נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נשא דברים היום (שני) דברים בישיבת הפתיחה של המושב השלישי של הכנסת ה-20.
הוא פתח בדברים על הדמוקרטיה. "אפשר לראות היום כיצד אזרחים של דמוקרטיות ותיקות מאתנו מוכנים לוותר על מקצת החרויות שלהם בעבור מנהיגות חזקה, לעתים דמגוגית ופופוליסטית, אבל כזו שתשרה יציבות ותשדר כוח. התמורות הללו קשות לעיכול ככל שיהיו, אינן בלתי לגיטימיות".
"אפשר להזדעזע מהן, אפשר גם לתמוך בהן, אבל צריך להתמודד איתן. תהיה זו טעות קשה להכחיש אותן, או לחלופין, לקונן מעל כל במה, על קץ הדמוקרטיה, "אבדן הדרך" וחורבן הערכים. הן עמדות ערכיות, הנאבקות על הגדרת גבולותיה, אופיה והלגיטימיות של ה'דמוקרטיה'", אמר ריבלין.
הוא ציין כי "כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, גם בישראל, הויכוח על ה'דמוקרטיה', מתנהל במלוא עוזו. מותר להוריד את הכפפות, אפשר אולי אפילו להרוויח חידוד וזיקוק של רעיונות, משחיטת פרות קדושות, מההמלטות מחיקו הנעים של הקונצנזוס, או מהסירוס הרעיוני הפוטנציאלי של הפוליטיקלי-קורקט. אני, אינני מתירא לא מן הפרושים, ולא מן הצדוקים - ואולם, גם אם אנו מורידים את הכפפות בויכוח הפנימי הנוקב, אסור לנו לאבד את היושרה, את הכנות הבסיסית ביחס לעצמנו, ביחס לאחרים".
הוא מתח ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו בנושא תאגיד השידור הציבורי ואמר, "מותר לנו לחלוק על פסיקות בג"ץ, אך חובה עלינו לציית להחלטותיו שאלמלא כן 'איש את רעהו חיים בלעו'. כך, מי שבעד שידור ציבורי, לא יכול להפוך אותו לשופר של קומיסרים, ומי שנגד שידור ציבורי, יבוא ויאמר את דברו באופן ברור. מי שרוצה שידור ציבורי חייב להבטיח את היותו בלתי מוטה באופן חוצה מפלגות. כי הרי כולנו מבינים שעל הגלגל הענק הפוליטי, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. כך, מי שבעד אמנות חופשית, ללא מעורבות פוליטית, אבל בממון המדינה, לא יכול להחרים קהלים שחושבים אחרת ממנו, גם אם הם יושבים בקרית ארבע או בעכו".
ריבלין התייחס גם לסוגיית עמונה ואמר כי "יש מידה לא מבוטלת של חוצפה ועוות, במי שתובע מתושב עמונה, לשלם את מלא המחיר בהרס ביתו בשל צו בית המשפט בעוד הוא בעצמו מסרב לקבל את הכרעת הבוחר הישראלי, את כללי המשחק של מדינת ישראל ופונה למועצת הביטחון, בתקווה שהיא תכנס בכל הכוח במדינת ישראל. גם זו אינה שאלה של פוליטיקה וערכים, אלא שאלה של יושרה בסיסית".
לדבריו, "מי שתומך בפשרה טריטוריאלית, צריך להבהיר מה משמעותה של חלופה זאת נוכח ההנהגה הפלסטינית כיום ומי שבעד ארץ ישראל השלמה, איננו יכול שלא עסק במצבם של הפלסטינים ובמערכת היחסים שלנו אתם. מי שבעד חלוקת ירושלים שיתכבד ויסביר כיצד ניתן יהיה לשמור על בירתנו כאשר בחציה השני ישתוללו כוחות איסלאמיסטיים קיצונים באין מפריע ומי שבעד שמירה על ירושלים מאוחדת, שיתכבד וידאג לביוב בסילואן ולכיתות לימוד בעיסאוויה. מי שנאבק בעד הכרה שווה מצד המדינה, מוטב שיתכבד ויכבד אותה ואת סמליה ויטרח ויגיע ללוויה ממלכתית".
"תהא אשר תהא עמדתנו הערכית, זו המציאות שאנו מתמודדים איתה ובמיוחד אתן ואתם, חברות וחברי הכנסת, כשליחות ושליחי ציבור וכמי שרגישים יותר מכל, לרוח הציבור ועמדותיו. היושרה עליה אני מדבר היום, היא תנאי לאמון הציבור בפוליטיקה הישראלית, אבל היא גם תנאי יסוד ליכולת שלנו להתקדם קדימה".
"הבית הזה אמון על המשך המלאכה. המשך בנין הבית שבנייתו טרם נשלמה בעיצוב כללי היסוד של חיינו כאן, בעיצוב מערכות היחסים בין הקבוצות החיות כאן, בעיצוב מערכת יחסינו עם שכנינו", אמר הנשיא.