'שילוב לוחמות בחי"ר- הרס הצבא כלוחם'

אל"מ במיל' שגיא על הדיווח אודות כוונת שילוב חיילות ביחידות החי"ר: הופכים את הצבא למשהו שאינו לוחם ומגן. כדאי לנו ללמוד לשחות...

שמעון כהן , ט"ז בחשון תשע"ז

חיילות בתרגול
חיילות בתרגול
צילום: הדס פרוש. פלאש 90



טוען....

בדברים חריפים ביותר מבקר אל"מ במיל' רז שגיא את כוונת הצבא לשלב חיילות ביחידות החי"ר הלוחמות, כפי שדיווח ב'מבט', כתב הערוץ הראשון, אמיר בר שלום.

על פי דיווחו של בר שלום במידה ויושלם בהצלחה הניסוי המתקיים בחיל השריון, ניסוי בן שמונה חודשים לשילוב חיילות במערך הלוחם, הרי שמיידית יוחל בשילובן של חיילות גם ביחידות החי"ר, גולני, צנחנים, גבעתי, נח"ל וכפיר.

את דבריו לערוץ 7 פותח אל"מ שגיא בתקווה: "אני מאוד מקווה שאמיר בר שלום מדבר מהרהורי ליבו ולא מאמת מדיווח של דובר צה"ל, כי אם זה מה שמתכוונים לעשות זה יותר מחמור".

"כל מי ששירת באחת היחידות הללו יודע שזה לא רק בכייה לדורות. זה יהפוך את צה"ל ביום אחד למשהו שאינו לוחם. זה לא קשר לנשים אלא לשילוב בני אדם שלא מתאימים לתפקידים הללו. חלק מהגברים גם הם לא מתאימים להיות בגולני או בצנחנים, ואז מתכוונים לשלב נשים שפיזית הן לא מתאימות - גם בקרקל הן נפגעות בעשרות אחוזים יותר מגברים, עכשיו לשלב ביחידות החי"ר? זה יהפוך את צה"ל ביום אחד למשהו שהוא לא לוחם. כיוון שלצערנו אנחנו במדינה שהשכנים שלנו בחלקם לא כל כך מעוניינים בהישארותנו ולכן זו מאוד בעיה שלא יהיה מי שילחם ויגן עלינו. קיוויתי שהמשמרות הבאות אחרינו יגנו עלינו, אבל אני מבין שהחליטו להפוך את הצבא למשהו שהוא לא לוחם".

באשר להערכה לפיה בכניסה ליחידות השדה יוצב רף ורק הבודדות שתעבורנה אותו תתקבלנה ליחידה עצמה, אומר אל"מ שגיא כי הדברים מסובכים הרבה יותר, ואת זאת הוא אומר מניסיונו והיכרותו עם הצבא. "אני מכיר את הצבא. בהתחלה קובעים רף ובמחזור הראשון אף אחת לא תעבור. כך קורה גם בצבא האמריקאי. לאון פנטה, שר ההגנה הנחה לבצע ניסוי בן שלוש שנים לשילוב נשים בכל יחידות השדה. מבחינה פיזית אף אחת לא עברה את הבחינות ולא התקבלו ליחידות הללו, ומדובר בכך שהגיעו לשם הטובות ובעלות האיכויות הרבות ביותר. הן נפלו זו אחר זו. אין כאן משהו נגד נשים. יכול להיות שגם אני לא הייתי מתקבל לשם, אבל עכשיו בסנט אומרים שצריך להתאים את הרף, זו מילה מכובסת ללהוריד את הרף, כדי שיוכלו לשלב נשים. כלומר לא בוחנים מבחינה מבצעית אלא מבחינת הרצון שנשים יהיו בכל מקום".

"זה נפלא לחשוב שנשים יכולות לעשות כל דבר, אבל אם זה המבחן אז בואו נבחן אותו באולימפיאדה, המקום הדמוקראטי ביותר. יש שם שני סוגים של תחרויות, פתוחות שאינן מוגדרות לגברים בלבד ולא שמעתי על אישה שביקשה להשתתף בתחרויות הפתוחות הללו כי אם הייתה משתתפת לא היו להן מדליות. אנחנו מתכוונים לשים נשים שפיזית הן נמוכות יותר, חלשות יותר, שבריריות יותר, שמבנה העצם והשריר שלהן שונה, אנחנו מתכוונים לשים אותן ביחידות הקצה של החי"ר והן אלה שיתמודדו עם האויב? אני אומר בואו ניתן לדאעש לאיראן ולצבא הסורי לשלב נשים לפנינו. אם זה מה שמתכננים בצבא זה חמור מאוד. הם עושים כאן ניסוי בצבא שנמצא כמעט במלחמה רצופה מאז יום הקמתנו".

דבריו של שגיא מתאפיינים בשיח צבאי מקצועי בלבד, עוד בטרם ההתייחסות לקושי שיעמוד בפני החיילים הדתיים, אך כשהוא נשאל על כך הוא מציין ש"החיילים הדתיים חובשי הכיפות מתרבים בצבא. אני לא שמח על כך ולא מצר על כך. פעם זה היה מדד. כבן קיבוץ אני אומר שהקיבוצניקים פחות ופחות מגיעים ליחידות הקרביות ואת מקומם תופשים יותר ויותר דתיים כי הם מוכנים למסור את הנפש, ואם אתה מקים מערך שימנע מהם לעשות את זה, מי יחליף אותם? הנשים?"

"נגיד שנמצא אחת שתוכל להשתלב ותגיע לגבעתי כדי להרגיע את האג'נדה הפמיניסטית, היא לא משתלבת. נשים וגברים שונים לא רק בגלל הפיזיולוגיה. יש דבר שנקרא לכידות. אין יחידה צבאית בעולם שבאמת מאמינה שהעונש מבריחה הוא שגורם ללוחמים להסתער. מה שגורם להסתער זה הלכידות ואחוות הלוחמים הגברית, והכנסת לוחמת אחת, טובה ככל שתהיה, לצוות שכזה הצוות מגיב אליה, נוצרת קנאה ומיסוס הלכידות. לא יהיה לנו צבא. אם הייתי יושב עכשיו בחיזבאללה הייתי סופק כפיים בשמחה כי זה מה שהולכים לעשות לנו, וזה לא קשור לנשים. לא הן אשמות ולא הגברים אשמים. לא ניתן לקבוע ששתי הקבוצות הללו הן אותו דבר".

"יש כאן מוסר כפול חמור ביותר ושאלת הלוחמים הדתיים חמורה גם היא. מה שנכון ללוחמים חילוניים נכון לדתיים וחמור מכך, כי הם לא מוכנים להיות שם", אומר שגיא ומציג שורת קשיי התנהלות ביום של שילוב חיילות ביחידות הקרביות, החל מהאימון אחד על אחד ועד לביגוד וכיוצא באלה.

לקראת סיומם של הדברים נשאל שגיא מה אם כן יכול להיות הגורם שמוביל את הצבא להחליט על מהלך כזה, ובמענה הוא שב אל התקווה בה פתח את דבריו: "אני מאוד מקווה שכתב הערוץ הראשון בדה מליבו או הסיק מסקנה לא ברורה או הפיץ ברווז עיתונאי, כי אם לא, כדאי שנדע לשחות לחוף הקרוב ביותר שהוא קפריסין, זה הרבה מאוד מיילים של שחייה...".