ראשי הרשויות מאיו"ש בביקור במרכז רבין
ראשי הרשויות מאיו"ש בביקור במרכז רביןצילום: חזקי ברוך

האמת, נפגעתי. לא בשבילי. לא בשביל מועצת יש"ע. גם לא בשביל המתיישבים או מנהיגי הימין. נפגעתי בשביל ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין. אני לא מאמין שכך היה רוצה שינציחו את זכרו.

הייתי שם בסיור יחד עם ראשי מועצת יש"ע שהוזמנו על ידי יחצ"ני המקום. מטרתם היתה להכיר לנו את מורשתו של רבין. את רעיונותיו המדיניים, הביטחוניים. את מי שהיה, את מי שילדי ישראל רבים גדלים על ברכי משנתו.

בפועל קיבלנו חוויה מטלטלת ופוגענית. מיד עם כניסתנו פגשנו בסצנות הקשות המספרות את סיפור רציחתו של רבין ומגלגלות את האשם על ציבור המתיישבים. לאורך כל הסיור הוסבר למשתתפים בין שלל התמונות והמילים עד כמה פוגעני ואלים ציבור המתנחלים. להפתעתי פגשתי על אחד הקירות בתמונתו של הרב צבי יהודה קוק המצדד בשלימות הארץ, אך כמה לא מפתיע, זו נבלעה בתמונתו של פרופ' לייבוביץ שצוטט שם באותיות קידוש לבנה כמי שמתנגד למפעל ההתיישבות.

לקינוח קיבלנו את רבין במדי אס אס. התיעוד הקשה הזה לווה בהאשמות קשות על ציבור המתיישבים שלטענת המוזיאון מוליד מתוכו הסתה בלתי פוסקת כלפי מי שאינו מסכים עם דעתו.

מחוץ למרכז רבין הבטנו האחד על השני ולשוננו נאלמה דומיה מרוב הלם ותדהמה שאחזה בנו. ישנם רגעים שהמילים פשוט נעלמות. עד לרגע זה איני מצליח להבין לשם מה הוזמנו אנשי מועצת יש"ע למרכז מורשת רבין. אני לא רוצה לחשוב שהיתה כאן כוונה להתריס. האפשרות השניה אינה טובה בהרבה: כך לא מנחילים מורשות.

כי כדי להיבנות לא צריך לפגוע באחר. כדי להנציח מורשות אין כל צורך בדריסת אמונות אחרות. ישנם אנשים גדולים שגדלים על גב האחר. אלה אנשים קטנים. אנשים גדולים גדלים בזכות עצמם. יצחק רבין היה כזה. הוא לא גדל על גבו של אף מתנחל.

אני רוצה לקוות שיצא משהו טוב מהסיור הזה. אנשי מרכז רבין ראו את ההלם שנרשם על פני כל המשתתפים. הם ראו את הכאב שניבט בין עיניהם כשחלפו בפרוזדורים ופגשו בזרעוני השנאה שנשתלו שם בכל פינה. הם חוו את תחושת התסכול שאפפה את הנהלת מועצת יש"ע שלראשונה הבינו שבאמת אין כאן סיכוי לשלום. לא בין ישראל לפלסטינים, לא בין הימין לשמאל.

אבל אולי בשביל הדור הצעיר. בשביל אלה שעדיין לא ביקרו במרכז למורשת רבין. אולי הם יזכו להיחשף למראות אחרים. למורשתו האמיתית של יצחק רבין ז"ל.