ריבלין: "תם פרק בחייה של אומה"

"מסע החלומות שלך מגיע לסיומו בירושלים בירתנו, גם היא חלום שהפך למציאות. מותך הוא תום עידן הנפילים. תם פרק בחייה של אומה".

ערוץ 7 , כ"ז באלול תשע"ו

ראובן ריבלין
ראובן ריבלין
צילום: מארק ניימן / לע"מ

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ספד היום לנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס ז"ל.

הנאום המלא:

שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך." כך כתב שאול טשרניחובסקי, וכך שחקת אתה נשיאנו היקר, ברגעי התעלות והתרוממות, ברגעי קושי ומשבר, ובשמחות קטנות של יום חולין. 'כי באדם אאמין, כי עודני מאמין, מאמין בך'.

אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה שמעון, 'כנשיא אל נשיא', כפי שנהגת לומר בכל פעם שהתקשרת לחזק ולתת עצה טובה. אני מדבר ועיני מחפשות אותך, אחינו האהוב, אחינו הבכור, ואתה אינך. אתה נאסף אל אבותיך היום באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך, לא נטמנת אמונתך. היית איש אחד שנשא אומה שלמה על כנפי הדמיון, על כנפי החזון.

'בן אמוץ', היה שם העט בו בחרת כבר כנער, כשמו של הנביא ישעיהו איש החזון. אלא שאתה היית לא רק איש החזון, אלא גם איש המעש. כמוך, גם אני נולדתי לתנועה הציונית באותן שנים מכריעות שבין החזון להגשמה. זכיתי לצפות בך בהשתאות, כשותף לבנייתה של מדינת ישראל, מהמסד עד לטפחות. עבור שנינו מדינת ישראל לעולם לא תהיה מובנת מאליה. אבל הרבה בזכותך שמעון, עבור בנינו ובנותינו, עבור ידידינו, וכן גם עבור יריבנו, מדינת ישראל היא עובדה שאין עליה עוררין.

הייתה בך היכולת הנדירה שמעון, להגות רעיון שנראה אז בלתי נתפס ולהוציא אותו אל הפועל. עיניך הרחיקו ראות, בעוד רגליך פוסעות מרחקים אדירים על ציר ההיסטוריה הציונית והיהודית. פסיעותיך כיוונו תמיד מעלה מעלה, כמו מטפס הרים מיומן התוקע יתד, ורק אז מעפיל בדרך לפסגה. כך חיית את חייך. קודם היית חולם ורק כשיכולת ממש לראות במחשבתך את מדינת ישראל ניצבת על פסגת היעד החדש - רק אז היית מתחיל את הטיפוס אליו ומושך את כולנו איתך אל עבר היעד.

הצלחת להזיז את העקשנים שבמדינאים ולהמיס את לבבות הקשוחים שבמתנגדינו. חתרת, עד לנשימתך האחרונה, לפסגת החלום הציוני, מדינה ריבונית עצמאית המקיימת שלום מלא עם שכנינו. אבל, ידעת גם ששלום אמת ניתן להשגה רק ממקום של עוצמה והקפדת לאבטח את הדרך לפסגה. מעטים החיים בינינו המבינים, ורבות עוד ייכתב, כמה הרים עקרת מקום המדינה ועד היום, כדי להבטיח את ביטחוננו ואת עליונותנו הצבאית. מה עמוקה הייתה האמונה שלך בשילוב הקדוש שבין מנהיגות מוסרית לעליונות צבאית, בכך שישראל חייבת להיות חכמה אך גם צודקת, נאמנה בכל עת לערכיה, כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית.

שמעון יקירי, היית היחיד בתולדות מדינת ישראל שכיהן בשלושת התפקידים הבכירים בממשלת ישראל, שר החוץ, שר הביטחון ושר האוצר. אתה היחיד שכיהן כראש ממשלה וכנשיא. לא אפריז אם אומר שיותר משהתברכת אתה להיות נשיאה של אומה אדירה זאת, התברכה אומה זו שאתה היית נשיאה. בכל אלה היית לנו לראש אבל יותר מכל, אדוני וידידי, היית לנו ללב, לב שאהב את העם, הארץ והמדינה. לב שאהב את אנשיה, לב שדאג להם, לב רחב, לב גדול. האמונה העיקשת שלך באדם, באנשים הטובים, בניצחון הקדמה על הבערות, בניצחון התקווה על הפחד, הייתה מעיין הנעורים הנצחי שלך ובזכותה, היית מעיין הנעורים הנצחי של כולנו. האיש שחשבנו שגם הזמן לא יעצור.

עם כל אהבתך להיסטוריה ולבקיאותך המדהימה בה, בזת להתבוססות בעבר, להתחפרות בתחושת הצדק העצמי, במחיר האפשרויות וההזדמנויות שמביא איתו המחר. 'העתיד חשוב יותר מהעבר', אמרת. 'מה שקרה אתמול לא מעניין אותי, רק המחר', כך אמרת. האהבה חוצת המחנות לה זכית בערוב ימיך מממשיכי דרכך וגם ממתנגדיך, היא ביטוי לכמיהה של כולנו להידבק באופטימיות חסרת התקנה שלך. גם כשלא הסכמנו איתך, רצינו להאמין שאולי אתה הוא זה שצודק.

זה היה עונש קשה לסרב לאופטימיות שלך, ולעתים גם לתמימות שלך. מי כמוך ידע כמה כבד הוא מחיר התמימות, ואולם, מי כמוך האמין שכבד ממנו מחיר הבינוניות וקטנות האמונה. שמעון, אודה ולא אבוש, ערב ראש השנה על מפתן קברך בחלקת גדולי האומה, גם סליחה צריך לבקש ממך. גם סליחה נבקש ממך. מותר היה לחלוק עליך, למתנגדים הייתה החובה להביע דעתם, אבל היו שנים, בהן נחצו קווים אדומים בין יריבות אידאולוגית לאמירות ומעשים שמקומם לא יכירם. אתה תמיד עשית את מה שהאמנת בכל ליבך שהוא הדבר הטוב ביותר לעם אותו שרתּ. כנשיא, היית לנו למליץ יושר. לימדת רבים בעולם לאהוב את מדינת ישראל וגם אותנו לימדת לאהוב את עצמנו, לא לדבר סרה, לראות את הטוב והיפה.

זהו יום עצוב שמעון, זהו יום עצוב. מסע החלומות שלך שהחל בוישניבה שבפולין, מגיע לסיומו בירושלים בירתנו, גם היא, חלום שהיה למציאות. מותך הוא אובדן אישי ולאומי אדיר כפי שהוא חותַם של עידן, תום עידן הנפילים, שסיפור חייהם הוא סיפור דברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל. זו התחושה העמוקה שלנו היום. תחושה שתם פרק בחייה של אומה, תם פרק בחיינו. הפרידה שלנו ממך, היא גם פרידה שלנו מעצמנו. כשאנו רואים את מנהיגי העולם, ידידינו מקרוב ומרחוק, אשר הגיעו לכאן לחלוק לך כבוד אחרון, אנו מבינים שלא רק כאן אלא בעולם כולו יתגעגעו אליך. ואנחנו, כולנו, כבר מתגעגעים.

היה שלום, שמעון. האיש שדרכיו דרכי נעם וכל נתיבותיו שלום. נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר לעם ישראל אותו אהבת כל כך.

'כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז'. היה שלום, אדונִי הנשיא