נלחמה כמו לביאה

ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן ספד ליעל זאבי ז"ל, אלמנתו של השר המנוח רחבעם זאבי בהלוויה שהתקיימה היום בקיבוץ דגניה. צפו

יוסי דגן , ה' בחשון תשע"ז

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: עצמי

דגן ספד ליעל זאבי: "חינכת דורות של בני נוער"

יעל יקרה. כל כך קשה לנו לדבר עלייך בלשון עבר. אנחנו תלמידייך ותלמידי גנדי לא מוצאים מנוח לנפשנו מאז קיבלנו במוצאי שבת את הבשורה המרה.

יעל, היית השותפה הנאמנה והטוטאלית של גנדי - כמעט 60 שנה. מהפלמ"ח, דרך שנות הצבא הארוכות ועד לימי מולדת - שנים ארוכות של מאבקים על ארץ ישראל בהם כולנו זכינו להכירך. להתחנך על ידך. לצמוח בהדרכתך.

יעל ורחבעם, כך תמיד גנדי היה אומר - לא רחבעם ויעל, נאבקו יחד על שלמות הארץ כמו שני אריות. ביום בלילה. הם שילמו על זה מחירים קשים. גנדי אהב אותה בגיל 75 כמו נער בן 17. זה היה ניכר והיא שמרה עליו ונלחמה למענו כמו לביאה.

יעל הייתה צמודה לגנדי תמיד. ביום ובלילה. בשווקים בחלוקת חומר הסברה, במסעות, במאבקים בשטח, בגבעות יהודה ושומרון, ירושלים, בהתיישבות. תמיד עם האוכל, עם השתייה, עם הסנדוויץ'. תמיד דאגה שלא יאכל עוגה - בגלל הסוכרת.

כמה חרפות וגידופים חלקת יחד איתו, כמה השמצות - עוד בחייו. כמה ספגת יחד עם גנדי מורנו ורבנו על נאמנותך אליו - ויחד איתו במאבק הבלתי מתפשר והכל כך אמיתי למען ארץ ישראל.

גנדי היה כולו טהור, כולו אמת, כולו אידיאל ואת היית איתו יחד. כל כך הרבה שנים. יחד ויתרתם על מנעמי השלטון. כל כך הרבה פעמים יכולת להיות אשת שר ותמיד ויתרת יחד עם גנדי. תמיד. בעיני ראיתי את זה פעמיים. כשהוא קיבל הצעות להיות שותף למסירת חלקי ארץ ישראל ולהצטרף לממשלה.

היית לוחמת פלמ"ח. אשה מדהימה עם הרבה מטען ערכי. עמדת תמיד בצל, לא מתבלטת, לא נדחפת קדימה. תמיד נותנת את הגב, את החיזוק. הענווה שלך היתה מדהימה. כולך אידיאולוגיה ואהבת ארץ ישראל.

מאז הרצח של גנדי לפני 15 שנה, מטרים ספורים ממך, הקדשת את חייך להנצחתו. אבל לא הנצחה של רחובות. גם את זה עשית - אבל לא רק. את הקדשת את 15 השנים שעברו לחינוך.

לחנך נוער, לחנך תלמידים לאהבת ארץ ישראל, לאחדות עם ישראל - של חילונים ודתיים. לאהבת התנ"ך, להכרת המורשת. לקחת את הכאב הנורא למקום של צמיחה ובנייה. כמה לא מפתיע שנשמתך הטהורה נלקחה בצמוד כל כך ליום השנה שלו.

כמה קשה לקחת את ההשמצות האכזריות בחודשים האחרונים כלפי גיבור ישראל, שכבר 15 שנה לא יכול להשיב. כמה כאבת. היית חזקה, נלחמת, אבל הלב שלך נשבר. את הרגשת איך מצד אחד אנשים רעים מנסים לקעקע דבר גדול, אבל נלחמת בשיניים. דיברנו הרבה על הדבר הזה וגם אז הערצתי אותך יותר מכל שאר השנים.

לא רק האמנת באמת בגנדי. אלא נשאת את זכרו בגאווה עד השניה האחרונה. אני חושב שיש הרבה אנשים שצריכים לעשות היום חשבון נפש. הרבה עיתונאים. הרבה מנהיגים מטעם עצמם צריכים להתבייש.

אבל הציבור יודע בדיוק את האמת. והציבור לא יקנה את הדברים האלה. הציבור זוכר בדיוק מי היה גנדי, מה המורשת האמיתית שלו. מה מעשיו הטהורים ומי זו יעל שותפתו הנאמנה.