המוטו של ויזל: אדישות היא התגלמות הרוע

ב"יד ושם" התקיימה אתמול (ראשון) אזכרה במלאת שלושים יום לפטירתו של הסופר וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל. יוסי צ'חנובר חברו ספד לו וסיפר על האבדה שלו, של העם ושל העולם.

"למעלה מ-50 שנות חברות הסתיימו עם פטירתו של חברי אלי ויזל", אמר צ'חנובר והמשיך: "לא חלף שבוע שבו לא שוחחנו אפילו פעם אחת בטלפון שבה החלפנו רשמים ודעות על הקורה בארץ".

למרות זוועות השואה המשיך ויזל לפקוד את בתי הכנסת. צ'חנובר מספר על שיחה שניהלו בנושא: "בכל פעם ששהיתי בניו יורק בסופי שבוע התלוויתי אליו לבית הכנסת. לא אחת הציקה לי השאלה איך יכול אדם זה שחזה בעיניו את רציחתם של אמו, אחותו הקטנה ובמותו של אביו ושחווה על גבו את זוועות גיא ההריגה באושוויץ, בירקנאו ובוכנוולד ורק בדרך נס ניצל, כיצד יכול הוא להמשיך ולהתפלל לאל שאיכזיב?

"תשובתו הייתה קצרה וחד משמעית: השאלה קשה, יש לי בעיה קשה עם הנהגת עולמו של הקב"ה אך תשובתי היא שכך נהג אבי ואני ממשיכו".

צ'חנובר הסביר כי את תשובתו של ויזל ז"ל ואמר כי בתפילה הוא מבקש לשמור את זכרו של אביו ואת מסורת ישראל עליה גדל וזאת בלי קשר למשבר אותו חווה.

בהספדו הזכיר צ'חנובר את ההנצחה שהקים ויזל לקרוביו: "לזכרה של אחותו הקטנה הקים ויזל שני מרכזים קהילתיים לעולי אתיופיה, אחד בקריית מלאכי ואחד באשקלון, ולזכר אביו הוקם בית כנסת וישיבה לחסידות אונגוואר שאדמו"ר החסידות היה איתו בצריף צריף באושוויץ".

על השפעתו הספרותית ועל פועלו למעןניצולי השואה ולמען מיעוטים נרדפים ברחבי העולם אמר צ'חנובר: "ויזל הפך לפה הן לניצולים והן לניספים בשואה. המוטו החוזר בספריו הוא סכנת האדישות הוא חזר והדגיש כי ההפך מאהבה איננה שנאה אלא אדישות. חובה לקחת צד, ניטרליות עוזרת לתוקפן, שתיקה מעודדת את המענה. לשכוח את המתים זה כמעט כמו להרוג אותם שוב. אדישות היא התגלמות הרוע".

לאחר השואה החל ויזל לשמש כעיתונאי ומשם היה עד לפרשת אלטלנה שהותירה בו חותם עמוק כפי שמתאר חברו: "משרתו הראשונה של אלי כעיתונאי הייתה לשמש כעיתון האצ"ל בפריז, משימתו הראשונה ככתב הייתה לכסות את פרשת אלטלנה, אירוע זה השאיר את חותמו העמוק בליבו ביולי 1948 התייחס אלי ברשימתו הראשונה בעיתון בין היתר כתב: פרשה טרגית זו אין להבינה ראינו בכך לא טרגדיה אלא פשע, רצח ובגידה הוא כעס על גיבורים יהודים שירו על אחיהם ניצולי שואה שבאו לעזור להם. נשאתי פצע סודי שצלקתו לא תחלים שנים רבות".

"מעולם לא שמעתי מפיו מילה רעה על המדינה. פעמיים הוצעה לו משרת נשיא המדינה, פעם על ידי אולמרט ופעם על ידי נתניהו בשתי הפעמים דחה בנימוס את ההצעה באומרו: נשיא בישראל צריך להיבחר מבין אזרחיה ויש כאלה הראויים לכך ממני אני אינני אזרח ישראלי", סיים צ'חנובר.