"לא עוד פחד": מכתב לשרת המשפטים

"דווקא את צריכה להילחם בעיוות הקיים במערכת המשפט, הדנה את אבותינו, אחינו וילדינו הבוגרים להיות אזרחים מסוג ב'".

עינת שלו , ב' בחשון תשע"ז

עינת שלו
עינת שלו
באדיבות עינת שלו

עינת שלו, תושבת המרכז, שמזדהה עם מאבק האבות הגרושים, שיגרה באחרונה מכתב לשרת המשפטים. להלן נוסח המכתב:

איילת שלום,

זכינו ששרת המשפטים תהא אישה חזקה, חכמה, חילונית ממפלגה דתית ברובה ואשת משפחה.

נפלה בזכותך הזכות והאפשרות להביא לשינוי מהותי בכל הקשור לשוויון הורי כברירת מחדל.

דווקא את, בוודאי מבינה יותר מהרבה נשים, את חשיבותו של אב נוכח ופעיל בחיי ילדיו.

דווקא את יכולה וצריכה להילחם בעיוות הקיים במערכת המשפט (האזרחית והדתית), הדנה את אבותינו, אחינו וילדינו הבוגרים להיות אזרחים סוג ב'. גברים רבים, שהיו עד פרוץ משבר הגירושים, אבות ראויים ובעלים ראויים, נופלים קרבן לנשים המבזות את עצמן ואותנו, הנשים האחרות, בהעללות שווא, ביצירת ניכור הורי, בסחטנות כספים בלתי הגיונית.

כשהתגרשתי, חשבתי שכל הגברים שמתגרשים, מתגרשים גם מילדיהם. כפי שעשה אבי.

האמנתי, כמו מירב מיכאלי, שולי מועלם ואחרות, שמלחמת האבות למשמורת משותפת, היא רק כדי להוריד מעליהם עול המזונות.

טעיתי!!!

היום, שבע שנים אחרי. כשאני חשופה יותר ויותר לסיפורי חיים של חברותי, חברי ובני משפחתי, אני חושבת ומאמינה שהתפיסה חייבת להשתנות למען עתידנו ולמען הבית היהודי הערכי והמוסרי שצריך להוות נר לרגלינו.

הפגנת אבות גרושים ליד בימ"ש העליון, 1.11.16
צילום: רויטל פינץ'

יש אבות מתנכרים והללו צריכים להבין שזו אינה זכותם להיות חלק מחיי ילדיהם, אלא חובתם. יש אמהות מתנכרות (כן ,כן) ויש אמהות שאינן ראויות לשאת בתואר אם.

יש אמהות שכל נטל גידול הילדים רובץ על כתפיהן בלבד וישנם אבות שיעשו הכל ובכל עת, למען ילדיהם שהינם כל עולמם.

השונות הזו קיימת ואין להתכחש לה, אבל ברירת המחדל צריכה להיות הכרה בזכותם וחובתם של שני ההורים להמשיך להיות הורים נוכחים, פעילים, תורמים, מלמדים ומזנים במידה שווה. מכאן, כל מקרה ידון לגופו כאשר לנגד העיניים ניצבת תמיד טובת הילדים.

אני פונה אלייך בצער רב ובתחושת כאב כבדה, נוכח המציאות הקשה.

מציאות בה כ-100 גברים שהתגרשו או המצויים בהליכי גירושים מתאבדים מדי שנה, כיוון שאינם מצליחים לשרוד והופכים להיות פושעים בעל כורחם. מציאות בה אמהות, אחיות, סבים וסבתות, חווים כל יום מחדש חרדות בלתי נתפסות לגורל בניהם ונכדיהם, החשופים להתעללות בלתי פוסקת מצד האמהות. (אינני מתעלמת לרגע מהנשים האומללות הנופלות קרבן להתעללות זהה, אבל בניגוד לגברים, קולן נשמע היטב. ארגוני נשים רבים נלחמים את מלחמתן ומפספסים בדרך, בהגנה עיוורת, את ילדיהן של אלו שתופסות טרמפ על המצב).

אני מאמינה בהידברות ובהסברה שתביא לשינוי ואני יודעת שבכוחך לעשות כן.

לא עוד וועדות. היו כבר די והותר!

המסקנות ברורות. היישום מתעכב.

לא עוד פחד מארגוני נשים וממפלגות חרדיות.

אני פונה אליך בבקשה מעומק לב לסייע ולפתור את המחדל הנוראי .קיבלת מנדט לעשות שינוי, בבקשה, למען עתידנו, עשי כן!

בברכת שבת שלום!

עינת