הצדק הסלקטיבי של בג"ץ

החלטת בג"ץ נגד עמונה ממחישה שוב את הפוליטיזציה של המוסד * עכשיו תורה של הממשלה לשנות את הכללים. דעה

בועז העצני , י"א בתשרי תשע"ז | עודכן: 11:53

פתיח למסע הרס עצום בהתיישבות. עמונה
פתיח למסע הרס עצום בהתיישבות. עמונה
צילום: חזקי עזרא

ההחלטה להחריב את עמונה היא הסיבוב השני בבג"ץ. הראשון היה ב‑2006 שבו הוחלט להחריב תשעה בתי קבע, החלטה שהובילה להתנגשות אלימה בין מתיישבים למשטרה.

ההחלטות התקבלו עקב הטענה שמדובר באדמה פרטית ערבית. אלא שבג"ץ אינו בנוי לבחון ראיות, והעותרים לא נתבקשו כלל להציג הוכחות בעלות. אריה קינג, חבר מועצת העיר ירושלים, הגיש אז עתירה זהה לחלוטין לגבי שטח בירושלים, שעליו תוכנן להקים שכונה יהודית בשם "שער המזרח", שנשדד כולו בידי ערבים. בניגוד לעמונה, כאן היו עותרים המצוידים בהוכחות בעלות. בג"ץ דחה את העתירה עקב "סדר עדיפויות" באכיפה.

עתירה נגד סגירת תיק השחיתות האי היווני של ראש הממשלה אריאל שרון נדחתה, ובכך נפתחה הדרך לביצוע הנסיגה מעזה ועקירת היישובים. בריאיון פרישה, שנה מאוחר יותר, חשף סגן נשיא בית המשפט העליון מישאל חשין ז"ל את השיקולים המשפטיים שהנחו את כבודם בעתירה: "אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון) בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה... אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין, לא הייתה התנתקות".

כשמדובר בעבריינות בנייה ערבית, אין קץ לסובלנות ולהתחשבות של בג"ץ. "החוק זה לא הכול", אמר השופט מזוז לאחרונה בדחותו עתירה נגד בנייה ערבית בלתי חוקית על שטחי C. בעתירה נוספת נגד בנייה ערבית על קרקע פרטית יהודית בנגב, הציע השופט להפקיע את הקרקע מידי היהודי.

אהרן ברק, הדמות הבולטת באקטיביזציה של בג"ץ, נהג לדקלם לאורך תקופת כהונתו את המנטרה "מדינה יהודית ודמוקרטית". והנה, לאחר פרישתו הגיע לכנס של הקרן החדשה, ותמך ב"מדינת כל אזרחיה".

אין עקביות בפסיקה ואין כל קשר בין החוק או הצדק לבין פסקי הדין של בג"ץ. מדובר בפסיקה פוליטית בוטה לטובת הערבים ונגד היהודים. האמון הציבורי במוסד החשוב הזה נמצא בשפל, אך השופטים מרשים לעצמם לפסוק ככל העולה על רוחם, כי הממשלה עומדת מן הצד ולא נוקטת שום צעד להחזרת האיזון בין הרשויות, שהופר ברגל גסה.

עמונה היא רק פתיח למסע הרס עצום בהתיישבות. אנחנו לא בחרנו את בג"ץ אלא את הממשלה. לכן אם הממשלה תהרוס את עמונה, כלומר אם היא לא רוצה או לא יכולה לשנות את כללי המשחק, אין לה זכות קיום.