"פרס היה באמת בלתי נלאה"

פרופ' אבי דיסקין מסכם את חייו של שמעון פרס ז"ל והשפעתו על עתידה של מדינת ישראל, "נאום בר אילן של נתניהו היה בהשראתו".

בני טוקר , כ"ה באלול תשע"ו

נתניהו ופרס
נתניהו ופרס
פלאש 90

פרופ' אבי דיסקין, ראש בית הספר למנהל ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי משפט, מסכם בערוץ 7 את חייו הפוליטיים הסוערים של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל.

"פרס התחיל את פעילותו הציבורית במינוי אישי של בן גוריון כמנכ"ל משרד הביטחון בגיל 29. בסמוך למינוי שלו החלה פרשת לבון מה שכונה עסק הביש ופרס היה מעורב מאוד בעניין הזה.

"הוא היה בין היוזמים של פרישת רפ"י ממפא"י ב-1965 מהלך שהצליח בחלקו, כי בסופו של דבר אשכול - למרות הפרישה שהיתה נגדו - הצליח מאוד יפה בבחירות ורפ"י שקיבלה רק עשרה מושבים נותרה באופוזיציה. פרס חזר למקורותיו עם הקמת מפלגת העבודה ב-1968, אבל כידוע גם ממנה פרש ברבות הימים לקדימה".

לדבריו, בהסתכלות היסטורית פרס לא היה 'לוזר' כפי שיוחס לו. "תמיד מעלים את המונולוג כשהוא פונה לציבור ושואל 'אני לוזר?' - והם אומרים לו 'אתה לוזר'. אני חושב שפרס מבחינה אחת צדק גם אז: הוא לא היה לוזר. כי גם במעשים הפוליטיים שלו הוא מעולם לא ויתר גם אם לא תמיד הצליח בכל התרגילים.

"גם בתרגיל המסריח, הוא לא ויתר על המהלכים והחליט לבצע אותם. ובסופו של דבר הוא הצליח להיות גם ראש ממשלה וגם נשיא למרות שנכשל במרוץ לנשיאות בפעם הראשונה".

פרופ' דיסקין מסביר את הרקע לעוינות שנוצרה בין פרס לרבין במהלך השנים. "רבין היה אומר עליו שהוא פנטזיונר, אבל לפרס באמת הייתה אמונה ודבקות בחזון. רבין קרא לו חתרן בלתי נלאה - אבל הוא היה פוליטיקאי בלתי נלאה. אני לא היחיד שזכיתי לקבל משמעון פרס טלפונים בשלוש לפנות בוקר".

"הוא היה אדם נחרץ שחשב פתוח", מספר דיסקין, "אולי גם ניחן בערמומיות פוליטית אבל זה לא היה אישי. הוא באמת האמין בדרך כזאת או אחרת - גם אם היא הייתה שגויה. גם כשאדם כמו רבין חשב שזו פנטזיה, הוא שכנע אותו גם במקרה של הסכם אוסלו. ראיתי אותו בישיבות, איך הוא בכישרון מתמרן בין האנשים ומביא לידי זה שיתקבלו החלטות שהיה מעוניין בהן. הוא אולי הפסיד הרבה פעמים, אבל הוא לא היה לוזר, כי תמיד המשיך להלחם בכל כוחו ובסופו של דבר הגיע לתפקידים הבכירים ביותר".

פרופ' דיסקין מציין עוד כי "אין מדברים סרה במתים, אבל רוב הפוליטיקאים שאני מכיר יש להם נטייה קלה ותמיד קצת מוצדקת לפרנויה. תמיד יש חשד באנשים ששיכים למפלגה שלך או למפלגות אחרות ואני חושב שלרבין היה בצדק חשד מאוד מבוסס כלפי שמעון פרס.

"אנשים לא זוכרים אבל האירוע הפוליטי החשוב ביותר עד מלחמת ששת הימים היה פרשת לבון וגלגוליה - ופרס היה מעורב בהם עד הצוואר דבר שהביא להדחת לבון ופחרוק מפלגת השלטון".

"פרס היה שחקן ראשי ורבין שהכיר את הדברים היה לו חשד עמוק כלפי שמעון פרס. אבל אני חושב שלתאר את שמעון פרס כמניפולטור אישי - זה לעשות עוול לאיש, ודאי שלא עכשיו וגם בכלל לא. חלק מהפנטזיות שלו הן אבני יסוד של מדינת ישראל - החל מנושאי ביטחון ועד ליחסים בינלאומיים. ויש כמובן פנים לכאן ולכאן, כי אנשים רבים לא מזדהים עם דרכו ופועלו".

לדבריו של פרופ' דיסקין, משנתו המדינית של פרס היוותה השראה לראש הממשלה הנוכחי. "אני רוצה להזכיר שהמפנה של ראש הממשלה נתניהו בנושא הפלשתיני בהחלט קשורה לפרס - והיו התייעצויות בין השניים. גם לדעת האנשים שמתנגדים להקמת מדינה פלסטינית, הרי שהכול יסכימו שהיו רווחים בינלאומיים של מדינת ישראל מנאום בר אילן - והמקור לזה היה שמעון פרס. תדמיתית הנאום הזה לא הזיק למדינת ישראל - כל עוד כמובן זה נשאר בגדר של כוונות".