קדיש על כל בני האדם?

נוסח הקדיש שאמרה בתו של הנשיא לשעבר פרס על אביה הוא דווקא לא מאוד רפורמי. הבעיה בו היא אחרת, חמורה הרבה יותר. דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , ד' בתשרי תשע"ז

האחים והאחות לבית פרס אומרים קדיש
האחים והאחות לבית פרס אומרים קדיש
צילום: עמוס בן גרשון. פלאש 90

1. החלטתה של צביה ולדן, בתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, להוסיף ארבע מילים לנוסח הקדיש אותו אמרה יחד עם אחיה על אביה במהלך הלוויתו, עוררה תגובות מסוגים שונים.

חלק ניכר מהתגובות התמקד בהיותו של הקדיש אותו אמרה "בנוסח ליברלי" או "רפורמי". ולדן, נסביר, הוסיפה במשפט האחרון בקדיש, אחרי המילים "עלינו ועל כל ישראל", ולפני שתי המילים החותמות "ואמרו אמן" את המילים "ועל כל בני האדם".

האמת היא שזו אולי טענה נכונה עובדתית, אולם היא מעידה יותר מכל דבר אחר על נצחון האורתודוקסיה ב"מאבק על הקדיש". כפי שכבר העיר בצדק הרב חיים נבון, הקדיש הוא אחת התפילות ש"זכתה" לביקורת הרבה ביותר בחוגים ליברליים שונים ומשונים. עשרות נסיונות נעשו לאורך השנים לכתוב אותו מחדש. חלק מהכותבים ביקשו לתרגם את הקדיש לשפות מדוברות, אחרים הוציאו מתוכו את הקב"ה, ובכלל נעשו הרבה נסיונות להתאימו ל"רוח הזמן".

אם מה שנשאר היום מכל הניסיונות הללו הוא תוספת קטנה של ארבע מילים, כשכל הנוסח שאנחנו מכירים, בשפה הארמית, נותר כשהיה, הרי שהניצחון כאן הוא לגמרי ברור.

2. עכשיו בואו נדבר רגע על התוספת הקטנה שהוסיפה ולדן לקדיש, אבל בשביל זה תרשו לי לקחת צעד אחד אחורה ולהתחיל משאלה שמטרידה כבר מאות שנים יהודים שאומרים קדיש אחר המת. מה בעצם הקשר בין תפילת הקדיש לבין פטירתו של אדם? הרי בכל מילות הקדיש אין שום רמז לנושא.

על השאלה הזו ניתנו תשובות רבות מכל מיני סוגים. חוקרי ההיסטוריה של ההלכה נתנו לה תשובות היסטוריות, תלמידי חכמים נתנו לה תשובות דרשניות, ואלו ואלו עלתה בידם.

אחד החכמים שעסק בשאלה הזו בדור הקודם היה הסופר ש"י עגנון, שהיה גם תלמיד חכם ובקי הן בתורת הנגלה והן בחכמת הנסתר. בקטע המפורסם "פתיחה לקדיש – אחר מיטתם של הרוגי ארץ ישראל" שנדפס בתוך ספרו של עגנון "סמוך ונראה" דן עגנון בשאלה הזו, כשהוא מדלג על השאלה ומתחיל ישר מהתשובה.

התשובה של עגנון איננה מקורית שלו, ובמובנים מסוימים היא כבר נאמרה לפניו, אבל הוא כדרכו מנסח אותה בשפה יפה ובבהירות רבה. למעשה, אומר עגנון, הקשר בין קדיש לפטירתו של אדם מישראל נובע מהיחס המיוחד שבין עם ישראל ובין מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. עם ישראל הוא "ליגיונותיו של מלך" ומכיוון שהקב"ה הוא מצד אחד מלך חפץ בחיים, ומצד שני עם ישראל הם "המעט מכל העמים", כל אדם מישראל שנפטר זו כביכול פגיעה בכוחו של הקדוש ברוך הוא, כמו מלך שאחד מלגיונותיו חסר. ולכן תפילת הקדיש היא כביכול תפילה שלנו על הקדוש ברוך הוא, שלמרות מותו של אדם מישראל ימשיכו שמו וגבורתו להתגדל בעולם.

3. בתשובה של עגנון יש משהו קצת חתרני. תפילה של אדם על הקב"ה איננה דבר טריוויאלי. אם כי יש לכיוון הזה מקורות רבים. למרות זאת התשובה שלו מדגישה עקרון אחד שהוא עיקרון יסוד במחשבה היהודית. למרות העובדה שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים השליט על כל העולם כולו, הקשר בינו לבין עם ישראל הוא קשר מיוחד.

שחה לי לפני מספר חודשים תלמידה חכמה אחת, שהניסיון של הדור שלנו הוא ההבנה וההפנמה של בחירת עם ישראל. אם בדורות קודמים אנשים הוטרדו משאלות של דת ומדע, או משאלות של מוסר והלכה, השאלה שהיום מטרידה אולי יותר מכל שאלה אחרת את היהודי המאמין היא שאלת בחירת עם ישראל.

עצם הבחירה הזו, ומעמדו המיוחד של עם ישראל בקשר עם הקדוש ברוך הוא, הוא דבר שכמעט שאיננו יכול להתיישב על לבו של האדם המודרני שחי בשנת 2016. הדבר הזה הוא בלתי נתפס עבורו. אם לפני שנים הלאומיות היתה חלק מהותי מחיינו, הרי שקרוב ל-300 שנה של מחשבה ליברלית הביאו לכך שהמחשבה שלנו היא אוניברסליסטית כמעט במהותה. אנחנו כמעט שאיננו מסוגלים להבין איך יתכן שהאל יבחר לו עם.

4. היסוד הזה, שלפחות לדעתו של עגנון עומד בבסיסה של תפילת הקדיש הוא יסוד כל כך קשה לרבים, שזה כמעט דבר פלא איך עד היום לא קרה שמישהו עשה את השינוי הקטן הזה שעשתה צביה ולדן בטקס פומבי. יותר מזה, רבים מאוד, ובהם שלומי אמוני ישראל תלמידי חכמים ואנשי מעשה, למעשה מתכוונים בלבם להוסיף את המילים הללו כשהם אומרים קדיש, גם אם הכבוד לנוסח התפילה גורם להם שלא לשנות מהנוסח אותו הם מבטאים בפיהם.

קשה לבוא אליהם בביקורת ברמה האישית, אבל צריך להבין שיש כאן בעיה. היסוד הזה של בחירת עם ישראל הוא אחד היסודות המהותיים ביהדות, לא משהו צדדי. ולכן, חייב לבוא כאן תהליך של ניסוח היסוד הזה בשפה שתצליח להתקבל על דעתם של בני הדור הזה. אם לא נשכיל לחנך קודם כל את עצמנו ואחר כך את ילדינו על ברכי בחירת עם ישראל, בסופו של דבר, בתהליך של מספר דורות, לא יהיה עם ישראל.