"חזקת הגיל הרך? לבטל מזמן"

עם העלאת הצעת החוק להצבעה טרומית קובעת עו"ד עדי חן, מומחית לדיני משפחה: זו חזקה מיושנת ולא מותאמת למציאות כיום.

שמעון כהן , כ"ב בחשון תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Office XP

בכנסת עולה להצבעה טרומית הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך, החזקה המעניקה לאם זכות אוטומטית להחזיק בילדיה במקרה של גירושין.

על ההצעה והחוק שוחחנו עם עו"ד עדי חן, מרצה ומנהלת הקליניקה לענייני משפחה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט, הסבורה כי ראוי היה לה לחזקת הגיל הרך להתבטל כבר לפני שנים רבות.

לדבריה המציאות הנוכחית אינה עדכנית ואינה עומדת לא ברוח הזמן ולא ברוח הצדק השוויוני בין שני הוריו של הילד ולא תואמת את טובת הילד.

עו"ד חן מציינת כי מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות מוכיחים נוכחות האב חשובה עבור הילד לא פחות מנוכחות האם. עוד היא מזכירה את מסקנות ועדת סמית שהוקמה ב-2005 כדי לבחון את טובת הילד במקרים של גירושין. מסקנות אלה הוגשו בשנת 2011 ועל פיהן ראוי היה כבר אז לבטל את חזקת הגיל הרך.

חן מזכירה את התפיסה הרווחת לתקופתנו זו ולפיה יש לפעול גם על פי זכויותיו של הילד, זכויות הכוללות בין השאר פגישות עם האב ועם האחים גם אם מדובר בנישואים שניים.

על השינוי המוצע בחוק, שינוי המבקש להשוות את החלוקה בין האב והאם, היא מדגישה כי "משמורת משותפת לא סותרת את חזקת הגיל הרך. לא שוללים מהאם את המשמורת על הילד, אלא אומרים שההורים משמורנים משותפים. זה העיקרון והוא מבורך".

"הפסיקה מובילה לכיוון השוויון בין המינים", מציינת עו"ד חן המזכירה כי כיום בתי המשפט אינם מכריעים בטרם הם בוחנים את טובת הילד, רצונותיו, תחושותיו, עמדתו, מינו ופרמטרים נוספים המלמדים על טובתו ונבחנים על ידי מומחים במהלך הדיון המשפטי. לדבריה "חזקת הגיל הרך, אם תישאר, עלולה לצמצם את מרחב הדעת השיפוטי. זו חזקה מיושנת ולא מותאמת למציאות כיום. לאם יש תפקיד לא פחות חשוב בפרנסת הבית", היא מזכירה.

ובסוגיית הפרנסה מעירה עו"ד חן כי בעוד ארגוני הנשים מתריעים מעוני ומחסור שיהיה מנת חלקו של הילד באם תחולק כלכלתו בין שני ההורים באופן יחסי, הרי שלטעמה דווקא חלוקה זו תעודד נשים לצאת לעבודה, "לחלום בגדול", כלשונה ולהגיע למשרות בהן הן משתכרות שכר גבוה יותר. "הצעת החוק הזו רק תעצים נשים".

"משמורת משותפת לא פוגעת בנשים. שאלת המזונות היא קשה ומורכבת אבל לא צודק שאבות שמתגרשים נאלצים לשלם גם כאשר אין להם ממה לשלם, ולפעמים הם חוזרים לחיות עם ההורים", אומרת חן המדגישה כי עמדתה היא שאין לקבוע כלל גורף ואחיד אלא לבחון כל מקרה לגופו.