"הם יצרו 'ביחד' יוצא דופן". איתם ונעמה הנקין הי"ד
"הם יצרו 'ביחד' יוצא דופן". איתם ונעמה הנקין הי"דללא קרדיט צילום

שופטי בג"ץ קיבלו היום (שלישי) את עתירת בני משפחתו של המחבל באסם סאיח, אשר נגדו הוגש כתב אישום בגין מעורבות ברצח בני הזוג איתם ונעמה הנקין הי"ד.

השופטים, יורם דנציגר, צבי זילחברטל וענת ברון, קבעו כי הראיות שהציג צה"ל על מנת לקשור בין סאיח לביצוע הפיגוע אינן חד משמעיות מספיק על מנת להרוס את ביתו, זאת על אף כתב האישום שהוגש נגדו.

מנגד החליטו השופטים כי יש לדחות את עתירת בני משפחתו של המחבל אמג'ד עליווה אשר הורשע על פי הודאתו במעורבות בהכנת הפיגוע בו נרצחו בני הזוג הנקין.

השופטים קבעו בפסק הדין בנוגע לעליווה, "מאז שניתנה ההחלטה הקודמת הורשע עליוה בעבירות של גרימת מוות בכוונה של בני הזוג הנקין, לצד עבירות נוספות. משמעות הרשעתו בעבירות אלה היא, כפשוטו של דבר, שעליוה עצמו גרם במעשיו להתממשות מעשי הרצח.

''הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בנדון על-ידי בית הדין הצבאי מדברים בעד עצמם. בפרט, האמור בגזר הדין מלמד על מעורבות מרכזית ומשמעותית של עליוה בהוצאה אל הפועל של הפיגוע".

מנגד כתבו בעניין סאיח, כי "בכתב התשובה שהגיש המשיב לא נכלל מידע חדש או נתונים עדכניים שיש בהם כדי להשיב על השאלות והתהיות שהועלו על-ידי חברי ההרכב בגדר ההחלטה הקודמת. למעשה, המשיב נסמך על אותן ראיות מנהליות הכוללות את הודעותיו של סאיח ואת הזכ"דים שנרשמו על-ידי גורמי הביטחון לאחר חקירותיו.

"כן שב ומציין המשיב את העובדה כי נגד סאיח הוגש כתב אישום. תשתית ראייתית זו הייתה פרושה לפני מותב השופטים גם בעת הדיון הקודם. חברי המותב סברו פה-אחד כי ישנו ספק אם די בתשתית זו כדי לעמוד בדרישת הדין לראיות מנהליות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות – כנדרש לצורך הפעלת תקנה 119. בנסיבות אלה, כאשר התשתית הראייתית המנהלית נותרה למעשה כשהייתה, סבורני כי לא עלה בידי המשיב לשכנע מדוע לא ייהפך הצו על-תנאי למוחלט".

נציין כי השופטת ענת ברון סברה כי יש לקבל גם את עתירתו של עליווה, זאת מאחר שהריסת ביתו תהיה לדעתה בלתי מידתית.

"בדירה זו גרים עתה רעייתו של עליוה ושמונת ילדיהם הקטינים. גם דעתי היא כי בניגוד לשאלת הסמכות, שאלת מידתיות השימוש באמצעי של הריסת בתים עומדת לביקורת שיפוטית בכל עתירה מחדש, בהתאם לנסיבות המקרה.

"ואמנם, בהלכה שנקבעה מקדמת דנא מפורטת שורה של שיקולים שאותם שומה על המשיב לשקול בבואו להוציא תחת ידו צו להריסת בית מגורים – ובהם חומרת המעשים המיוחסים למפגע; עוצמת הראיות נגדו; מידת מעורבותם של יתר דיירי הבית במעשיו, אם בכלל; מידת הפגיעה הצפויה לבני המשפחה כתוצאה מההריסה, וכיוצא בזה", כתבה השופטת.