חורף | גידי גוב | ילדים
גשם גשם משמיים.
מאז שעזבתי את גן מרים, אי שם בקיץ שלפני כיתה א', אני כבר לא זוכר מתי מגיע הסתיו ומתי האביב, באיזו עונה מתראים עם נחליאלים ואם השבלול מחכה לקיץ או לחורף כדי לצאת מהקונכייה. אבל שיר אחד אני כן זוכר, שיר שמלווה אותי בכל גשם ראשון. ושני. ותשיעי. 'חורף' של גידי גוב.
החצוצרות, הצרידות של גידי, הקלילות המלודית. ממש לרוץ בין השלוליות.
כיף של שיר, כיף של חורף. מי צריך את גן מרים כשיש לנו את יוטיוב:
נחל | יהודה לויכטר & the retro | חדשיר
יהודה לויכטר יכול להופיע רק בדור של גאולה.
הרבה לפני שחנן בן ארי זכה לראות את מסי או לשלם את המשכנתא מהשיר 'תותים', לויכטר כבר עשה שמות במוזיקה היהודית ומתח את גבולות הז'אנר עד לקצה גבול היכולת, יש שיאמרו שאף קרע לחלוטין את החוטים.
עוד מימי להקת 'אחרית הימים', דרך אלבום הסולו הראשון שלו, 'כמה אור', או כפי שאני קורא לו: 'האהבה המוזיקלית-יהודית הראשונה שלי' וכמובן ההופעות המהפנטות (בדרך כלל במיני פסטיבלים בכל מיני גאיות ומדבריות שאין סיכוי שנשמע עליהם) – לויכטר הוא ההיפסטר שלנו, נער הפרחים של פס הקול היהודי, שמש היצירה שיורה קרניים לכל ז'אנר וסגנון אפשרי. רק שיהיה שמח.
כך גם החדש לכבוד החורף, 'נחל'. עזבו את המילים, עזבו את הלחן, עזבו את העיבוד המשגע. תתרווחו בספה עם איזה עלה ירוק בפה (נגיד, פטרוזיליה) ותעשו חיים מהאנרגיות של יהודה.
טל ומטר לנו הוריד | משה מוסטקי | פיוט
ונסיים עם הפיוט של מנחם מוסטקי, בביצוע הבן – משה. ברקע החזן דוד שירו שמלווה את המשפחה, והם מלווים אותו בכל העשייה המוזיקלית-פיוטית המשותפת.
חרף הקשר המשפחתי, ילד הפלא משה מתגלה בכוחות עצמו כבעל יכולות ווקאליות מתאימות לילדי הפלא משירת הבקשות בבתי הכנסת (אגב, למי שלא מעודכן – התחלנו את עונת הבקשות השבת!) והלחן הערבי, שהולבש ללא מעט מילים אחרות, מתיישב גם כאן בבטחה.
חורף חם!