לא "אבי ההתנחלויות"

שמעון פרס לא היה "אבי ההתנחלויות" כמו שניסו מבקריו, בעיקר מהשמאל, להגדיר אותו. טור דעה

חגי הוברמן , כ"ו באלול תשע"ו

שמעון פרס ז"ל
שמעון פרס ז"ל
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בתפקידיו הממלכתיים, בעיקר הבכירים, בעשור הראשון שאחרי מלחמת ששת הימים, הוא אכן הגיש סיוע מרבי ליישובים המעטים שהיו אז ביו"ש, בעיקר בגלל שאלו הלמו את עמדותיו המדיניות הניציות באותם ימים. אבל הוא לא היה מהדוחפים להקמת היישובים.

הקשרים בין פרס למתיישבים נוצרו עוד לפני שהלה כיהן כשר הביטחון בממשלת רבין הראשונה. לחנן פורת היו באותם ימים יחסים טובים עם פרס. כשחברי גרעין 'אלון מורה' ביקשו להתיישב באזור שכם, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, הם נפגשו גם עם פרס, שר התחבורה בממשלת גולדה מאיר. פרס הבטיח לחברי הגרעין שיפעל אצל חברו למפלגה משה דיין, שר הביטחון באותה ממשלה, להשיג בעבורם אישור שהייה בשומרון. כשר התחבורה התחייב שידאג לקו אוטובוס לכשיקום היישוב.

פרס, תספר לימים ראש לשכתו עליזה אשד, אהב את האווירה שהשרו סביבם אנשי גוש אמונים כשבאו למשרדו. הוא ראה אותם כציונים, כמתיישבים החדשים. עם זאת, על פי הביוגרף שלו מתי גולן, פרס ראה את ההתנחלויות כ"אמצעי ביטחוני" גרידא, בעוד אצלם הבסיס היה אידיאולוגי-תנ"כי. הפער הזה, כותב גולן, יצר אצל פרס כבר אז קרע בין אהדתו למתנחלים ובין התנגדותו לקביעת עובדות בשטח בניגוד להחלטות הממשלה.

כשר ביטחון בממשלת רבין הראשונה, היה פרס אחראי לסיכול כל שבעת ניסיונות ההתיישבות של גרעין אלון מורה בשומרון, אבל תרומתו העיקרית הייתה בהקמת היישוב עפרה. זו התבטאה לאו דווקא באירוע הסמלי והמתוקשר של נטיעת העץ ביישוב, אלא בעצם האישור שנתן לחנן פורת ולחברי הגרעין להיאחז במחנה הירדני הישן עין יברוד, מהלך שממנו צמחה עפרה.

פרס, כידוע, אישר בכתב ידו לחברי הגרעין, אחרי ניסיון ההתנחלות השמיני בסבסטיה, להתיישב במחנה הצבאי קדום, בפשרה המפורסמת שהביאה להקמת היישוב קדומים. במרץ 1977, בשלהי כהונתו כשר ביטחון בממשלת רבין, חתם על צו התפיסה לשטחים סמוכים לכפר כיפל-חארס בלב השומרון, שעליהם תקום כעבור שנה העיר אריאל.

כשעלה בגין לשלטון, בסיסמת "הרבה אלוני מורה", הפך פרס לראש האופוזיציה – ומאז גם התגבשה השקפת עולמו היונית, שהביאה אותו עד הסכם אוסלו, ועד שלילת כל מהלך ההתיישבות ביש"ע.