ניצול הלינץ' מספר: העבודה ככלי שיקום

אותות הוקרה יוענקו למעסיקי נכי צה"ל. משה, שנפצע קשה בלינץ' והשתקם: העבודה הכרחית לשיקום. נכה הוא לא חצי בן אדם. תנו לו צ'אנס.

שמעון כהן , י"ד בחשון תשע"ז

משה זוארץ בעבודה
משה זוארץ בעבודה
צילום: דיאנה חננשווילי/משרד הביטחון

משרד הביטחון מעניק היום (שלישי) הוקרה מיוחדת למעסיקי נכי צה"ל. בין שבעת הזוכים באות ההוקרה גם קופת חולים מאוחדת, מה שהוביל אותנו לסיפורו של משה זוארץ, שוטר לשעבר שנקלע ללינץ' קשה בשנת 95' בטירה שבמשולש, כאשר אחד המתפרעים יידה לבנה על ראשו ופצע אותו באורח קשה.

בשיחה עם ערוץ 7 מספר משה את סיפורו ואת סיפור שיקומו הארוך, סיפור הנמשך למעשה עד ימים אלה, שנתיים לאחר שנמצאה לו עבודה בקופת חולים מאוחדת בנתניה, בעזרתה של עובדת אגף השיקום במשרד הביטחון.

"נפגעתי בטירה במשולש ב-18 לאוגוסט שנת 95'. נפגעתי קשה. היה לי שבר כפול בארובת העין מה שסיבך את המצב עוד יותר", הוא חוזר ליום הפגיעה הקשה בו כאשר השתתף במרדף אחרי רכב שהשתולל בכביש וניסה להוריד מהכביש את הרכב בה נסעו הוא וחבריו למשמרת.

"רכב השתולל בכביש. היינו ברכב סמוי אחרי מעצר ביטחוני של השב"כ, וכשחזרנו מהאירוע רכב ב.מ.וו השתולל בכביש וכמעט הוריד אותנו מהכביש. שמנו כובעים וניסינו לעצור אותו. באנו לעכב את החשודים ואחד מהם נתן לי לבנה בראש. בתוך שניות הגיעו למקום קרוב למאה איש באמתלה של מי שבאו כאילו להפריד, אבל הרגשתי אותם מחזיקים בנשק שלי ומושכים אותו לאחור כדי שלא אוכל להגיב ואת הצד השני לא מחזיקים. במצב כזה אתה לא יודע מה לעשות, אם להגיב או לגונן על הנשק שלא ייחטף, ואז חטפתי את הלבנה בראש".

ממשיך משה ומספר על המרדף אחרי הרכב המשתולל: "היה מרדף אחריהם. ראש הצוות שלי דני דקל, נהג מעולה, דחק אותם לפינה לדרך ללא מוצא, הם חזרו ברוורס התנגשו בנו ונמלטו". מאוחר יותר נלכדו אך כלשונו של משה בית המשפט השית עליהם "עונשים מגוחכים", כהגדרתו – "אחד קיבל עשרה חודשים ואחד שנה של מאסר".

לאחר הפגיעה הקשה בו החל שלב הטיפול ולאחריו ניסיונות השיקום וההתמודדות, שלבים בהם תשומת הלב נמשכת ממנו והוא נותר מולם לבדו.

"בהתחלה ההתמודדות הייתה רפואית. פעמים רבות הייתי בבית החולים 'מאיר', שחררו אותי וחזרו ושוב שחררו אותי", הוא מספר ומתאר את ההתמודדות עם עין אחת המאבדת אפשרות מיקוד בעקבות הפגיעה בה, והיו גם תופעות לוואי בלתי צפויות: "מתחילה התמודדות – כאבי ראש, סחרחורות, התקפי זעם לא מוכרים, חלומות ועוד. מקווה שזה יעבור ואני סופג אבל זה לא עובר, וכל זה תוך כדי שאני ממשיך בתפקוד שלי במשטרה".

"הייתי מטופל על ידי פסיכיאטר ועם כדורים בעלי השפעה. חולף זמן עד שהכדורים הנכונים מותאמים לי. במשך 15 שנה הייתי מטופל על ידי פסיכיאטר והמצב התדרדר מאוד, גם לי וגם למשפחה, לאשתי ולילדים. בבית שרר מתח מאוד גבוה, הם לא ידעו איך "לאכול אותי" ואני אותם. הגענו ל"זמן פציעות" עד שאשתי לקחה יוזמה ואמרה שצריך לשנות את החיים כדי לפתור את הבעיה".

בשלב זה מוגבלת אפשרות התעסוקה של משה במסגרת המשטרתית והוא יכול לעבוד אך ורק עבודות משרדיות במשך שש שעות ולא מעבר לכך, "למרות כל הניסיון ותעודות ההוקרה שיש לי. משרד הביטחון ביקש מהמשטרה שאשאר בעבודה כי ידעו שעבודה עבורי היא שיקום, אבל המשטרה החליטה שהיא לא רוצה אותי במערכת".

משה מתמצת את סיפור מאמציו להשתקם ומספר כיצד לאחר שנה ללא עבודה ושנתיים של טיפולים מקבילים אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית החל לעבוד בבית ספר למוגבלים "בגלל המחויבות הכלכלית". הצעה שהגיעה אליו מעובדת הרווחה אפרת עזרא הייתה שילמד אלקטרוניקה ואולי יוכל למצוא תעסוקה בתחום. "אמרתי שמצוין ואלמד אלקטרוניקה בבית לוינשטיין, אבל לא מצאו לי עבודה".

"כאן נכנסה לתמונה ליאת עופר, עובדת השמה במשרד הביטחון, עובדת שאני קורא לה 'כמו אימא'. אחרי שישבתי כמה שבועות ללא עבודה היא הגיעה ואמרה שמצאה לי עבודה בקופת חולים, כעוזר רוקח. הייתה לי שיחת קבלה עם מנהלים בראש העין ובסוף הוחלט שאשובץ שלושה ימים בנתניה ושלושה ימים ברמת השרון. מאז אני שם".

על תרומת העבודה שקיבל כגורם משקם עבורו מרעיף משה לא מעט מילים: "קופ"ח מאוחדת עשתה חסד איתי עם המוכנות שלהם לקבל נכה לעבודה, ואני חושב שאני לא מאכזב. נכה הוא לא חצי בן אדם. תנו לו צ'אנס על פי המגבלות. נכה יכול לתת עבודה של יותר משש שעות", הוא אומר.

כיום מועסק משה כעוזר רוקח ובמשרד הביטחון מוכרת נכותו ב-38 אחוזים. כשהוא נשאל אם מסגרת תעסוקתית צריכה להיערך בדרך כלשהי לקליטת נכה צה"ל לשורותיה הוא משיב: "אני לא חושב שצריך הכנה מיוחדת. כשאומרים שאתה מקבל נכה צריך להבין את הצרכים שלו ולא מעבר לכך".

"אני קורא לקופ"ח מאוחדת 'משפחה'. אני שומע שהם מקבלים עוד נכים. זה אדיר ויפה. נכה בלי עבודה הוא ללא מטרה בחיים, יושב בבית ועולות לו מחשבות שונות...", חותם משה את סיפורו.

מירב מזרחי, עוזרת מנהל מחוז מרכז בקופת חולים מאוחדת, מספרת על משה: "פגשתי את משה לראשונה בראיון העבודה והתרשמתי מאדם אחראי ובעל מוטיבציה גבוהה. משה השתלב בעבודה באופן מיידי לשביעות רצון המנהלים והעובדים. הוא עובד מקצועי ומוערך מאוד, מסור ואהוב. אנחנו רואים חשיבות רבה בהעסקת אנשים עם מוגבלויות. חשוב לנו 'לפתוח את הדלת' ולאפשר להם לבטא יכולות וכישורים, להיות יצרניים בחברה, תורמים ונתרמים. אנו רואים זכות גדולה לעסוק בנושא זה והסיפוק רב".