למרות הכול: פסטיבל הנכבה בסינמטק ת"א

המנהלת האמנותית של הפסטיבל קוראת לחשוב על יישום זכות השיבה: "הועדה שהקים משרד התרבות הבינה שלא ניתן להעניש על קיום הפסטיבל".

שמעון כהן , כ"ח בחשון תשע"ז

קיבלו הכשר. סינמטק תל אביב
קיבלו הכשר. סינמטק תל אביב
צילום: מרים אלסטר. פלאש 90

בניגוד להצהרות העבר על "ענישה" של גופי תרבות הממומנים על ידי המדינה כדוגמת הסינמטק, יתקיים החל מיום חמישי המתקרב, זו השנה הרביעית, בסינמטק תל אביב פסטיבל סרטי הנכבה '48 מ"מ' ובו סרטים מהארץ ומהעולם העוסקים בפליטות הפלשתינית ובדרישת השיבה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם המנהלת האמנותית של הפסטיבל, יעל מסר, שמענו על הצפוי בפסטיבל וגם העלינו כמה שאלות וסוגיות הנוגעות לדרישת השיבה הפלשתינית, דרישה אותה נושא ארגון 'זוכרות' העומד גם מאחורי הפסטיבל.

בראשית הדברים סיפרה מסר על שלושת ימי הפסטיבל שיכללו "סרטים של יוצרים פלשתיניים ויוצרים מהעולם שעוסקים בפליטות המתמשכת שהחלה מאז הנכבה ב-48'". בפסטיבל, היא מספרת יתקיים אירוע מיוחד לכבודו של הבמאי הפלשתיני איליה סולימאן. סרטיו ״מחווה על ידי התנקשות״ ו"הזמן שנותר- כרוניקה של נוכח נפקד, יוקרנו באירוע.

כמו כן, היא מספרת על התמקדות בגורלם של הפליטים הפלשתיניים במחנה הפליטים הפלשתיני בסוריה ירמוכ. זאת בהקרנת הסרט 'השבאב של ירמוכ'. מחנה הפליטים חרב למעשה תוך כדי הקרבות והסרט עוסק "בקשר שלהם למחנה ובקשר שלהם לפלשתין", היא מספרת.

בפרסומי הפסטיבל נכתב כי הוא מתקיים "שנה לאחר הכשר משרד התרבות". על הקביעה הזו התבקשה מסר להרחיב מעט והיא מזכירה את החלטתה של השרה מירי רגב להקים ועדה שתבחן את תכני הפסטיבל על מנת לקבוע אם יש בהם כדי לעבור על החוק הישראלי, ובמידה ויש בו עבירה על החוק ייגרע מהבימה המארחת, קרי הסינמטק, תקציב ממשלתי, אך לדברי מטר בתום דיוניה קבעה הועדה כי אין בסרטים המועלים בפסטיבל עבירה על החוק ובכך למעשה ניתן "הכשר" לקיומו גם בסינמטק.

בהמשך השיחה עמה נשאלה מסר אודות המסרים העולים מהפסטיבל ועיקרם הוא החובה הישראלית לכפר על העוול שבוצע כלפי הפליטים הפלשתינים. מסר נשאלה אם יש לה כיוון המלמד על הדרך בה ניתן לכפר על מה שמוגדר בפיה כעוול.

"הדרך היא בשני דברים - הכרה וקבלת אחריות של הציבור היהודי-ישראלי על הנכבה ב-48 ועל הנכבה המתמשכת עד היום. אנחנו לא מדברות על פתרון פוליטי אלא על הזכות הבסיסית, ולכן צריך להבין ששיבת הפליטים היא חלק בלתי נפרד מהזכות המוסרית של המקום הזה".

כשנשאלה אם היא סבורה שדווקא תל אביב, שהוקמה על חורבותיהם של שבעה כפרים ערבים שננטשו ב-48, היא המקום הראוי לפסטיבל שכזה. "על אחת כמה וכמה. דווקא במרכז. זה הרעיון. דווקא במקום הזה אנחנו צריכים לחשוב אחרת, להבין איך התושבים שחיים פה והפליטים יחיו פה ביחד".

מסר נשאלה אם היא רואה כהגיונית את דרישת השיבה כאשר הפליטים הפלשתינים צפויים לדרוש חזרה לשייח' מוניס, סאלאמה או הכפרים האחרים שעל חורבותיהם קמה תל אביב. לדבריה אכן יש צורך לאתגר את המחשבה הישראלית למציאת מקום אחר עבור אותם פליטים, וכשנשאלה אם קיימת נכונות פלשתינית להמיר את המקומות מהם נעקרו באדמה אחרת, היא מעריכה שהמענה הוא חיובי, אך סבורה שהכול מתחיל בהכרה הישראלית באחריות לחיים שנהרסו ובהמשך לשקול כיצד השיבה יכולה להתממש.

על דבריהם של מנהיגים ערבים הקובעים כי עיקר הדרישה הפלשתינית מתמקדת בישראל הקטנה שבה הוקמו קיבוצים על חורבות כפרים ערבים, כמו גם ערים כדוגמת תל אביב, ולאו דווקא ביהודה ושומרון, שם לא נבנו ישובים על חורבות כפרים ערבים, על כך משיבה מסר ואומרת: "אני לא מנהיגה, אלא מנהלת אומנותית. נראה לי שזו שאלה של פוליטיקאים".

כשהיא מתבקשת להשיב בכל זאת לנוכח דגלו של הפסטיבל הקורא לשיבה, היא אומרת: "המטרה שלנו היא שדרך אירועים תרבותיים נקדם הכרה ושינוי תודעתי, שנכיר וניקח אחריות על מה שקרה, מה שקורה ומה שיהיה. המנהיגים הם אלה שצריכים להוביל את זה. חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו מדברות עליו זה מימוש זכות שיבה, אבל אחד העקרונות הוא שלא מתקנים עוול בעוול".

להערכתה גם הפלשתינים מבינים שעוול לא יתוקן בעוול והשיבה תמומש במקום ריק שקיים.

עוד נשאלה אם מעסיקה את מארגני הפסטיבל השאלה מדוע הפליטות הפלשתינית נותרה עשרות שנים, כאשר פליטים בני לאומים אחרים שוכנו ושוקמו בארצות קולטות רבות ולמעשה רק הפליטות הפלשתינית מונצחת ומתקבעת ואף מתרחבת, שכן בניגוד לפליטות אחרת היא עוברת בירושה מדור לדור, בעוד פליטות אחרת נפסקת כעבור שנתיים.

מסר סבורה כי זו בדיוק הבעיה, שהפליטים הפלשתינים לא מקבלת פתרון בארצות המשכנות "כי היא צריכה להגיע לפתרון במה שקורה כאן". בהקשר זה היא מזכירה את התנאים הקשים במחנות הפליטים הפלשתיניים בלבנון ובמדינות נוספות, "זו כביכול ארעיות קבועה. זה כבר דור שלישי בגולה".

על משפט זה שהיא אומרת נשאלת מסר אם יתכן ומצבם של הפליטים הפלשתינים נותר גרוע דור אחר דור בארצות הקולטות על מנת שיהוו קלף לחץ בינלאומי על ישראל. "הבעיה היא אחרת, שחוק השבות עובר מדור לדור, בעוד הפליטות שבה אי לך זכות ואזרחות עוברת גם היא מדור לדור. זה שורש הסכסוך", היא אומרת ומציינת כי "הפסטיבל מתקיים מדי שנה סביב כ"ט בנובמבר, ההחלטה שמבטאת את המחשבה שהפרדה ויצירת חלוקה בין העמים תביא לפתרון והיא זו שגרמה לפליטות הפלשתינית. ישראל חייבת לקחת בחשבון שכדי שנגיע לחיי שוויון וצדק את השיבה של הפליטים הפלשתינים".

בדבריה היא מציינת ומדגישה כי הבחירה בתאריך זה נועד להבליט את נקודת הפתיחה של הקונפליקט, כהגדרתה, דהיינו אירועי 48' ולאו דווקא מלחמת ששת הימים ב-67'.

"אנחנו מדברים על הכרה למודעות של אירועים שקורים כאן וישראל מנסה להשכיח, ובאופן אלים מגרשת ופוגעת בחיים של אנשים", אומרת מסר הנשאלת אם מעסיקה את 'זוכרות' שאלת הסרבנות הערבית לקבל את עקרון החלוקה שנקבע בכ"ט בנובמבר, סירוב שבסופו של יום הניב את הפליטות הפלשתינית.

במענה ציינה מסר כי השיחה אמנם מעניינת אך היא פונה יותר לאפיק ההיסטורי ופחות לפן האמנותי של הפסטיבל, הפן שעליו היא אמונה. "אני אשת תרבות אז אולי מתאים יותר לשאול אותי על הפסטיבל", היא אומרת ומזמינה את כולנו לראות את הסרטים בפסטיבל, לדבר על הנכבה ולא רק על ההיסטוריה.

ומה באשר לנכבה היהודית של היהודים שגורשו מבתיהם בארצות ערב ללא רכוש, "אנחנו עוסקות בנכבה הפלשתינית ובאירועים שלנו עוסקות בהבנה של איך שישראל נוצרה ותומכות בזכותו של כל פליט לממש את זכויותיו. אני לא היסטוריונית ולא פוליטיקאית".