היורשת החדשה של מקארתי? הנשיאה נאור
היורשת החדשה של מקארתי? הנשיאה נאורצילום: דוד ועקנין, פלאש 90

תקופת כהונתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי בנשיאות תת-הוועדה של הסנאט האמריקני לחקירות בשנות ה-50 של המאה הקודמת, זכורה ובצדק בתודעה האמריקנית, כתקופה חשוכה במיוחד.

המרדף אחרי "קומוניסטים" בכל מקום, במיוחד בשורות הממשל וזרועות השלטון האמריקניות, גרמה לרבים ממשרתי הציבור בארה"ב לחוש נרדפים, ולחשוש מלבטא את עמדותיהם ודעותיהם בגלוי.

הסנאטור מקארתי עצמו סיים את ציד המכשפות בתוך שנים ספורות, אולם ה"מקארתיזם" כתופעה הפך לשם דבר.

מזה שנים מזהירים אותנו מפני תופעות של "מקארתיזם" במדינת ישראל, אולם השבוע קיבלנו דוגמה חיה לסוג חדש של מקארתיזם שהולך ותופס תאוצה במקומותינו כמעט בלי ששמנו לב. המקארתיזם של הנאורות.

החלטת שופטי בג"ץ בראשות הנשיאה מרים נאור לעכב את מינוי הרב אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי, לצד הקריאות לפיטורי הרב הראשי לירושלים, הן דוגמאות בולטות לסכנה החדשה. דוגמה נוספת, לא פחות מרשימה, היא המתקפה הפרועה על אלוף (מיל') יפתח רון-טל ותא"ל (מיל') אביגדור קהלני שהעזו, שומו שמיים, להטיל ספק בהיגיון שמאחורי שילוב נשים כלוחמות ביחידות קרביות.

הכללים פשוטים: כל מי שמתבטא באופן שאיננו מקובל על המקארתיסטים של הנאורות, נותני הטון החדשים, לא רשאי לבוא בקהל נושאי המשרות הציבוריות במדינת ישראל. לצורך העניין לא מבחינים המקארתיסטים של הנאורות בין תשובה הלכתית לראיון עיתונאי, בין שיעור לתלמידים ובין נאום ברחוב, ובין דברים שנאמרו אך אתמול לדברים שנכתבו לפני למעלה מעשור. כל התבטאות כשרה על מנת להביא לחיסול הקריירה הציבורית של אדם, אם רק עבר על סט החוקים הבלתי כתוב של הנאורות החדשה.

העבירה החמורה ביותר בסט החוקים הזה היא אמירה שעשויה להשתמע כפוגעת בקהילת הלהט"ב. על עבירה כזו אין סליחה ואין כפרה. שנייה לה אמירה הנוגדת את האידיאולוגיה הפמיניסטית הרדיקלית. שלישית בחומרתה היא כל התבטאות שעשויה לרמז על בעיות חברתיות/תרבותיות בקבוצות מיעוט בחברה. יש בסט החוקים הזה עוד כל מיני עבירות, חמורות יותר וחמורות פחות, אבל העיקרון ברור.

הנפגעים הראשונים מהמקארתיזם של הנאורות הם כמובן מי שבאופן טבעי באים מעולם שמרני. זו הסיבה שהמקארתיזם של הנאורות פוגע בהרבה מאוד מקרים באנשים דתיים (כך למשל נעשה ניסיון מצד אנשיו לסכל את מינוי המפכ"ל הנוכחי, בעקבות ציטוט התבטאויות לכאורה של בני משפחתו) ובמיוחד ברבנים. רבנים רבים חוו את נחת זרועם של המקראתיסטים החדשים. הדוגמה הבולטת האחרונה הייתה רב המשטרה שבסוף מונה לתפקיד, הרב רמי ברכיהו. הטענה נגד הרב ברכיהו נגעה לדברים שכתב בעלון הישוב בו כיהן כרב, טלמון, ופורסמו בספר שהוציא לאור, לפיהם אין לקבל למגורים בישוב זוג המוסקסואלים. המקרה ההוא היה אירוני במיוחד משום שהרב ברכיהו נחשב בקרב המילייה הרבני דווקא לליברל באופן יחסי, ואף הותקף עקב כך בתקשורת החרדית.

למקארתיזם של הנאורות היו עד היום הצלחות מוגבלות. עיקר כוחו היה בסחיטת חרטות פומביות. דוגמה חיה לסחיטת חרטה ראינו רק אתמול כאשר האלוף רון טל אולץ לחזור בו מטענותיו בעניין שילוב לוחמות, ככל הנראה לאחר שהובהר לו שמשרתו בסכנה. יש לציין לשבח את חברו, אביגדור קהלני, שלא נכנע לעליהום המקארתיסטי עליו בעקבות דבריו.

במרבית המקרים לאחר שהחרטות נסחטו המינויים שכמעט סוכלו יצאו לפועל, ואיש מהאחרים לא פוטר ממשרתו. סביר להניח שכך יקרה גם הפעם במקרה של הרב קרים. למרות זאת המקרה הנוכחי חמור במיוחד. הוא חמור כי לראשונה המקארתיזם של הנאורות הופך כמעט למדיניות שיפוטית רשמית. יושבי היכל השן בירושלים הפכו ליורשיו של הסנאטור המופרע המנוח.

כאשר שופטי בג"ץ הופכים את עצמם לכלי שרת בידי חברי כנסת מתלהמים, ודורשים ממועמד לתפקיד בצבא מסמך חרטה פומבי, זו כבר לא עוד גחמה פוליטית פופוליסטית. כאן המקארתיזם של הנאורות כבר מתחיל לאיים איום אמתי על חופש הביטוי והמחשבה. זה לא מסכן רק את מי שיחפצו, אי שם בעתיד, להתמנות למשרות ציבוריות חשובות, אלא על כל אחד. 1984 זה כאן.