"ציון חמדתי" מאת הרב ציון כהן

הספר "ציון חמדתי - דרשות ושיעורים על פרשיות השבוע והמועדים" מאת רבה של אור יהודה, כולל מאמרים ודרשות על פרשיות השבוע והחגים.

קובי פינקלר , ג' בתשרי תשע"ז

ציון חמדתי
ציון חמדתי
צילום: דני ספריים

ציון חמדתי
דני ספרים
"ציון חמדתי – דרשות ושיעורים על פרשיות השבוע והמועדים"

העושר הרב של ארון הספרים היהודי, בא לידי ביטוי עם תחילת השנה החדשה בספר "ציון חמדתי - דרשות ושיעורים על פרשיות השבוע והמועדים" מאת הרב ציון כהן, רבה הראשי של אור יהודה, הכולל מאמרים ודרשות על פרשיות השבוע והחגים.

בספר נעשה שימוש בכל העושר הרב של ספרות התורה, ההגות, המוסר, ההלכה, הקבלה, החסידות ואחרות והן מקור השראה ממנה שאב המחבר את מגוון הנושאים והרעיונות המרכיבים את ספרו.

בחלקו השני של הספר מופיעות דרשות על המועדים החל בראש השנה וכלה בדרשה לתשעה באב. המאפיין את הדרשות האלה הוא ההתמקדות בנקודה וברעיון החשוב ביותר של החג ובקריאת מספר עמודים מתמקד הקורא בעיקרו של המועד ומאפשר לו ללא כל מאמץ לרכוש ולהפנים את המסר העיקרי של החג.

המאפיין הבולט בספר הוא כתיבתו הבהירה והשפה הקולחת והתקנית, דבר שגורם הנאה לכל קורא.

הרב ציון כהן מכהן כיום כרבה הראשי של אור יהודה. בוגר ישיבת חברון, לשעבר רב מועצה אזורית שער הנגב.

"ציון חמדתי" על התורה הוא ספרו השני של הרב ציון כהן. ספרו הראשון – "ציון חמדתי" על ההפטרות, הוא בעל אותם מאפיינים המופיעים בספר זה. חשיבותו של הספר הראשון בהיותו מהספרים הבודדים העוסקים בדרשות על ההפטרות והוא נחוץ לכל רב, מורה, דרשן ומשכיל הרוצה להרחיב את אופקיו.

הבסיס לספרים "ציון חמדתי" הוא בעיקר הדרשות שניתנו על ידי הרב ציון כהן בהזדמנויות שונות ובעיקר אלה ששודרו בתכניות השונות ברדיו ("קול חי" ו"מורשת" של "קול ישראל"). לדרשות אלה האזינו אלפים שציפו מידי שבוע לפינתו הקבועה של הרב כדי לשמוע את חידושיו, מסריו, והבהרת ערכי יסוד בתחומים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.

מה הוא המיוחד בדרשות אלה בספר זה?

המגוון הרחב של הנושאים הנדונים בו, אין בו חזרה על מספר נושאים קבוע, על מאמרי חז"ל מסוימים וכדומה, אלא יש בו עושר המקיף תחומים רבים ומגוונים. הקורא ספר זה רוכש לעצמו יריעה רחבה של ידיעות שחוצות את כל אוצר הידע היהודי. הדרשות המופיעות בספר מגוונות גם באופי התכנים וסגנונם.

יש דרשות שסגנונן מבית היוצר של המוסר הישראלי, יש דרשות הנשמעות ונאמרות בטיש חסידי בשעת רעוא דרעוין, יש דרשות בעלות אופי רשמי כאלה הנאמרות בטקסים ציבוריים ויש כאלה הכתובות כשיעור מסודר מול תלמידים החפצים לשמוע ולהשכיל.

על אף הצבעוניות המאפיינת את סגנונות הדרשות, כולן בעלות מבנה ברור ומסודר המאפשר לכל קורא להבין את השתלשלות הדברים והרעיונות ובעיקר להקל על דרשנים להשתמש בהן ולהעבירן הלאה בשיעורים ובשיחות; המקורות ששימשו כבסיס לדרשות כוללים את כל ספרות היסוד היהודית (התנ"ך וחז"ל), ספרי ראשונים, אחרונים ומקובלים, דרשנים ובעלי מוסר, מתורת החסידות ומאוצר ספרי חכמי המזרח והמערב בכל הדורות. בספר זה נותן מקום לכל חכמי ישראל שלא צומצמו לקטגוריה אחת או למגדר מצומצם. בכל הדרשות קיימת מטרת על - החדרת ערכי אמונה ומוסר כדי שיבואו לידי ביטוי מעשי, כלומר אין כאן מלל תיאורטי, אלא רק מלל שיכול להניע את הקורא ליישם את הערכים החברתיים ואת יסודות האמונה עליהם הוא קורא.

לכל אורכו ורוחבו של הספר אנו נחשפים לחידושים מקוריים בפרשנות הפסוקים ומאמרי חז"ל. אין חזרות על רעיונות מוכרים וידועים, המקוריות והחידוש מופיעים בכל עמוד ועמוד בספר.. מעניין וחדשני.