פרס לא היה "אבי האומה", יונית

העיתונאי קלמן ליבסקינד מקדיש את טורו בעיתון מעריב למותו של שמעון פרס, "מבט אחר על הנשיא התשיעי והפסטיבל התקשורתי עם מותו".

ערוץ 7 , כ"ח באלול תשע"ו

קלמן ליבסקינד
קלמן ליבסקינד
צילום: ניסים לב

העיתונאי קלמן ליבסקינד מתייחס בטורו בעיתון "מעריב" למות של הנשיא התשיעי שמעון פרס וקורא לחזור לפורפורציות, כלשונו.

"לשקר אסור. להגיד את האמת לא נעים. מעבר לזה, הרי פרס, כמו כל אחד אחר, היה איש מורכב. היו לו יתרונות וחסרונות. היו לו החלטות שהועילו למדינה והחלטות שגרמו לה נזק. היו לו מעשים פחות טובים, והיו מעשים שעל כולנו להכיר לו עליהם תודה. תודה על תרומתו לביטחון המדינה. תודה על תרומתו לכלכלה. תודה על תרומתו למפעל ההתיישבות. תודה על הרבה מאוד עניינים אחרים. ובכלל, הרי איש אינו יודע אל נכון מה גובר על מה בשיקוליו של בית דין של מעלה, ומה עושה שם היושב במרומים כשהוא צריך לשקול את אוסלו מזה ואת הכור בדימונה מזה", פותח את מאמרו.

"מהדורות החדשות והמשדרים האינסופיים ברדיו ובטלוויזיה פיזרו השבוע ניחוח עמוק של קוריאה הצפונית. יונית לוי, שרק צריך לדמיין איך הייתה משדרת אחרי פטירתו של משה רבנו, כינתה את פרס 'אבי האומה' ועל האמירה הפתטית הזאת, כמו על הסיפורים הרבים על אהבת העם אליו, צריך להגיד כמה מילים.

שמעון פרס היה הרבה מאוד דברים. 'אבי האומה' לא היה אחד מהם. איך אני יודע? כי פעם אחר פעם הוא פנה אל האומה הזאת בבקשות ובתחנונים שתבחר בו לעמוד בראשה, ובכל פעם מחדש נדה האומה בראשה והשיבה לו בשלילה. אבל זו לא רק האומה, שהרי אפילו 'אבי המפלגה' יהיה קשה להגדיר את מי שלא הצליח לנצח את יריביו אפילו במסגרת הפוליטית הביתית שלו. לא את יצחק רבין. אפילו לא את עמיר פרץ".

במאמרו מזכיר ליבסקינד את הקשר של פרס ליאסר ערפאת, "פרס, הוא ולא אחר, היה האיש שלקח את ערפאת, טרוריסט שידיו מלאו דם יהודי, העניק לו לגיטימציה בינלאומית, והפך אותו לחתן פרס נובל לשלום.

וכשמסכמים את פועלו של פרס ואת תרומתו למדינה, אני מוכן להתנדב, אף שלא הוסמכתי לכך, כדי להיות לפה לכל אותם אלו שקולם לא נשמע השבוע ושבעקבות הסכמי אוסלו איבדו את יקיריהם שנרצחו בכל מיני מיתות משונות. מאות יהודים שילמו בחייהם על ההחלטה הזאת של פרס. אז נכון שהוא לא רצה שכך יקרה, אבל האם אפשר שלא להזכיר את הפרק הזה בביוגרפיה שלו?".

ליבסקינד דחה את השבחים שזכה להם פרס על היותו איש שמאחד את עם ישראל, "הקלישאה שנטחנה השבוע עד דק על החיבור הגדול שלו לעם ישראל כדאי להכניס לפרופורציות. נאלצתי בימים האחרונים לעבור על ותיקי המתנחלים אחד־אחד כדי למצוא ביקור וחצי של פרס כנשיא, מעבר לקו הירוק. מאות אלפי האזרחים שחיים שם היו עבורו כמעט מחוץ לגבול. היה לו קל יותר להיפגש עם אבו מאזן מאשר ללכת אל תושבי קרני שומרון. לא בביקורים רשמיים, לא בניחומי אבלים, אפילו לא בחיזוק אחרי פיגועי טרור רצחניים".