השלט מאחור מבטיח - מילה זו מילה
השלט מאחור מבטיח - מילה זו מילהצילום: חזקי עזרא

דבריו של שר הביטחון אביגדור ליברמן פילגו את הימין הישראלי לשלוש כתות – המשתוממים, הזועמים והמתחכמים.

הכת הראשונה לא מבינה איך קורה שמנהיג ימני מאגף את הצהרות טראמפ משמאל. בעוד אנשיו של הנשיא הנבחר בארה"ב מדברים על זכויות הבנייה הישראלית בכל מרחבי יהודה ושומרון, דבק השר הישראלי בדרכו של אריאל שרון, דרך הגושים (והפעם גוש אמונים וגוש קטיף אינם חלק מהמונח 'גושים'...).

הכת השנייה זועמת על השר שבחר לסנדל את טראמפ עוד בטרם הסתגל לחדר הסגלגל ועל הדרך לסנדל גם את ראש הממשלה נתניהו שלא יעז להרהר על חזרה לתנופת בנייה, והפעם בגיבוי אמריקאי.

לעומת אלה הכת השלישית מתפלפלת ומתחכמת בינה לבין עצמה למה התכוון כבוד השר ומה יעדיו הנסתרים, שהרי אם איש ימין מובהק כל כך מתבטא כאחרון הבוז'ים אין ספק שמגמותיו מתוחכמות, כך שככל הנראה אם הוא יגיד כך הוא בטח יקבל כך ואז הוא יוכל להשיג כך וכך בפגישותיו עם ההוא וההוא שזועמים על ההם וההם, וכשכל זה יקרה אתם עוד תראו עד כמה גדולות יכולות התמרון הפוליטי-מדיני של כבוד השר.

ואולי רבותיי וגבירותיי הגיע הזמן להפנים שליברמן אינו תחמן ואינו ערמומי, אלא פשוט אומר את עמדותיו ולשבחו ייאמר שהוא עושה זאת בעקביות מרשימה. לא מזגזג ולא מתעתע. אולי פשוט הגיע הזמן להקשיב לו בלי כל אותן דעות קדומות שאנשי השמאל הצליחו להטמיע במוחנו על ימניותו הקיצונית, לאומנית, גזענית ושאר גידופים של אביגדור ליברמן.

הבה נרענן מעט את זיכרוננו הקצר - מאז יצא ליברמן לדרכו הפוליטית העצמאית הוא לא זז כמלוא הנימה מהכללת רעיון הקמת מדינה פלשתינית בליבה של הארץ בחזונו המדיני. אז אמנם רעיון חילופי השטחים קומם עליו את השמאל ואת ערביי אום אל פאחם כי אצלם ישראלי צריך רק לתת ולא לקחת, ונכון שמתוחכמי הימין היו משוכנעים שהא סתם אומר, ושכל הרעיון הזה נועד להפוך את הקמת המדינה הפלשתינית לרעיון רחוק, אבל מבחינתו של ליברמן החזון המדיני הוא אכן מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל, ואם כל מה שנותר הוא רק מיקומו המדויק של הגבול, אז מה ההבדל המהותי בינו לבין בוז'י או עופר שלח? מטר לשם או מטר לכאן זה כבר רק עניין של מסחר ומו"מ.

אז נכון, הוא מתגורר בנוקדים (אבל הביע את נכונותו לפנות את ביתו למען השלום) ונכון שהוא היה בעבר בליכוד (אז מה, גם רוני מילוא, איציק מרדכי ודן מרידור היו שם) ונכון שהוא מפריח על בסיס תקופתי סיסמאות שמכעיסות את חנין זועבי, זחאלקה ועיסאווי פריג'. כל זה עדיין לא אומר שהוא ימין. אם החלוקה בין ימין מדיני לשמאל מדיני עוברת על קו הנכונות למדינה פלשתינית וחלוקת הארץ, הרי שליברמן עמוק בשמאל.

בספרו האחרון ממליץ לנו פרופ' אריה אלדד לקרוא את חזונם של מנהיגי הימין ופשוט להאמין להם. הם מתכוונים בדיוק למה שהם כותבים. הם לא מתחכמים, לא מספרים בדיחות ולא משתעשעים במשחקי נדמה לי.

אם הימין מאוד רוצה להתכרבל בזרועותיו של אביגדור ליברמן כדאי שיעשה את זה מתוך ראייה מפוכחת ובלי אשליות, ולמי שזקוק להוכחה אשוב ואצטט, כפי שעשיתי כאן בעבר, מתוך מצע 'ישראל ביתנו' את הקטע הרלוונטי. קיראו והפנימו. במצע אין פליטות קולמוס, ואם מפלגתו של ליברמן כותבת שוב ושוב ושוב את הביטוי 'מדינה פלסטינית' או 'פלסטין' היא ממש מתכוונת לכך שזה יקרה:

"בנוגע לערביי ישראל ההסדר חייב לכלול את תכנית חילופי השטחים והאוכלוסיות. הסדר כזה עם המדינה הפלסטינית יאפשר לערביי ישראל שאינם מזדהים עם מדינת ישראל להפוך להיות חלק מהמדינה הפלסטינית. מהלך כזה יפתור קודם כל את הבעיה של הערבים במשולש ובוואדי-ערה שסמוכים לשטחי הרשות הפלסטינית ויוכלו להפוך ולהיות אזרחי המדינה הפלסטינית מבלי לעזוב את ביתם, ויאפשר גם לערבים ממקומות אחרים בישראל, כגון יפו, עכו וכו', שחשים שהם חלק מהעם הפלסטיני, לפתור את בעיית הדואליות ואת "פיצול האישיות" שממנו הם סובלים. הם יוכלו להחליט, הן מבחינה תודעתית והן מבחינה מעשית, אם הם חלק ממדינת ישראל או מפלסטין. אלו שיחליטו שזהותם היא פלסטינית יוכלו לוותר על אזרחותם הישראלית ולעבור ולהיות אזרחי המדינה הפלסטינית העתידית".

עכשיו, בראייה מעט יותר צלולה וללא אשליות ותיוגים, קל הרבה יותר לפענח את הסיבות להתבטאויותיו העקביות של השר ליברמן – נגד עמונה, נגד בניה מחוץ לגושים ושאר רעיונות מדיניים שיוזמת ז'נבה של יוסי ביילין מקדמת כבר במרץ שנים לא מעטות.