"רוצה להשמיע את קולו של האזרח הקטן". נועה ירון דיין
"רוצה להשמיע את קולו של האזרח הקטן". נועה ירון דייןצילום: עופר עמרם

לוח השידורים החדש של גלי צה"ל שיעלה לאוויר בתחילת השנה האזרחית החדשה, מביא איתו כמה בשורות מרעננות.

אחת מהן היא שינוי בתוכנית האקטואליה המיתולוגית של רזי ברקאי 'מה בוער', אשר במסגרתה יצטרפו אליו בכל אחד מימות השבוע מגישים אורחים קבועים: הסופרת ואשת התקשורת נועה ירון דיין, כתבת חדשות 2 רינה מצליח והקומיקאי גורי אלפי.

כזכור, לפני כמה חודשים ביקש מפקד גלי צה"ל ירון דקל לקצץ מתוכניתו של רזי ברקאי שעה אחת לטובת תוכניתו החדשה של אראל סג"ל, אך בשל איומיו של ברקאי להתפטר מהתחנה, נכנע לבסוף דקל, הותיר את התוכנית במתכונתה ושיבץ את סג"ל רק לשעה אחת, אחריה.

לנועה ירון דיין ההגשה בגלי צה"ל היא סוג של קאמבק. בעבר הרחוק, לפני שחזרה בתשובה, הגישה כמה תוכניות רדיו בגל"צ ובגלגל"צ. לפני יותר מעשרים שנה שירתה בתחנה כחיילת, ובשנים האחרונות חזרה לדרוך במסדרונות התחנה מעת לעת. היא מספרת בריאיון ל'בשבע': "מדי פעם היו מזמינים אותי לתוכניות בתור מרואיינת, ובכל פעם שבאתי הייתה לי הרגשה של בית", היא משתפת בתחושותיה. "לפני כמה חודשים, בשבוע הספר, רזי ברקאי אירח בכל יום סופר אחר, והזמינו גם אותי. עכשיו, כשהם משנים את הקונספט, פנו אליי ונעניתי בשמחה".

מה לך ולאקטואליה?

"הודעתי להם מראש שמדובר באישה שיוצאת מהבוידעם", היא מחייכת. "בדרך כלל אני לא נוהגת להביע דעה בנושאים אקטואליים, כי אני מתייחסת למציאות ברמה יותר אמונית ומעדיפה להתפלל מאשר להתערב. אני באה בתור האזרח הקטן, פחות בתור עיתונאית. ברוב הנושאים המאוד מדוברים אני בעיקר מרגישה את המצוקה של האיש הקטן, פחות את הפוליטיקאי או איש התקשורת. המציאות חובטת בי כמו בכולנו".

למרות הפער הברור בין השקפת עולמה לבין זו של ברקאי, נועה לא חוששת. "אם זה לא מפחיד אותו, אני לא חושבת שזה צריך להפחיד אותי. זה בדיוק הרעיון. רזי הוא איש מאוד נחמד, עיתונאי מצוין, בלי קשר לדעותיו. באופן עקרוני אני תמיד בעד הידברות ובעד קירוב. לא במובן המיסיונרי של המילה, אלא פשוט לחיות ביחד. אני לא באה עם אג'נדה לדחוף למאזינים של גלי צה"ל, אני לא כזה בן אדם".

עניין מהותי שנועה בכל זאת רוצה להביא איתה לתוכנית הוא "לנסות לדבר אמת", כלשונה. "יש כל כך הרבה נושאים במציאות הישראלית שאפשר לומר עליהם 'והאלוקים יבקש את נרדף'. אני מוצאת את עצמי תמיד מזדהה עם העשוקים והחלשים, והרבה פעמים אני ביניהם. זה אמור להיות משהו יותר אישי מאשר מגזרי. אני לא רואה את עצמי משתייכת באופן מובהק, בטח לא באופן פוליטי, לשום דבר. להפך, כל השנים נזהרתי מאוד לגעת בלבבות במקום המאמין שיש בכל אחד ולאו דווקא לחפש את השונה ואת המפלג".

לסיום, אי אפשר בלי לשאול האם יש יצירה נוספת שמתבשלת אצלה בתנור בימים אלה. "אני יודעת לכתוב רק מהלב המדמם, וללב המדמם לוקח זמן לפעמים עד שזה מתבשל ויוצא החוצה", היא אומרת, "אין לי בחירה בזה, אני יותר מנסה להקשיב ללב".