הילארי קלינטון מובילה על דונלד טראמפ ב-15% לפחות בקרב נשים, בעוד שטראמפ מוביל על קלינטון בכ-5% בקרב גברים.
כך עולה מממוצע של סקרים שנערכו בחודש אוקטובר, אותו ערך אתר fivethirtyeight.com. כתוצאה מההעדפה של נשים לקלינטון, היא מובילה על טראמפ בממוצע של כ-6% גם בסקרים הכוללים בוחרים משני המינים.
סקר חדש של PRRI/The Atlantic הצביע על פער מגדרי גדול במיוחד בין המועמדים. על פי הסקר, קלינטון מובילה על טראמפ בקרב נשים בפער עצום של 33%, עם 61% תמיכה לעומת 28%. בקרב גברים, טראמפ ממשיך להוביל עם 48% לעומת 37%. הסקר נערך בין יום רביעי לשעבר ליום ראשון, כך שהוא משקף חלקית את השפעת הווידיאו שהודלף לתקשורת ביום שישי, בו נשמע טראמפ מדבר באופן גס מאוד, אך הוא אינו משקף את התגובות לעימות השני בין המועמדים, שנערך ביום ראשון בערב.
בכדי להמחיש את חשיבות אלמנט המגדר בבחירות יוצאות הדופן האלו, אתר fivethirtyeight.com חישב את התוצאות האלקטורליות שהיו נוצרות אילו רק הגברים הצביעו, ואילו רק הנשים הצביעו. המפה העליונה היא מפת "גברים בלבד", והיא נותנת לטראמפ ניצחון סוחף עם 350 אלקטורים לעומת 188 לקלינטון (המדינות בהן מנצחים הרפובליקנים צבועות באדום, והמדינות של הדמוקרטים צבועות בכחול. מדינות שאין בהן מנצח ברור צבועות באפור). המפה השנייה היא של "נשים בלבד", והיא מעניקה 458 אלקטורים לקלינטון לעומת 80 בלבד לטראמפ:
נייט סילבר, הסוקר שמנהל את אתר fivethirtyeight.com, ציין כי גם בבחירות ב-2012, אובמה השיג את הניצחון בזכות הפופולריות שלו בקרב נשים, ואילו מיט רומני הרפובליקני הוביל בקרב גברים.
הדמוקרטים מובילים על הרפובליקנים בקרב נשים מאז הבחירות לנשיאות ב-1980. אין כיום שום ספק שהיתרון הזה, שמתבטא שוב ושוב בניצחונות דמוקרטיים, נובע מעבודת השטח האינטנסיבית והמתוחכמת של השמאל בהפצת תעמולה פמיניסטית, שגורמת לנשים לראות את עצמן כמעין מיעוט בתוך האוכלוסייה הכללית, אשר אמור להצביע בעיקר על פי האינטרסים של הנשים, בתגובה למלחמה כוללת שמתנהלת כביכול נגד הנשים. כפי שמסבירים כיום מומחים רבים, על יצירתה של "תמונת המלחמה" שוקדות חוקרות פמיניסטיות הממציאות סטטיקטיקות-דמה מבהילות לגבי אלימות, אונס, הטרדות מיניות, פערי שכר ועוד.
כך נקבע גורל העולם
חשוב להתמקד בנושא הזה ולהבין אותו משום שהוא קובע את גורל העולם כולו. קשה לדמיין, למשל, נשיא רפובליקני שהיה חותם על הסכם שהיה מתיר לאיראן לפתח נשק גרעיני, כפי שעשה זאת אובמה הדמוקרט.
קלינטון צפויה – לפי הסקרים הנוכחיים – להיבחר בעוד כחודש כממשיכת דרכו של אובמה, לא משום שהאמריקאים רואים בה מנהיגה טובה, או משום שהם תומכים במדיניות שלה בנושאי ביטחון, יחסי חוץ, הגירה וכלכלה – אלא בעיקר בגלל שהרבה מאוד נשים חושבות במושגים שמכתיב להן מנגנון שטיפת המוח הפמיניסטי. אלה הנשים ש"מופעלות" על ידי סקנדלים כמו הקלטת של טראמפ, ולכן הדמוקרטים הופכים את הקלטת, והתבטאויות אחרות של טראמפ כלפי נשים עמן התעמת במהלך חייו, לנושא כה מרכזי בבחירות.
מי נלחם בנשים?
מדוע אנחנו מדברים על "שטיפת מוח"? האם היחס של טראמפ לנשים אינו "נושא נשי" שפשוט מעניין נשים, מעצם היותן נשים? ובכן, לא ממש. כי על כל נושא "נשי" באג'נדה הפמיניסטית ניתן היה לחשוב על נושא "נשי" שאינו באג'נדה הזו, ושהיה מוביל את הנשים דווקא להצבעה עבור מועמד שמרני-ימני.
לדוגמה: נשים בארה"ב נוטות כעת נגד טראמפ משום ש"אינו מכבד נשים", כאמור. אולם באותה מידה ניתן היה לטעון שקלינטון היא זו שמסכנת נשים, בשל תמיכתה במדיניות הגירה שמאפשרת למקסיקנים בעלי תרבות מאצ'ואיסטית, וביניהם פושעים אלימים ואנסים, להיכנס לארה"ב ללא מעצורים של ממש.
בשל השפעתו המכרעת של הקול הנשי, נשים שמרניות מרבות להתעמת בימים אלה עם נשים דמוקרטיות בניסיון לנטרל את שטיפת המוח הפמיניסטית, הגורסת כי בארה"ב מתנהלת "מלחמה נגד נשים". הוויכוח הזה בין השמרנית דיינה לאש ובין הפמיניסטית אפריל רייאן הוא דוגמה לכך. ראיין טענה שטראמפ התנהג בבריוניות גברית בעימות, בין היתר כי טען שיכניס את קלינטון לכלא אם ייבחר.
גם בישראל, שטיפת המוח הפמיניסטית משכנעת נשים שהן צריכות להצביע לרשימות פמיניסטיות כמו המחנה הציוני ומרצ, משום שהן מזוהות עם המלחמה נגד "הפטריארכיה", החשובה בעיניהן יותר מכל מלחמה אחרת. ציפי לבני, במיוחד, מרבה לטעון, בעימותי הבחירות השונים שלה מול בנימין נתניהו, כי הוא שוביניסט, בתקווה לזכות בקולות הפמיניסטיות, כמו גם באהדת העתונאיות הפמינסטיות. ואולם, באותה מידה ניתן היה לומר שרשימות אלה דווקא מסכנות נשים בדרום תל אביב ובמקומות אחרים, משום שהן תומכות בהגירה מאסיבית של מסתננים מתרבויות מאצ'ואיסטיות, ובהם פושעים אלימים רבים ואנסים.
גם נושאים של מלחמה ושלום ממוסגרים ע"י השמאל כנושאים שבהם לנשים אמורה להיות דעה מסוימת, מעצם היותן נשים. תנועות פציפיסטיות פמיניסטיות שונות, החל מ"ארבע אמהות", דרך "נשים בשחור" ועד "מחסום ווטש" ו"פרופיל חדש", טוענות שנשים הן פחות מיליטריסטיות מגברים ולכן תומכות בפתרונות של שלום. ואולם באותה מידה ניתן היה לטעון שדווקא לנשים יש אינטרס שצה"ל יהלום בעוצמה בחמאס ובחיזבאללה, משום שנשים סובלות יותר מהתקפי חרדה כתוצאה מהפגזות על אוכלוסיה אזרחית ישראלית, וכי התקפי החרדה הללו גורמים גם לא פעם להפלות לא-רצוניות.
בארה"ב, קיימת בבחירות הנוכחיות מודעות גבוהה במיוחד למידת הקטלניות של האפקט הפמיניסטי, והימין מנסה, באיחור של כחמישים שנה, למצוא לו פתרונות. כאשר הטיחו בו, בעימות האחרון, את עניין הקלטת, העלה טראמפ בתשובתו את חשיבות המלחמה בדאע"ש, שכידוע מתייחסת לנשים באופן מבעית. האם ניסיונות הימין "למסגר" מחדש את השיח הנשי יצליחו, והאם ישפיעו גם על הימין בישראל? מוקדם מדי לקבוע.