מה נותר מההמלצות. ביטון והשר בנט
מה נותר מההמלצות. ביטון והשר בנטצילום: פלאש 90

תחת הכותרת של שילוב צעירים בלימוד המורשת של יהדות ארצות ערב מתקיים היום באוניברסיטת בר אילן כנס מיוחד ביוזמת מרכז דהאן ומכון בן צבי, במסגרת היום המיוחד לציון גירושם ויציאתם של יהודי ארצות ערב ואיראן.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס ראש מכון דאהן, ד"ר שמעון אוחיון, חבר ועדת ביטון, ליישומן, אם בכלל של מסקנות הדו"ח שהנפיקה הועדה ולסוגיות נוספות הנוגעות לשילובה של תרבות יהדות המזרח בתרבות הישראלית.

את דבריו פתח ד"ר אוחיון בתכנית הצפויה בכנס – לימוד והיכרות עם המורשת המזרחית לצד קטעי משחק ותיאטרון המבקשים להגיש באופן קליל יותר את סיפורה של מורשת זו. בדבריו הוא מדגיש את חשיבות העיסוק בשני צדדיה של מורשת יהודי המזרח – צד העקירה וטראומת הגירוש מארצות ערב ואיראן וצד ההתיישבות וההיאחזות בארץ ישראל.

על מה שהוא מגדיר כהתעלמות מתרומתה של יהדות המזרח להתיישבות בגבולות הדרום המזרח והצפון בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, נשאל ד"ר אוחיון אם יתכן והניסיון להשוות בין היחס המכבד שקיבלו הקיבוצים ליחס המתעלם שקיבלו העולים מארצות המזרח אינו מוצדק, שכן בעוד הקיבוצים הוקמו מרצון ומתוך שאיפת הקרבה למען המדינה שבהקמה, הרי שעולי המזרח מצאו את עצמם אמנם באותם מקומות ממש, אך לא מרצון אלא בעקבות הונאת השלטונות.

ד"ר אוחיון אינו שולל את ההגיון שבטענה, אך קובע כי יש לבחון את הדברים על פי מבחן התוצאה, ובמבחן זה ההתיישבות הביטחונית של יהודי המזרח תרמה באופן קריטי לעיצוב מפתה של מדינת ישראל וביטחונה. זאת מעבר לכך שהיו מקומות שהעולים הגיעו אליהם מרצון, על מנת לעסוק בחקלאות, ובחלק מהמקומות האדמה נרכשה עוד כאשר שהו במרוקו ובשאר ארצות צפון אפריקה. "העובדה היא שהנגב והחגורה הביטחונית הוקמה על ידי יוצאי צפון אפריקה. זה מה שקיבלנו בפועל. הם לא נטשו, ולא משנה הסיבה. זו עובדה וההתיישבות הזו קיימת והנגב מפותח היום בזכות אותם מתיישבים, גם אם זה נעשה שלא באופן של שליחות. אני מדבר על התרומה שהתרחשה בפועל".

אוחיון מסכים גם לתחושה שאולי דווקא משום שעולי המזרח מצאו את עצמם בפריפריה ובגבולות שלא מרצונם ראוי היה שהשלטון יפאר את תרומתם ויחזק את תחושת השייכות שלהם לעשייה הציונית התיישבותית ביטחונית.

בהמשך הדברים נשאל ד"ר אוחיון אם להערכתו צעירי הדור הנוכחי מתעניינים באירועי העבר הללו או שהדברים נותרים נחלתם של צעירי הפריפריה הקובלים על שאירע להוריהם וסביהם. "אין לי בדיקה לגבי צעירי המרכז", הוא משיב, "אבל צעירי יוצאי צפון אפריקה שאיתם אני נפגש רבות, גאים ורוצים לספר וללמוד על מה שעשו אבותיהם כשהגיעו לארץ. הם רוצים לדעת על מורשתם ועל תרבות הקהילות שלהם, בעוד אנחנו, בני הדור של שנות החמישים והשישים, התביישנו והרגשנו שאנחנו נמצאים בצד".

"מצד אחד לא התקבלת לחברה התרבותית המערבית ומצד שני השפילו את התרבות שלך וכך הפכת ל'מקופח תרבות'. לא כך המצב אצל הצעירים של היום. אני רואה המונים שרוצים לשמוע וללמוד, אחד האפיקים הוא השירה והפיוט שדרכם הם לומדים על היצירה התרבותית והרוחנית של ענקים שקמו בקהילותיהם. ברוך ה' קם דור אחר זקוף וגאה במורשתו".

בעקבות הדברים נשאל ד"ר אוחיון אם לתנועת ש"ס יש חלק ביצירת הדור הגאה וזקוף הקומה הזה, גם אם עיקר עיסוקה של התנועה היה בעולם הישיבות והרוח. לדבריו "יש לה השלכה על הציבור הרחב מבחינה תורנית ורוחנית, אבל עדיין זה לא בא לידי ביטוי בכל מערכות החברה. בוודאי שזקיפות הקומה והמאבק העצמאי שלהם הוא דוגמה אבל זה עדיין לא מקיף את הציבור הרחב, אלא עוסק במחנות הסגורים של הציבור החרדי. אולי באמת היה מקום לשתף אותם ולהכניס אותם לתוך הסיפור הזה. ש"ס הייתה דגל של משהו עצמאי של נשיאה בגאווה של המורשת רוחנית לצד זעקה חברתית מסוימת".אני עוקב ברשת החברתית ורואה את צרות העין כלפי המגזר החרדי, שרוצה במידה מסוימת להיכנס לאקדמיה ולהשתלב במערכות החברה ולהכשיר את עצמו, ואני רואה את תגובות האקדמיה הכללית שמפגינה שנאה מסוימת כלפי המגזר הזה. מצד אחד טוענים שהם פרזיטים ולא תורמים ומצד שני מונעים מהם להשתלב במערכות ההשכלה הגבוהה

אם כן, האם טעו וטועים מארגני כנסים אקדמיים כאשר אינם משלבים בהם גם גורמים מש"ס? "נכון. אני מסכים שאולי נעשתה טעות בכך שלא שולבו בכך, אבל גם לא היה להם עניין. המבנה החברתי שבו פועלת המסגרת החרדית היא שונה מזו האוניברסיטאית" אומר אוחיון וכשהוא מתבקש לערוך את ההפרדה בין המגזר החרדי הליטאי לבין זה של ש"ס המכבד בתוכו פנימה את הצבא והמדינה, ואולי נכון היה כן לשלבם באירועים מעין אלה, הוא שב ומסכים לדברים: "אני מסכים לחלוטין. אני עוקב ברשת החברתית ורואה את צרות העין כלפי המגזר החרדי, שרוצה במידה מסוימת להיכנס לאקדמיה ולהשתלב במערכות החברה ולהכשיר את עצמו, ואני רואה את תגובות האקדמיה הכללית שמפגינה שנאה מסוימת כלפי המגזר הזה. מצד אחד טוענים שהם פרזיטים ולא תורמים ומצד שני מונעים מהם להשתלב במערכות ההשכלה הגבוהה ומערכות ההכשרה המקצועית ומערימים קשיים בטענות משניות על הדרת נשים ומה לא, ובלבד שלא לתת להם את האפשרות להתפתח ולהתקדם".

"כשאני רואה את הפרסומים של האקדמיה אני ממש מזדעזע. במקום להושיט יד לפעילות כמו זו של הרבנית עדינה בר שלום ואחרים, גם במגזר החרדי ליטאי וחסידי ששולחים את בניהם להשכלה רחבה, כמו במכון לב, במקום זאת האקדמיה, שהיא חלק מהאליטה, מקרינה דחיה ושאט נפש וגסות רוח במקום לפתוח את הדלתות ומשתמשים בכל מיני שיטות ובלבד שלא לפתוח להם את הדלת. בוודאי שלחרדי אין ניסיון וידע רחב בהשכלה כללית, אבל בשנת מכינה ובהכנה כזו או אחרת הם ישתלבו כפי שמגזרים אחרים מקבלים עזרה".

בהמשך השיחה עמו התמקד ד"ר אוחיון בסוגיית ועדת ביטון ובאופן יישומן של המלצות הוועדה, אם בכלל. לטענתו של אוחיון המציאות הולכת ומדרדרת במידה ובוחנים את הנתונים בשטח. "לכאורה מערכת החינוך עשתה כמה תיקונים בתכניות הלימודים, אבל אלו תיקונים רדודים שלא נעשו מתוך עבודה מקפת ויסודית, עבודה של חוקרים שחושפים את המסורת ועומק היצירה. זה נראה כמו גזור הדבק מגזרי עיתונים ללא עבודה יסודית".

לדבריו עבודה יסודית ראויה הייתה צריכה להיראות כפי שהיו הדברים לפני 12 שנים. "היו מכוני חקר, היו קורסים אוניברסיטאיים וקורסי הכשרה של מורים. כל זה נסגר. הם עסקו בנושא הזה מתוך מחקר וגישה עמוקה ולא רדודה, אבל כל זה נסגר. צוות חוקרים ראוי יוכל לתת מבט מקיף וראוי ולעמוד מול אנשים שמבצעים דה-לגיטימציה לתרבות הזו. מי יעמוד מול פרופ' מנחם פרי שאומר שללמד את שבזי, גדול משוררי תימן, זו בדיחה? מי יעמוד מול נתן זך, שגם הוא מלמד באוניברסיטה, ומגדיר את התרבות הזו כתרבות מערות? אם לא תגדל חוקרים שילמדו את הדברים מתוך עומק לא יהיה מי שיעשה זאת. מניין ייקחו אנשי תכניות הלימוד במערכת החינוך חומרים על גדולים ואנשי רוח? מגזרי עיתונים?".

"היום, אחרי המלצות ועדת ביטון אין אגורה אחת מתקציב המדינה ליישום ההמלצות", אומר ד"ר אוחיון ומזכיר את הדיון סביב מסקנות ועדת אלאלוף והוויכוח על מימוש שניים או שלושה מיליארד ליישום המלצות אלאלוף בעוד "במקרה של ועדת ביטון אין ולו אגורה אחת"."היום, אחרי המלצות ועדת ביטון אין אגורה אחת מתקציב המדינה ליישום ההמלצות"

לדברי אוחיון כוונות השר בנט היו טובות והקמת ועדת ביטון ומתן אפשרות לשמונים חברי ועדה להציע תכניות ולהגיש הצעות הייתה מעשה נכון, אך עדיין לא נראה כל מימוש בשטח של הדברים. לטעמו האלמנטים שנראים בכל זאת אינם אלא "תיקונים קוסמטיים", כהגדרתו. "להוסיף תוספת שיר או יוצר כזה או אחר, זו בדיחה. זה לא יאומן. מספרים לנו כבשורה טובה שילמדו ב-35 גנים את 'לכה דודי' או 'דרור יקרא'. זה לא רציני. לא בשביל זה קמה ועדת ביטון. הועדה קמה כדי לתת מקום רציני למורשת המזרח. זו מורשת של מחצית מהציבור הישראלי. זה חלק מהיצירה התרבותית רוחנית של עם ישראל וצריך לתת מקום לכולם".

לקראת סיומם של הדברים נשאל ד"ר אוון אם יתכן והגישה שלו היא מנומסת מדי והמאמצים שלא להאשים איש אינם מניבים תוצאות, ולעומת זאת שיטת פעולתה האגריסיבית של שרת התרבות, מירי רגב, מוכיחה את עצמה בהעלאת הנושא לסדר היום, בהקצאת תקציבים ולמעשה בשינוי סדרי העדיפות. "כל אחד וסגנונו", הוא משיב. "לא הייתי מאמץ את הסגנון של מירי רגב. הסגנון הזה מביא לוויכוח על הסגנון ולא על הבעיה הרצינית והמהותית שהיא מציגה. למזלה היא שרה בממשלת ישראל ויש לה תקציב וכוח, ולמרות הוויכוחים היא משקיעה, מתקצבת וקובעת עובדות בשטח ועל זה צריך לשבח אותה. על הסגנון אולי פחות, אבל על אפם ועל חמתם היא עושה בשטח ומכהה את שיניהם. חבל שהיא מייצרת ויכוח שלפעמים הוא גס בעיניי במקום להישאר ברמה המעשית. המזל הוא שהיא לא רק מדברת, אלא גם מנצלת את התקציבים והמשאבים שבידה, וזה מה שחשוב".