"דרושה תשובה ציבורית"

בריאיון חג לעיתון 'בשבע' מסכם רבה של ירושלים, הרב אריה שטרן, את השנתיים הראשונות בתפקיד

אפרת שטרן , ד' בתשרי תשע"ז

נושא במשרה ציבורית בכירה בלי תקציב, עוזרים או רכב. הרב אריה שטרן
נושא במשרה ציבורית בכירה בלי תקציב, עוזרים או רכב. הרב אריה שטרן
צילום: פלאש 90

בסלון ביתו של רבה הראשי של ירושלים, הרב אריה שטרן, תלויות לא מעט תמונות.

שתיים מהן של יהודים מזוקנים באים בימים, עם פנים שקשה להתעלם מהן. הראשון הוא סבו של הרב, יהודי חסיד שעלה לישראל במלחמת עולם השנייה ברגע האחרון, והיה מקורב לגדולי התורה החרדים. השני הוא מורה דרכו של הרב שטרן - הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. ממקום מושבו בראש השולחן המשפחתי מביט הרב שטרן בשני הענקים הללו, ונדמה שהוא שואב מהם את כוחו.

היכולת לחבר את סבו החרדי-חסידי עם תורת הרב קוק, היא אחד הדברים המייחדים את הרב שטרן. הרב רואה ערך עליון בחיבור בין מגזרים, בוודאי בין הציבור הדתי והחרדי, והוא עצמו מקובל על מגזרים שונים.

אתה יודע להסביר מהו סוד הצלחתך בעניין הזה?

"אני אומר לכולם שאני שייך לכולם, לכן אני לא שייך לאף אחד. לפעמים זו בעיה די גדולה, אבל ככה אני. אני איש מרכז הרב, והמרכזניקיות שלי באה לידי ביטוי בזה שאני מסתדר עם כולם".

"החשדנות כלפי הרב הציוני נרגעה"

אחרי החגים ימלאו שנתיים להיבחרו לתפקיד רבה האשכנזי של ירושלים, והרב רואה שליחות אדירה בתפקידו, אך גם קשה לו לסכם בשביעות רצון את השנתיים החולפות: "זה לא יכול להיות כל כך חגיגי. זה לא פשוט. מצד אחד נבחרתי לתפקיד מאוד חשוב, מצד שני לא נתנו לי את הכלים לפעול בצורה מרווחת. אין שום תקציב שמאפשר לי לפעול, מה שיש לכל חבר כנסת. אפילו לסגן ראש העיר יש תקן של עוזרים, אצלי אין. בקושי עוזר אחד, בשכר שיותר כדאי לו להיות אברך בכולל". הרב מספר כי הוא מוזמן לאירועים רבים בכל רחבי הארץ, אבל אפילו נהג לא עומד לרשותו: "אני מזמין רכב, ואני מתבייש בזה".

למרות רצונו הגדול באחדות, בתקשורת התפרסמו לא פעם מאבקים שניהלו אנשים במועצה הדתית בירושלים עם הרב שטרן ואנשיו. חלק גדול מהם היו סביב נושא הכשרות בעיר. הרב מתעקש כי מדובר ב"חיכוכים" ולא במאבקים, ואומר כי אלה נרגעו: "מטבע הדברים יש חיכוכים, כי כל דבר שרוצים לעשות בו שינוי זה קשה. הממסד של המקום כל כך רגיל כבר בפעילות שלו במשך שנים, שמאוד קשה להזיז אותו. לטעמי היה יותר נכון שאם בוחרים רב, לא רק שייתנו לו כלים לפעול בלשכה שלו, אלא שגם במועצה הדתית תהיה התרעננות שמתאימה לכיוון ולאופי הפעילות של הרב". הרב לא פוסל את האפשרות שהחיכוכים קשורים גם לעובדת היותו ציוני: "אנחנו לא מאותו הכפר, זה מורגש. יש חשדנות קצת כלפי הציוני-דתי שהגיע. אבל נראה לי שהתגברנו על הבעיה הזאת".

בנוגע לכשרות בעיר הבירה, הרב שטרן מספר כי היא השתפרה: "הבחירה שלנו כרבני ירושלים הועילה לרענן את המערכת הזאת ולעשות אותה ליותר ערנית, יותר ממושמעת, יותר מסודרת. יש דברים שרציתי לעשות ולא הצלחתי, אבל בפעילות היומיומית אני חושב שהצלחנו לרענן את המקום".

מתוקף תפקידו מכהן הרב שטרן כחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, אך הוא נזהר בדבריו כשאני שואלת לגבי מעמדה והוויכוחים סביבה: "הרבנות הראשית לישראל זה מוסד שאסור לוותר עליו. בתור מרכזניק, אני חושב שהרבנות הראשית לישראל בכל מצב ובכל הרכב - זה דבר יסודי. כי זה נותן את הביטוי המשמעותי לעובדה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. אסור בשום אופן להפריד בין דת ומדינה, וצריך לשמור על הרבנות הראשית גם כשיש דברים שלא מוצאים חן בעינינו. בקטע הזה אני תלמיד של הרב צבי יהודה במלוא מובן המילה. תלמיד של הרב צבי יהודה לא יכול לדבר אחרת. גם הוא לא תמיד היה מרוצה מהרבנות הראשית לישראל, מההרכבים השונים. אסור לנו לוותר, אסור לנו לחבל, אסור לנו לפגוע".

בקושי לא קטן, הרב מסביר מי צריכים להיות לדעתו חברי הרבנות הראשית לישראל: "כמובן שצריך לבחור רבנות ראשית שיודעת את התקופה המיוחדת שלנו. כאשר רואים את מדינת ישראל כערך חשוב, כראשית צמיחת גאולתנו, אז צריך שגם הרבנות הראשית לישראל תהיה כזו שתדע להתחשב בדבר הזה. למשל הפרויקט של הרכבת. לא שיתפו אותי בכל הפרטים, אבל יש תשובה של הרב קוק זצ"ל מלפני מאה שנים לגבי יקב ברחובות שהיה צורך דחוף לבנות בשבת. זה לא היה פיקוח נפש, אלא מקרה של הפסד מרובה. הרב התלבט קשות ואפילו חשש מלהתיר, כי פחד שיגידו עליו שהוא יותר מדי מקל. אף על פי כן הוא הקל לעשות את העבודה על ידי גוי בקבלנות בתנאים מסוימים. בשביל מה יש לנו כל כך הרבה גויים בארץ?" שואל הרב בחיוך, "אולי כדי לסדר את פרויקט הרכבת, אם יש באמת צורך אמיתי. כמובן, לא כל דבר מותר. אני לא אמרתי את זה ואני לא אומר את זה".

הרב מתייחס גם לעובדה שישנם מגדולי רבני הציונות הדתית שאינם חברים במועצת הרבנות: "חסרה לי במועצת הרבנות הנציגות היותר חזקה של הציבור שלנו. כי מי שרואה את הרבנות הראשית כבעלת הסמכות הרוחנית המשמעותית זה הציבור הדתי-לאומי וגם הציבור החילוני, אבל הציבור החילוני לא כל כך אכפת לו. איך יכול להיות שרבנים ידועים ומוכרים מהציבור שלנו לא נמצאים ברבנות הראשית לישראל? הפוליטיקה אשמה. בזמנו ישבו במועצת הרבנות הראשית גדולי תורה שנחשבו למוכרים ביותר, וזה חסר לי. אולי צריך להרחיב את המועצה. לא להוציא מישהו, אבל להרחיב בעוד חמישה אנשים. הפוליטיקאים שלנו לא מודעים לזה. זה לא חשוב להם".

הרב שטרן, ששימש שנים רבות כר"מ בישיבת מרכז הרב ועד היום עומד בראש מכון 'הלכה ברורה' שליד הישיבה, מכהן גם כחבר במועצת רבני צֹהר, ולא רואה סתירה בין הדברים: "זו לא פעילות שוטפת. יש מדי פעם התכנסות של המועצה ודנים בכל מיני נושאים. יש שם יהודים די מגוונים, לא כולם יודעים שיש שם אנשים שלא מוכרים כאנשי צהר דווקא. 'חבר אני לכל אשר יראוך', אלה אנשים שבסופו של דבר הם אנשים טובים".

אתה מסכים עם כל מה שהם עושים?

"לא עם כל דבר אני מסכים, ולא כל דבר שואלים אותי. בפעילויות הבסיסיות שלהם, כמו ענייני החופה או בעניין הנישואין - הם עשו גדולות ונצורות. יושבים שם אנשים תלמידי חכמים מובהקים. מהחרד"לים ועד אנשי צהר - אני חבר של כולם, כי אני מרכזניק. אם המחלוקת היא לשם שמיים ויודעים לא לנדות ולא לומר מילים קשות זה על זה, אז המחלוקת לגיטימית. יש מה להתווכח, למשל איך לומדים תנ"ך. קשה לי עם אנשי הגוש היום בנוגע ללימוד תנ"ך. כתלמיד של הרב צבי יהודה, לימוד התנ"ך היה קצת שונה".

"זה לא אני, זה הכובע והמעיל"

לצד שירותי הדת השוטפים של העיר, מנסה הרב שטרן ליזום פרויקטים, בהם הקמת בתי דין לממונות בעיקר בשכונות הדתיות-לאומיות כדי שיתאימו לציבור הסרוג. יוזמה נוספת של הרב, שיקרה ללבו מאוד, היא פורום שייסד המתכנס אחת לארבעה שבועות ובו חברים רבנים דתיים לאומיים מכל הגוונים ורבנים חרדים. אלה דנים בשאלות הלכתיות שעולות על סדר יומו של הרב: "הפגישה הזאת היא אחד הדברים היפים ביותר שאני מכיר. היא דוגמה לאווירה משותפת, נעימה ולא פוליטית. ליצור אווירה של אחדות בעם ישראל, זה לפי דעתי הדבר הכי חשוב. לפטור אותנו מכל מיני יריבויות שאין בהן טעם ואין להן בסיס. מחלוקות מותר שיהיו כשהן לשם שמיים, אבל מחלוקות שהן לא לשם שמיים הן ממש מיותרות וזה נמצא בכל מקום. אני משתדל לקיים פגישות בנושא עם כל מיני גורמים".

בין לבין הרב מוזמן לאירועים וטקסים רבים, והוא מרגיש שהציבור זקוק לזה: "זה חשוב לציבור. לפעמים אני מרגיש שזה לא אני. זה הכובע והמעיל, אבל בסדר. כך דרכו של עולם. אני רואה שאנשים שמחים, ואני שמח ששמחים".

לקראת יום הכיפורים, על מה אנחנו כציבור צריכים לעשות תשובה?

"מה שצורכי הדור דורשים זה תשובה ציבורית - שהמדינה היהודית תהיה עם זהות יהודית הרבה יותר חזקה ממה שיש לנו. בפרשת המלך כתוב שהמלך צריך שיהיה לו ספר תורה שילמד מה מותר ומה אסור, מה צריך ומה לא צריך. מדינת ישראל מבחינתנו יש לה את הסמכות של מלכות. כל תפיסת עולמנו מבוססת על הזדהות גדולה עם מדינת ישראל וממשלתה. אבל צריך שיהיה למדינה ספר תורה. וצריך שהמדינה תדע שאם יש פרויקט של רכבת - צריך להתייעץ עם הרבנות".

הרב נותן דוגמה לדברים שאפשר לעשות בעניין בלי השקעה, אבל עם משמעות גדולה: "למשל תאריך עברי. במדינת ישראל צריך להתחיל את שנת הלימודים בט"ו באלול ולסיים בט"ו בתמוז. שעון קיץ צריך להתחיל יום אחרי היום האחרון של פסח, ושעון חורף יום אחרי שמיני עצרת. אם נעשה את זה נזכה בע"ה להשלמת הגאולה במדינת ישראל בלי ייסורים. מספיק לנו עם הייסורים והמלחמות".

ראיתי שלרב יש פייסבוק.

"אני לא מטפל בזה. מישהו לקח את זה ועושה, אני אפילו לא יודע מה יש שם".

הרב הסכים?

"הסכמה שבשתיקה".

במבט לאחור, אתה מתחרט שעזבת את לימוד התורה ולקחת על עצמך את התפקיד?

"כל דבר בעתו ובזמנו. אם יש לי משהו לתרום - אז אולי הגיע הזמן. יש דברים קלים, יש דברים קשים, יש דברים שאני עושה והדברים מתקבלים לרצון ויש דברים שפחות. 'מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו'. בהתחלה לא חשבתי על זה, דחפו אותי, ואחרי שדוחפים כבר רוצים. מישהו צריך למלא את התפקיד הזה, אז אולי נמצאתי מתאים לתקופה הזאת במשהו. בע"ה נקווה שיהיה לנו כוח לעשות דברים חיוביים, שאפשר יהיה להגיד שהיה שווה".