"המפכ"ל הוכיח אומץ מול ארגוני הנשים"

יו"ר ועדת טיפול בתלונות שווא בלשכת עוה"ד מחזקת את דברי המפכ"ל לפיהן תלונה אנונימית חמורה לא פחות מהטרדה: הוכיח אומץ רב בדבריו.

שמעון כהן , ט"ו בחשון תשע"ז

אומץ רב. רב ניצב אלשיך
אומץ רב. רב ניצב אלשיך
צילום: יונתן סינדל. פלאש 90

שיוויון, אז עד הסוף. סמון

"יש להפסיק את התופעה של עדויות אנונימיות, הן חמורות לא פחות מהטרדות מיניות", כך אמר מפכ"ל המשטרה, רב ניצב רוני אלשיך, בדיון הפנימי בו נימק את החלטתו להשיב לתפקידו את מפקד יחידה להב 433, ניצב רוני ריטמן.

על קטעי הפרוטוקול הללו שנחשפו אתמול שוחחנו עם עורכת הדין מורן סמון, יו"ר הוועדה לטיפול בתלונות שווא בלשכת עורכי הדין.

בפוסט שפרסמה כתבה עו"ד סמון: "המפכ"ל הנוכחי אינו חושש מארגוני הנשים. נשים מתנהלות כיום בצורה בריונית עם שיפוט מהיר בפייסבוק. יש כאן פגיעה אנושה דווקא בנשים שסובלות באמת מפגיעה מינית. תלונה אנונימית יוצרת נזק חד צדדי ולא מאפשרת בירור אמתי של התלונה. תלונה אנונימית כמוה כהטלת פצצה עיוורת על חייו והקריירה של מושא התלונה".

לדבריה, "יש לשים לב כי תלונות אנונימיות מכוונות אך ורק כלפי בכירים בתחומים שונים ומוגשות בתזמונים משונים על מנת לפגוע במהלך הקריירה של מושאי התלונה. יש כאן פריבליגיה של מתלוננות אנונימיות שנפגעו לכאורה על ידי בכירים".

עוד הוסיפה וכתבה סמון: ״תם עידן הפוליטיקלי קורקט. כשתלונה אנונימית מוגשת במטרה אחת - להרוס חיי אדם, כשמאחוריה חצאי אמיתות במקרה הטוב ובדיות במקרה הרע - צריכה המשטרה להתייחס אליה כפי שהיא - עבירה פלילית - לאתר ולחקור ובמקרה הצורך להוציא לאור הזרקורים את המתלונן מחממת האנונימיות. אני משוכנעת שזה יהפוך לכלי יעיל במלחמה כנגד תלונות השווא, שהפכו למכת מדינה בלתי נסבלת״.

בשיחה עמה אומרת עו"ד סמון כי היא אמנם אינה יודעת לאמוד את היקפה של תופעת התלונות האנונימיות, אך ברור לה שאם המפכ"ל קובע שמדובר בתופעה הרי שהדברים נהירים לו והנתונים ידועים לו היטב.

"תלונות אנונימיות הן אלימות כי האדם שנגדו מוגדת התלונה לא יכול להתגונן", אומרת סמון וכשהיא נשאלת אם ישנן סיטואציות המצדיקות אנונימיות שכזו היא משיבה: "אני לא סבורה שצריך להיות מקום לתלונות אנונימיות כי המשטרה צריכה לבצע חקירה והיא לא יכולה לעמת את הנילון מול התלונה, ולכן מראש תלונה אנונימית פוגעת ביכולת של המשטרה לחקור. קשה לי לראות סיבה מוצדקת לכך".

לחוששים לשלומן של המתלוננות מזכירה עו"ד סמון כי פרטיה של המתלוננת ממילא חסויים ועל כן אין מקום לאנונימיות בהגשת התלונה. לשאלת התקדימים של אירועים בהם תלונות מסוג זה הובילו לאבדן קריירה מזכירה עו"ד סמון את מקרה סילבן שלום והתלונה שצצה בתקופת מועמדותו לנשיאות ואת פרשת ינון מגל שהחלה גם היא בתלונה אנונימית. לדבריה "בשנה האחרונה זה קורה בלי הפסקה".

"בכל פעם שרוצים לבצע חיסול ממוקד למישהו או שמעמידים אותו לדין בכיכר הפייסבוק או שמגישים תלונה אנונימית", מתמצתת עו"ש סמון את הנוהל הקיים. "גם היום זו דרך לרמוס אדם או לגמור לו את הקריירה והחיים האישיים. אני לא אומרת שאין אלימות במשפחה ויש עבירות מין. יש וצריך לטפל בזה, אבל עם זאת אסור לתת את היד למי שמגישה תלונות אנונימיות, בין אם זה על דעת עצמן ובין אם מדובר בארגונים שעומדים מאחוריהן ותומכים בהן כדי להרוס חיי אדם. זו התנהגות אלימה לא פחות מהטרדות מיניות וגם היא צריכה טיפול של המשטרה".

"אי אפשר להעדיף מגדר אחד על מגדר אחר, ביחוד אם רוצים שוויון מגדרי. שיוויון מתחיל בבית. אי אפשר לדרוש שוויון בלי לנהוג בצורה שיוויונית", אומרת סמון.

באשר לתופעת הארגונים והגופים המעודדים נשים להגיש תלונות אנונימיות, אומרת סמון כי אכן מדובר בתופעה, גם אם היא אינה יכולה לקבוע את היקפה. "אנחנו פוגשים את זה לא מעט. הפעם הראשונה שהאמת יצאה בה לאור היתה בפרשת עו"ד אורי דניאל, כשבית המשפט העליון קבע שעו"ד אלוני סדובניק ארגנה את תלונות השווא יחד עם מוטי מורל. אני לא יודעת איזה גוף עמד מאחוריהם אבל לרוב פועל מאחורי עו"ד אלוני סדובניק גוף. הכול ביחד מביא למסקנה שבנקל אפשר להרוס חיים של בן אדם".

מוסיפה סמון וקובעת כי הנפגעות הגדולות של התלונות האנונימיות הן הנפגעות האמתיות שמתייצבות במשטרה ואומרות שפגעו בהן וזוכות ליחס חשדני לנוכח תלונותיהן של האחרות.

כשהתבקשה לשרטט את הקווים הראשונים לפתרון, אמרה עו"ד סמון: "צריך להתחיל בצעדים פשוטים של חקירה. כשמוגשת תלונה אנונימית להתייחס אליה ככזו ולא כתלונה רצינית ואמתית, לבדוק מה עומד מאחורי התלונה לפני שרצים ופוגעים בנילון.

"מעבר לכך, צריך להקים גוף משותף למשטרה הפרקליטות והרווחה כדי שיהיו מסונכרנים ויקבעו נהלים להתמודדות עם הטרדות מיניות ועבירות אלימות במשפחה. כיום רוב הגופים לא מסונכרנים ואם אישה נגשה למשטרה והגישה תלונה במשטרה על אלימות במשפחה ומשם נגשה לרווחה וסיפרה על הגשת התלונה, הרווחה לא מקבלת את המידע מהמשטרה באופן ישיר ועד אז מעמד הגבר מתקבע כגבר אלים וכל ההתייחסות אליו היא כזו. הקו הזה ממשיך גם בבית המשפט וגם הפרקליטות ממשיכה באותו קו".

בהקשר זה מעירה עו"ד סמון כי החוק המאפשר העמדה לדין של מי שהגישה תלונת שווא אינו חל על מקרים של אלימות במשפחה, והמשמעות היא שמרבית הנשים לא יעמדו לדין. עד היום, היא מספרת, מעטות הועמדו לדין בגין תלונות שווא.

באשר לאמירתו של המפכ"ל מדגישה סמון כי "צריך המון אומץ כדי לקום בבוקר ולומר את מה שהוא אמר, בעיקר לנוכח המתקפה שהוא צפוי לה מארגוני הנשים שאני מניחה שכבר צעקו על איך הוא משווה בין תלונות אנונימיות להטרדות מיניות. אז כן, זו אלימות וזו אלימות ומישהו צריך לעשות את ההשוואה הזו. גם נשים יכולות להיות אלימות.

''אנחנו מתייחסים לנשים כאילו אין להן יכולת להיות אלימות אבל גם נשים הן אלימות. יש נשים שסובלות מאלימות אבל מנגד יש גם נשים אלימות וצריך לטפל בהן כמו שצריך לטפל בגברים אלימים. אני מאוד מחזקת את ידיו", אומרת עו"ד סמון ביחס למפכ"ל.