בשבע מהדורה דיגיטלית

הפציפיסט הימני הראשון

שנתיים אחרי שחייו ניצלו בנס מירי המתנקש, ח"כ יהודה גליק מצליח להפתיע את חברי הכנסת וגם חלק מבוחריו בכל פעם מחדש

עפרה לקס , ט"ז בחשון תשע"ז | עודכן: 08:20

"כשאני אומר 'מודה אני' כל בוקר, זה עולם אחר". ח"כ יהודה גליק.
"כשאני אומר 'מודה אני' כל בוקר, זה עולם אחר". ח"כ יהודה גליק.
צילום: מרים צחי

כשיהודה גליק מתלהב הוא מדבר במהירות ונשימתו הופכת כבדה - עקבות ניסיון ההתנקשות בו, שכמעט צלח.

המתנקש, שירה בו ארבעה כדורים מטווח של 30 סנטימטרים, היה בטוח שסיים את המלאכה ונסע מהמקום. "בחודש מרחשוון התנקשו בארבעה יהודים", הוא אומר בהתרגשות, "רחבעם זאבי, יצחק רבין, הרב כהנא ובי. רק אני שרדתי". אל התודעה הזאת הוא קם כל בוקר, משתדל לקדם את האג'נדה הייחודית שלו מלשכתו בכנסת ישראל. די לראות אילו שדולות הוא הקים או חבר בהן, כדי להבין עד כמה הוא ח"כ לא שגרתי: השדולה לחיזוק הקשר להר הבית, השדולה לשיח בין יהודים למוסלמים, שדולה לפתרון הסכסוך היהודי-פלשתיני, השדולה להחלת החוק הישראלי ביו"ש והשדולה לעידוד לימוד התנ"ך. הוא פועל למען ההתיישבות, אבל בהחלט לא הסמן הימני-קיצוני כפי שרבים חשבו.

"הכותל הוא מחסום"

פרק ידו של גליק ענוד בצמיד תכלת-לבן שעליו נכתב "הר הבית בידינו". הצמיד חולק ביום שני שעבר לכל באי כנס 'דורשי ציון' של העולים להר הבית. לראשונה התקיים הכנס בכנסת. בכנס צוינו גם שנתיים לניסיון ההתנקשות בגליק, מה שהוליד שם כמה רגעים מרגשים. "אני חושב שהקב"ה השאיר אותי בחיים כי הוא חשב שהמשימה שלי לא הסתיימה, ובשנתיים האחרונות אני מקבל דחיפות בכיוון", אומר גליק. "הוצאנו לאור את הספר 'עלו להר' בזמן שהייתי בשיקום, אחר כך עשינו הכשרת מדריכים לסיור בהר הבית ובהמשך הקדוש ברוך הוא גלגל אותי לכנסת. עכשיו אני מקדם את הנושא הזה לא כאדם פרטי אלא כנציג של עם ישראל".

לפני כמעט שבע שנים קיימתי ריאיון עם גליק בבית קפה ירושלמי. אז הוא היה אזרח שפועל למען הר הבית. המחשבה שיום אחד הוא יהיה חבר כנסת שמארגן כנס רשמי לעידוד העלייה להר, הייתה דמיונית בהחלט. מתברר שלא רק אני חושבת כך. "מבחינת המשטרה תמיד היינו המטרד והקיצוניים. ביקשנו מהם להילחם במורביטאת ובמוראביטון והם לא היו מוכנים לשמוע. במשך שנים הייתי מגיע לשר לביטחון פנים ואומר לו 'רומסים אותנו, יורקים עלינו' והוא היה אומר לנו 'אתם אשמים וגם גורמים למלחמת עולם שלישית'. אתמול השר לביטחון פנים הגיע לדבר בכנס ואמר לנו 'אתם צודקים. בהר הבית יש אפליה נגד יהודים'".

והוא מתכוון לעשות משהו בנידון?

"הוא כבר עשה. השנה מדינת ישראל בהובלת השר גלעד ארדן הוציאה את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, גירשה את המוראביטון והמורביטאת. בתשע"ו היה שיא בעלייה להר הבית ושיא השקט שם. בסוכות שעבר היו 750 עולים להר, השנה 1,650. בתשעה באב היה אירוע התפרעות נקודתי אחד והמשטרה טיפלה בו. זהו. אלה דברים מרגשים".

מתי יגיע השינוי המיוחל שבו יהודי יוכל להוציא ספר תהילים מהכיס בהר הבית ופשוט להגיד "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים"?

"אני לא יכול לחזות את העתיד, אבל אין ספק שזה יגיע. מתקדמים, אבל כנראה שלא עושים מהפכות ביום אחד. כשהתחלתי לעלות להר הבית, היינו בשנה שלמה אולי 100 יהודים שעלו. הייתי מתפלל שם מנחה לבד, לבד! היו אז אולי שניים-שלושה רבנים שתמכו בזה, היום יש 300 רבנים שקוראים במוצהר לעלות להר".

גליק מכבד את הכותל המערבי אבל חושב שהוא הפך מכשול להר. "מיליארדים של דמעות נשפכו בכותל, זה בית הכנסת הכי גדול בעולם שפעיל 24 שעות ביממה". הוא מקבל את זה שלא כולם רוצים לעלות להר, כל אחד וסיבותיו, אבל היה רוצה שמי שנוהג כך ירגיש שזה אילוץ, כי השאיפה היא להיות למעלה, בהר. "לצערי, הרבה פעמים אנשים מגיעים לכותל וזהו. הם חושבים שזה תחליף. ביקשתי פעם מרב הכותל שישים דגם של בית המקדש בכותל, או שלט שהמקום הכי קדוש לעם היהודי הוא הר הבית, הוא גם לא מסכים. הוא אמר שבדורנו הכותל קיבל קדושה עצמאית. אלה שאוסרים לעלות היו צריכים להגיד: אנחנו אוסרים, אבל תדעו שהמקום הוא שם. הם לא עושים את זה. במקום שהכותל יהיה הגשר להר הבית, הוא הפך להיות מחסום להר הבית".

בזמן האחרון גם גליק לא עולה להר. כחבר כנסת פשוט אסור לו. ההוראה עומדת בעינה כבר יותר משנה. גליק דווקא מבין את האיסור. בכלל, נראה שהוא הרבה יותר מפויס עם הוראות הממשלה והכנסת מאז שהפך ממלכתי. "חברי הכנסת הערבים עלו לשם והסיתו נגד המדינה. אני חושב שעברנו שנה של שקט והאיסור מיצה את עצמו. אני פועל כדי שזה ישתנה, ולא מן הנמנע שאם זה לא יקרה נצטרך לפנות לערכאות משפטיות. האיסור הוא אבסורד, כי לחברי כנסת יש חסינות". אגב, הוא מוסיף, המשטרה הסירה את התנגדותה לעליית ח"כים להר מזמן, "זה איסור של ראש הממשלה".

עדיין נבהל מכל אופנוע שעובר

שנתיים עברו מאז הערב ההוא, שבו יצא גליק מהכנס למען הר הבית שארגן עם חברים במרכז מורשת בגין, ומועתז חיג'אזי, אסיר ביטחוני משוחרר, ירה בו מטווח אפס. "אני נורא מצטער, אתה אויב של אל-אקצא", הוא אמר וירה בו. לגליק לקח כמה רגעים להבין שהוא בפיגוע. רק כששמע את שי מלכה, פעיל הר הבית שהיה עד לירי, מתחנן לפניו שיישאר בחיים ואומר למישהי "היינו עדים לרצח", הבין את חומרת מצבו. עשרה ימים בלי הכרה ותשעה ניתוחים, ירי שפספס את העורק הראשי במילימטרים, כדור שעבר סמוך מאוד לעמוד השדרה ואחר שפספס את הלב. הרופאים אמרו שלא ראו דבר כזה. כשהוא מתאר מהיכן נכנסו הכדורים ומהיכן יצאו אני מצטמררת. יש לו 53 אחוזי נכות שהוא מתייחס אליהם בהומור: "ביקשתי מביטוח לאומי לקבל פתק שאני 47 אחוז בסדר, אבל לא נתנו לי". ביומיום הוא סובל מכאבים בכתף ובצלעות, מתקשה בנשימה אחרי עלייה של שתי קומות ועושה ספורט כדי לשקם את הגוף ולשפר את תפקוד הריאות. "לומדים לחיות עם זה", הוא אומר, וגם עם העובדה שבכל פעם שעובר לידו אופנוע הוא קופץ בבהלה. כל המשפחה חוותה תקופה קשה בעקבות הפציעה, במיוחד אשתו, יפי, ששכלה את בעלה הראשון ממחלת הסרטן. "בזמן שישנתי בשלווה, היא עברה שעות קשות", הוא אומר. תודעת הנס לא עוזבת אותו לרגע. "אין ספק שזו הייתה סייעתא דשמיא אישית. כשאני אומר 'מודה אני' כל בוקר זה עולם אחר, וגם כשאני מברך 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'".

משפחת גליק מתגוררת כבר יותר מ‑20 שנה בעתניאל, בסמיכות למשפחות מרק ומאיר. "נתן (מאיר) ומיכי (מרק) חברים מאוד טובים שלי כבר הרבה שנים". בבית קרוב אחר גרה משפחת פרץ שאמם, רבקה, נהרגה אף היא השנה בתאונת דרכים. את הפיגוע של בני משפחת ליטמן מונה גליק כמכה נוספת ליישוב, מכיוון שהוא אירע ביציאה דרומה מעתניאל. "עד אז, מי שפחד לצאת צפונה, יצא דרומה". גם את רצח אברהם חסנו מקריית ארבע, שהוא ורעייתו עבדו ביישוב, הוא מונה כאובדן יישובי. "אשתי, שהיא עובדת סוציאלית, הייתה צריכה לספר לאשתו על הרצח. זה החזיר אותה לכל מיני דברים".

היישוב עבר שנה מאוד מאוד קשה, אומר גליק, ומוסיף עוד כמה פעמים את המילה "מאוד" כדי להמחיש עד כמה. הוא מזכיר שההיסטוריה הקשה של עתניאל לא התחילה מהיום, אלא לפני 22 שנה, עת נרצח רב היישוב וממייסדי הישיבה, הרב עמי עולמי. פיגוע קשה אחר היה במהלך האינתיפאדה השנייה, אז נרצחו ארבעה מתלמידי הישיבה ונפצעו שבעה. "יש בתים שרף החרדה עלה בהם השנה, אבל יש הרבה הרבה שיח ותמיכה ביישוב. המשפחות השכולות מדהימות ומקרינות חוסן, וגם כקהילה יש תחושה של חוזק". בקיץ הצטרפו ליישוב 20 משפחות חדשות ובאחת השכונות נבנה גן שעשועים חדש. "נעשו דברים של חיים ושל מבט קדימה". הוא מצדיע במיוחד לנוער, שלקח את כל האנרגיה של העצב ואיתה פרץ מסלול סובב עתניאל "עם טוריות" וחפר בריכת מים. "להוריד בפניהם את הכובע. הם עשו דברים גדולים, בעידוד המועצה".

"אני בכנסת ממש במקרה"

"אתה והרפורמים אותו דבר. יש לכם דת משלכם, אתם עושים מה שאתם רוצים", כך הטיח מתי דן בגליק בשבוע שעבר בעת סיור של ועדת הפנים של הכנסת בכותל. דן התרעם על כך שגליק תומך בפתרון רחבת תפילה לרפורמים ולקונסרבטיבים, ולא חסך מגליק מילים קשות. מאוחר יותר התקיים דיון סוער בוועדה. ח"כים משני הצדדים רשפו אש זה על זה, וגליק בכה בדמעות: "כשיהודים צועקים זה על זה 'אתם לא יהודים', קשה לי. אולי הנפש שלי רגישה מדי".

גליק חושב שמתן רחבה אחרת, כזאת שלא היו בה מעולם תפילות, לציבור הקונסרבטיבי והרפורמי, הוא פתרון ראוי. "יש היום מאות אלפי יהודים שמקיימים בתי כנסת רפורמיים. אני לא אוהב את זה, אבל זו המציאות. כשאני פוגש יהודים מארצות הברית, זה ה‑נושא שהם מדברים עליו. אנחנו צריכים שיהודים מכל העולם ירגישו רצויים, ואם יש כאלה ש‑40‑50 שנה מתפללים ככה, למה לא לבוא לקראתם? אנחנו אוהבים חילונים מחללי שבת ואוכלי טריפות, אז למה לא הם?". גליק מבין את הרתיעה ההיסטורית שיש לדתיים האורתודוכסים מהרפורמים, אבל חושב שהדברים השתנו מהמאה ה‑19 ועד היום. "הרפורמים בחו"ל לא שונים בהרבה מחילונים פה בישראל. יש קווי גבול, אבל נדמה לי שאנחנו יכולים לנסות להכיל".

גליק מכהן כחבר כנסת רק כמה חודשים, אבל את חלק מכללי המשחק הוא מסרב לקבל. ללשכה שלו קוראים "ירושלים של שלום" ולא "הלשכה של ח"כ יהודה גליק". "אני לא פה כדי לקדם את עצמי כחבר כנסת". הוא הגיע עד יושב ראש הכנסת והיועץ המשפטי שלה כדי שיאשרו לו את הכותרת השונה בכרטיס הביקור. גליק מתקשה להבין איך ח"כים שצועקים זה על זה בוועדות, יוצאים יחד ומתבדחים בחברות כשהמצלמות כבות ודיוני הוועדה נגמרים. כשתמר זנדברג ממרצ אמרה לו "אנחנו כאן כדי לחדד את ההבדלים", הוא כמעט נפל מהכיסא. "אולי זה התפקיד שלה, זה לא התפקיד שלי".

"אני במקרה בכנסת, ממש במקרה", הוא מסביר. המטרה שלו הייתה להיות ברשימת הליכוד כדי שהמאבק למען הר הבית יקבל מקום של כבוד, והבחירות המקדימות במפלגה נערכו כשהוא היה בשיקום, ולא היה יכול לפעול להיבחרו על משבצת נציג יש"ע. אבל הוא נבחר. "הבטחתי לאשתי שבשום קונסטלציה לא אהיה בכנסת, כי נציג יו"ש הוא במקום ה‑33 והסקרים ניבאו לליכוד בין 19 ל‑22 מנדטים". גם אחרי שהליכוד קיבל במפתיע 30 מנדטים, הוא עדיין לא חשב שמשהו יביא אותו אל בית הנבחרים. אבל כמה תזוזות פוליטיות שבשיאן התפטרותו של משה יעלון, עשו זאת.

את דרכו הציבורית החל גליק לפני כשני עשורים, כשהיה דוברו של יולי אדלשטיין, אז שר הקליטה. בהמשך מילא תפקידים בכירים שונים במשרד הקליטה, עד שהתפטר מתפקידו בגלל תוכנית ההתנתקות. אחרי שהצעד הזה שלו עורר הדים, הוא הוזמן על ידי הרב ישראל אריאל לנהל את מכון המקדש. בתחילה התלבט משום שלא רצה להיות חלק מ"הקיצוניים האלה". הוא אמנם כבר עלה להר הבית בתקופה ההיא, אבל הרגיש שהוא אחר. לבסוף קיבל את התפקיד וניהל את המכון. הקרבה למקום והעיסוק בנושא עשו את שלהם: הוא החל לעלות כמה פעמים ביום, ונפשו נקשרה בהר. עוד לפני כן, כשהיה במשרד הקליטה, הוא הפך חבר ליכוד והיה חלק מתא מנהיגות יהודית של משה פייגלין. "התחברתי להרבה דברים שהוא האמין בהם".

מה דעתך על מה שעשו בליכוד ל'מנהיגות יהודית'?

"אמנם אני חבר כנסת, אבל אני לא מבין כלום בכל מה שקשור להתנהלויות פוליטיות, לא בליכוד ולא בכנסת. אני מבין שפייגלין מרגיש שדחפו אותו החוצה. זה שיש דילים והסכמים פוליטיים בין גורמים שונים, זה קיים".

אתה חושב שזה קשור גם לאופן שבו הוא התנהל?

"הוא בחר אסטרטגיה מסוימת. הוא חשב שאם יציג את עצמו כמנהיג, זה ייצור לו תדמית יותר רצינית. זה התברר כלא נכון. הוא יצר אצל הרבה אנשים אנטגוניזם ויכול להיות שגם אני יוצר. כשהוא עזב את הליכוד, היה לי ברור שאני לא עוזב איתו".

"אל תגנבו לי את המילה שלום"

"אני מציע לעשות גוגל על יהודה גליק ולראות כתבות שנכתבו עליי לאורך השנים. בכל הכתבות מופיע שהוא מתפלל עם מוסלמים בהר הבית, או נפגש איתם. בשום שלב לא הסתרתי שאני אדם שוחר שלום, ומי שחשב שמי שפועל בהר הבית הוא אוטומטית ימין קיצוני - אז לא". בכך הוא הודף את הביקורת שהולכת ומתגברת עליו בנוגע לעמדות שונות שהוא מצהיר עליהן, שלעתים מנוגדות לאלו שציפו ממנו. הוא מדגיש שהביקור הראשון שלו כח"כ היה בעמונה. "אני עוסק בנושא הזה המון ונאבק עליו בתוך הליכוד. הנושא של ההסדרה הוא בנפשי והייתי הראשון שהעלה אותו בישיבת סיעה. הנאום הראשון שלי בכנסת עסק בכך שצריך להחיל את הריבונות על כל יו"ש".

גליק, שגם פעל למינוי דיינים ציוניים דתיים ונגד פסילת הגיורים של הרב לוקשטיין, ינק את תפיסותיו מבית המדרש בעתניאל שהוא, כהגדרתו, מאוד עובד ה' ומאוד נגד כפייה. "אני מאמין גדול בחירות וזה הולך לשני הכיוונים. כמו שנלחמתי בחירוף נפש שנשות הכותל יתפללו בכותל, כי אני לא מבין מה זה מפריע לאנשים, כך נלחמתי נגד כפיית לימודי ליבה על החרדים. כך גם התבטאתי נגד ביטול האירוע שבו הופיעו רק אמנים גברים בתל אביב. אני נלחם נגד כפייה, אני לא מאמין שאפשר לשנות משהו בכפייה. אגב, יש היום במדינה הרבה יותר כפייה חילונית מדתית, ואני מתנגד לה".

אחת ההתבטאויות יוצאות הדופן של גליק יצאו ממקלדתו רגע לפני שנכנס לכנסת. הוא כתב שהוא מזועזע מהתנהגותו של החייל אלאור אזריה. אחר כך הסביר שהוא ראה שאזריה הבין שהמחבל מנוטרל כבר כמה דקות, ובכל זאת ירה בו. בעקבות האמירה הזאת ספג גליק מילים קשות וגם איומים מקרב אנשי ימין. "עד היום אני לא כל כך מבין מה קרה כאן. חלק אמרו כל הכבוד לו, מצד שני אמרו שהוא רוצח. אותי זעזע האופן שבו הוא עשה את זה. אמרתי שהוא לא רוצח וגם לא מגיע לו צל"ש".

אם הוא היה יודע לאן הדברים יגיעו, הוא אומר, אולי היה נמנע מלכתוב. "אני חושב שזה שהפרקליטות הצבאית הכריזה מלחמה עליו ולקחה את עורכי הדין הכי טובים כדי להפיל אותו זו חוצפה ושערורייה. יכול להיות שהוא שגה ובצבא משלמים גם על זה. היה צריך לפתור את זה במשפט מנהלי וגמרנו. הוא לא פושע ולא רוצח ומותר להיות חבר של ברוך מרזל".

גליק מזכיר כי הגן על חברי להב"ה כשהגיעו לישיבה בכנסת בשנה שעברה, ומאידך מספר על המפגש שלו עם 'נשים עושות שלום'. "אצלי זה יונק מתורתו של הרב קוק", הוא מנמק. המפגש ההוא התרחש בסוכה שהקים ארגון הנשים. "באתי ואמרתי שצריך לשאוף לשלום וצריך לעשות כל מאמץ בשביל זה, והדרך לכך היא להחיל את הריבונות על כל יו"ש. לתחילת הדברים מחאו כפיים, לסוף צעקו בוז. אני אומר: אל תגנבו לי את המילה שלום".



טוען....

מוסלמים כן, טיבי לא

אתה מדבר על החלת הריבונות ביו"ש, כולל מתן אזרחות לתושבים הערבים שם. איך זה יקרה?

"זה תהליך. זה לא יקרה ביום אחד", הוא מקדים. "מעבר לקו הירוק כולל ירושלים יש כמעט מיליון יהודים וקצת פחות משני מיליון ערבים. יהיה כאן חוק שזו מדינה יהודית, שאפשר יהיה לשנות אותו רק ברוב מיוחס. המשמעות של זה תהיה השארת חוק השבות. כל יהודי יכול לבוא לגור פה אבל לא כל ערבי. דבר שני, טרוריסטים לא יקבלו אזרחות, הם יצטרכו להוכיח שאין להם קשר לטרור במשך 10 שנים. דבר שלישי, כל שנה עוזבים אלפי ערבים את יו"ש, וזה בגלל שקשה לעזוב. אם היה קל, היו הרבה יותר עוזבים. אז כדאי לעודד. לשקול סל הסתגלות של 100 אלף שקלים". הוא גם בעד לאפשר לערבים להצביע לאיזה מקום שיבחרו, לכנסת ישראל או לפרלמנט הירדני. "ירדן היא מדינה עם רוב פלשתיני. מי שירצה לעבור לירדן ולקבל אזרחות ירדנית, למה לא? לרובם יש קרובים בירדן".

גליק מאמין שהריבוי הטבעי היהודי ינצח ולכן לא דואג לרוב ערבי בכנסת. הוא גם מאמין שברגע שתיגמר המלחמה בין היהודים והערבים, ישתלבו הערבים בכל המפלגות הפוליטיות, ואולי אפילו תהיה מפלגה ערבית מתונה שתומכת בקיומה של מדינה יהודית.

זאת אוטופיה מטורפת ויש בה המון חורים.

"זה תהליך שייקח 20‑25 שנה, אבל לפחות יש כיוון. מה שברור לי הוא שהקמת מדינה פלשתינית פירושה מלחמה ושהיא מסכנת סכנה מהותית את מדינת ישראל. אולי ההצעה שלי היא אוטופיה. אני לא מכיר משהו אחר יותר ריאלי". גליק אוחז בדעה שרוב ערביי יו"ש היו רוצים לחיות תחת שלטון יהודי.

אתה מתעלם משנים ארוכות של אינדוקטרינציה והסתה בספרי הלימוד. הצעירים האלה יונקים שנאה מגיל אפס.

"ואף על פי כן הרופא מדהריה שעצר לטפל במיכי מרק אמר ש‑90 אחוזים מהחבר'ה ביישוב שלו רוצים לחיות תחת שלטון ישראלי. וכך באזור התעשייה ברקן, הערבים שעובדים שם מרגישים מאושרים. נקים עוד מרכזי עבודה כאלה, נקים בית חולים משותף עם איכות רפואה הכי גבוהה באזור, שאנשים יחיו פה בכבוד".

אני מתפעלת מהאמון שלך בערבים. כל הרוצחים של השנה האחרונה והעוסקים בטרור וזה שניסה להתנקש בחייך, הם חריגים בחברה שלהם?

"ההסתה והטיפול בטרור חייבים להיות הכי קשים שיש. זה שאין פיגועים עכשיו זה הודות לצה"ל. צריך להיות כדאי להם לחיות איתנו בשלום".

אם כבר ערבים, גליק מיודד עם מוסלמים ומוצא איתם כר משותף לפעילות למען ישראל. גם בכנס 'דורשי ציון' עלה ידידו שייח' ריאד אחמד וציטט פרקים מהקוראן לפיהם ארץ ישראל היא של עם ישראל. אבל לא כולם אותו הדבר בעיניו. את הרשימה הערבית המשותפת, למשל, הוא לא אוהב, בלשון המעטה. "הכי גרוע שם הוא אחמד טיבי, שהיה עוזר של רב המרצחים יאסר ערפאת והוא שונא ישראל מובהק". ובכל זאת, כשחברי הרשימה עלו לדבר בפתיחת מושב החורף, כל חברי הקואליציה החרימו את נאומיהם של ח"כי הרשימה, ורק הוא ואורן חזן לא. "באתי כי אין לי את הקטע של חרמות. הייתה ח"כית שהחרימה את הנאום שלי כשנכנסתי לכנסת, למחרת היו שהחרימו את הדיון לכבוד גנדי, הרשימה הערבית החרימה את נאום ראש הממשלה. זו לא דרכי".

יפה לא להחרים. אבל בסוף יש כאן רשימה שחבריה לא משחקים לפי הכללים. לא תמיד אפשר לראות מעשה כזה או אחר בפריזמה של מעשה בודד.

"מה הפשע הגדול שהם עשו? למה החרימו אותם? כי הם לא באו ללוויה של פרס. מותר במדינת ישראל לא לבוא ללוויה. מכל הפשעים שהם עשו, על זה החרימו אותם? אם היו מחרימים את זועבי על שהיא הייתה במשט, אני עוד מבין. אנשים שמחרימים זה מראה על חוסר ביטחון עצמי".

הצעת חוק למניעת גירושין

גליק לא נמצא בכנסת הרבה זמן. הוא נכנס לתפקידו מעט לפני פגרת הקיץ, אבל כבר החל לפעול בכמה מישורים. הראשון בהם הוא ירושלים - קידום בנייה, תודעה וקידום זכויות בהר הבית וגם החתמה של מיליון איש מרחבי העולם על אמנת ירושלים, לרגל מלאות יובל לשחרורה. את האמנה הביא לכנסת השופט מנחם אלון לפני 25 שנה וכרגע חתומים עליה 150 אלף איש. מלבד זה הוא פועל, כאמור, למען ההתיישבות ביו"ש ולקידום לימוד התנ"ך במשכן. חוץ מכל אלה הוא כבר הגיש כמה הצעות חוק. הבולטות שבהן הן איסור על התעשייה הביטחונית הישראלית למכור נשק למדינות שיש בהן הפרת זכויות אדם בוטה, והשנייה נוגעת למשפחה. "משבר המשפחה כואב לי. 'צהר' הביאו לתשומת לבי שיש קורס הכנה לנישואין, והוכח שבקרב מי שעבר קורס כזה, אחוז הגירושין ירד כמעט בחמישים אחוזים". הרעיון הוא שמי שיעבור קורס הכנה, שהמעביר שלו יכול להגיע ממגוון דיסציפלינות אבל יכיל סילבוס מסוים, יהיה פטור מאגרת נישואין. התוכניות של גליק רבות והוא פועל במרץ רב. בקדנציה הקרובה הוא כנראה לא ייעלם מהרדאר הציבורי, הן בשל פועלו אבל גם בשל עמדותיו, שנתפסות אצל אנשים מסוימים כמקוריות ואצל אחרים כדווקאיות. כך או כך, הן מעוררות מחשבה.

ofralax@gmail.com