ביום שלישי השבוע רוו עובדי משרד החינוך נחת. מסיבת עיתונאים שהתקיימה באותו יום הצביעה על הישגים מרשימים בבחינות המיצ"ב שהתקיימו בשנת תשע"ו.
בשישה מתוך תשעת מבחני המיצ"ב (עברית שפת אם, מתמטיקה ואנגלית בכיתות ה', עברית, ערבית שפת אם ומדעים בכיתות ח') נרשמה עלייה לעומת שנת תשע"ה, ובשלושת המקצועות האחרים לא היה שינוי.
לראשונה הפערים בין אוכלוסיות חזקות למוחלשות מתחילים להצטמצם, וגם תוצאות הבחינות בחמ"ד הצביעו על שיפור משמעותי בהישגי התלמידים: הפער התמידי בין תלמידי החמ"ד לתלמידי הממלכתי הצטמצם, ובמבחנים מסוימים אף עלו תלמידי החמ"ד על אלו של החינוך הממלכתי.
באופן מעט מפתיע, תולה משרד החינוך את ההישגים הטובים במבחני המיצ"ב תשע"ו בתוכנית 'למידה משמעותית'. מדוע מפתיע? משום שאחת מאבני היסוד של התוכנית היא דווקא מתן חשיבות משנית לבחינות. "דווקא בגלל שלא מתמקדים במבחן אלא בתהליכי הוראה שהם יותר רלוונטיים, רכישת מיומנויות למידה, ידע בר קיימא והפנמת הנלמד, התלמידים יודעים יותר", אומרת ל'בשבע' דסי בארי, מנהלת האגף לחינוך העל-יסודי במשרד החינוך. בארי מוסיפה שהתלמידים עצמם מודעים לכך ואף מדווחים על עיבוד משמעותי יותר של החומר הנלמד בשאלוני המיצ"ב, שבוחנים את תחושותיהם ואת האקלים הבית-ספרי.
"מזהים עלייה שיטתית"
השנה השמחה על ההתקדמות בתוצאות המבחנים היא כפולה. השונות והפערים בין אוכלוסיות לא קלים לקידום וטיפול. פעמים רבות קידום החלשים כרוך במחיר בלימת המתקדמים. תוצאות המיצ"ב מצביעות על כך שהצלחת אוכלוסייה אחת איננה באה על חשבון השנייה.
בארי תולה את צמצום הפערים בכמה גורמים. פרט לתוכנית 'למידה משמעותית', שכנראה יש לה השפעה ניכרת יותר באוכלוסייה המוחלשת, נכנס גם נושא התקצוב הדיפרנציאלי. "הפערים בהישגים הגיעו גם מפערים בתקצוב. בתי הספר היותר חזקים היו גם העשירים, החלשים היו עניים". התקצוב הדיפרנציאלי הבטיח תוספת תקציב לבתי הספר המוחלשים, והוא גם לווה בהנחיות מדויקות לאן ואיך כדאי לנצל את התקציב. "הצעדים האלה הביאו לכך שהחלשים יכלו להשלים פערים". עם זאת, מדגישה בארי, החזקים לא קופחו. הם המשיכו להיות מתוקצבים כבעבר, וכאמור הישגיהם המשיכו לעלות.
בין הגורמים לשיפור התוצאות הכלליות, מונה בארי גם תוכניות מעטפת. האחת, המוכרת יותר, היא תוכנית ל‑5 יחידות לימוד במתמטיקה, שנותנת דוגמה לריכוז מאמץ בקידום נושא מסוים. השנייה והפחות ידועה היא הכנסת מת"ליות - מאבחנות ומתאמות תפקודי למידה - לחטיבות הביניים. בשנת הלימודים הקודמת הורחבה מאוד התוכנית, לפיה כל תלמידי חטיבת הביניים ממופים במקצוע השפה. כל לומד מקבל פרופיל משלו ומקודם בהתאם. תפירת החליפה האישית לכל תלמיד, אומרת בארי, היא כנראה מה שמסביר את הקפיצה הגדולה בעברית בחטיבת הביניים.
האם נכון לחגוג הישגים של שנה אחת? הרי בחינה יכולה להיות קלה או קשה במיוחד בשנה מסוימת, ואנחנו רואים גם תנודתיות בהישגים. כלומר לפעמים יש ירידה קלה ואז עלייה.
"אנחנו מסתכלים כל הזמן על מגמות ועל רצף שנתי. במיצ"ב אנחנו תמיד משווים לא רק לשנים האחרונות, אלא לכלל השנים שמהן התחלנו לקיים את הבחינה. וכך נכון לראות שלעתים יש עליות ולפעמים ירידות. מה שמפעים זו העובדה שכמה שינויים קרו בבת אחת, עלייה בכמה מקצועות וצמצום פערים, וזה מראה יותר על שיטתיות ופחות על מקריות". אחד האתגרים מבחינתה הוא איך לשמר את הרף הזה הלאה. בארי מבהירה, אגב, שלא היו חגיגות גדולות במשרד. "כמה שעות סביב מסיבת העיתונאים וחזרנו לעבוד".
שני מגזרים שבלטו במיוחד בהישגיהם היו המגזר הבדואי, שבמשך שנים לא נראתה בו התקדמות, והמגזר הממלכתי-דתי. לגבי הבדואים בדרום, פרט לתקצוב הדיפרנציאלי שסייע להם רבות, הייתה תוכנית מאוד ממוקדת של משרד החינוך להתערבות וקידום התלמידים. בתי הספר הבדואיים בדרום קיבלו הדרכה הדוקה ופיקוח צמוד, ובנוסף לכך הושקעו כספים בפיתוח ושיפור תשתיות. בארי הרגישה היענות גם מהשטח, "המנהלים הרגישו שזו עת רצון והתגייסו לכך".
האם נכון לומר שיש חפיפה מסוימת בין מגמת צמצום הפערים לכך שהייתה עלייה בהישגי החמ"ד? כלומר, האם העלייה בחמ"ד נובעת מכך שלומדת בו אוכלוסייה מוחלשת רבה והעלייה שלה גוררת אחריה תוצאה טובה יותר של לומדי החמ"ד?
"אין ספק שחלק מצמצום הפערים בחמ"ד נובע מכך. יוצאי אתיופיה רבים, למשל, נמצאים יותר בחינוך הממלכתי-דתי ולכן לצמצום הפערים הייתה כאן משמעות. מצד שני, לא נכון לומר שכל האוכלוסייה היהודית המוחלשת לומדת בחמ"ד".
בארי מסבירה שהשיח על מצוינות והישגיות שהיה קיים בעבר במשרד מאוד הרתיע בתי ספר דתיים, משום שהיה נדמה שהוא מגיע על חשבון ערכים. "היום כשאנחנו מדברים על תהליכי עומק של אדם חושב, מוסרי וערכי, זה מסייע לצמצם את הסתירה בין חינוך להישגים לחינוך לערכים. אם אומרים שהתהליך הוא העיקר, אז לבתי ספר תורניים קל יותר ללכת על זה".
יוצאים להערכה חדשה
ידוע שמבחני המיצ"ב מלחיצים את המערכת ומשבשים את החינוך. בבתי ספר רבים מדריכים את התלמידים החלשים שלא להגיע לבית הספר ביום המבחן, או מורים מגלים תשובות לתלמידים.
"מצאת מקום כאבי", אומרת בארי בכנות, אבל לא מתייאשת. גם בזה מתכוון המשרד לטפל. "אם בתי ספר טועים לחשוב שאם הם עשו מניפולציות כאלה ואחרות הם הצליחו - הרי הם פספסו את העיקר". פרט לאמירה החינוכית הטריוויאלית, משרד החינוך החל לנקוט צעדים שיטפלו ברמאויות של בתי הספר וישקפו את הנעשה בהם. "אנחנו מקפידים שייכתב כמה מכלל התלמידים נבחנו. אם יותר משני תלמידים נעדרים, אנחנו דורשים הסברים".
בקיץ ייצא המשרד עם 'התמונה החינוכית', צורת הערכה מחודשת שתפרוס תמונה הרבה יותר רחבה על בתי הספר או היישובים, ולא תתמקד באופן צר בהישגי הבחינות - מיצ"ב בכיתות היסודי והחטיבה ובגרויות בכיתות התיכון. "אנחנו מסתכלים על התמונה המלאה: אחוז הנשירה הגלויה והסמויה, עד כמה מאמינים בתלמידים, כמה יושרה וטוהר בחינות יש בבית הספר. השנה התמונה הזאת עדיין לא חשופה לציבור כדי לתת למנהלים להתרגל אליה.
משנה הבאה זה מה שהציבור יראה. לא תוכל לומר שההישגים שלך גבוהים אבל אין לך יושרה או אמון בתלמידים. אגב, גם היום התלמידים כותבים את כל מה שהם חושבים על בית הספר ועל המורים במיצ"ב שמודד את האקלים. הם לא חוסכים מהמורים את דעתם, והדברים משתקפים שם".