האם פספסנו את הרכבת לאוטונומיה?

משה ניסים, שר המשפטים לשעבר וממקימי הליכוד יחד עם בגין, מספר על לידת רעיון האוטונומיה, קריסתו, והסיכוי למנף מהלך מדיני מימין.

שמעון כהן , א' בכסלו תשע"ז

פספסנו? משה ניסים
פספסנו? משה ניסים
צילום: הדס פרוש. פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 פורס שר המשפטים לשעבר, עו"ד משה ניסים, את גלגוליו של רעיון האוטונומיה אותו הגה מנחם בגין ז"ל, ואת הסיכויים להפחת רוח חדשה בו לנוכח התמורות המדיניות של השנים האחרונות.

את הדברים אומר עו"ד ניסים לקראת הרצאה אותה הוא צפוי לשאת בראשית השבוע הבא במכון ז'בוטינסקי ועיקרה הוא רעיון האוטונומיה כחלק מהסכמי קמפ דייוויד, הסכם השלום עם מצרים, וכבר בראשית הדברים מתייחס ניסים לעצם קיומו של ההסכם עם המצרים ומציין פרט שלדבריו אינו מוכר כל כך בציבור הישראלי – "לפני הבחירות ב-77' בגין ניסח את המצע המדיני של הליכוד בכתב ידו ושם רמז רמזים שקופים לכך שכאשר הליכוד ינהיג את המדינה בכוונתו להגיע להסכם שלום עם מצרים. הוא אמנם לא כתב זאת במילים מפורשות אבל מי שיודע לקרוא יכול היה להבין זאת. היה ניתן להבין שבגין לא מתכוון להשאיר סטטוס קוו אלא לפעול לתהליך שלום".
חודשיים שלושה לפני הסכמי אוסלו רבין שלל כל מו"מ עם אש"ף ושלל הקמת מדינה פלשתינית. אני אומר זאת ללא פקפוק. מה קרה אחר כך, כשפרס הציג לו את התכנית שאותה קידמו אנשים הזויים שלא דיברו מילימטר אחד על ביטחון ישראל

ממשיך ניסים ומתאר את השתלשלות האירועים המדיניים שנכרכו בהסכם עם מצרים, "כידוע אי אפשר להגיע להסכם שלום עם מדינה ערבית מבלי שמה שנקרא 'הבעיה הפלשתינית' נדונה ונמצא לה פתרון כלשהו. משום כך בגין הגה את הפתרון הראוי הנכון והמוצלח ביותר שאולי ניתן היה ליישם אותו – האוטונומיה".

לדבריו יתרונו הגדול של רעיון האוטונומיה הוא היותו כזה שאינו מחייב שרטוט קווי גבול, ומאחר ובגין ידע ש"לא נגיע להסכמים על גבולות שנקבעים בהסכמה והפלשתינים לא יסכימו לעולם שנחיל את החוק והמשפט שלנו ביהודה ושומרון" כפי שאולי הוא עצמו היה רוצה, ומנגד "היה ידוע שבגין, שראה את חזון ארץ ישראל כיעד לאומי בר יישום, לא יוותר על יהודה ושומרון במחי יד כפי שהשמאל בישראל מנסה להטיף וכשל לחלוטין".

על מנת לפתור את הפלונטר המדיני הזה הגה בגין את רעיון האוטונומיה "שהיתרון שלו היה שאין צורך לעסוק בשאלת הגבולות, האם ישראל תיסוג מיו"ש, האם הפלשתינים יקבלו ריבונות על יו"ש, ושאר רעיונות כדוגמת תכנית אלון שהתייחסה למסירת שטחים לירדנים, בהיעדר רשות פלשתינית באותם ימים.

"בגין אמר שכאשר מדברים על אוטונומיה לא עוסקים בגבולות אלא נותנים לפלשתינים לנהל את העניינים שלהם בממשל עצמי. הוא הגה מתן ממשל עצמי על כל מקום שבו יושבים פלשתינים, ולכן הם יכולים היו לנהל את חייהם כאילו קיבלו ריבונות על האזורים הללו. ישראל הייתה זכאית על פי תכנית האוטונומיה להשאיר את צה"ל ביהודה ושומרון. אמנם היה כתוב בהסכם שייקבעו מיקומים להתארגנות
מצרים הסכימה לרעיון והיא הייתה ברת השיח שלנו לדבר על הרעיון עבור הפלשתינים. זה קיבל גם את גיבויו של נשיא ארה"ב שהיה שותף למהלך. המשמעות היא שהרעיון התקבל, אלא מה?
מחודשת של צה"ל ביו"ש, אבל מכך היה מובן שצה"ל נשאר ביו"ש. מובן גם שכל ההתנחלויות שהיו לנו באותו זמן היו נשארות".

"זה היה ההסכם בקמפ דייוויד, ומצרים הסכימה לרעיון והיא הייתה ברת השיח שלנו לדבר על הרעיון עבור הפלשתינים. זה קיבל גם את גיבויו של נשיא ארה"ב שהיה שותף למהלך. המשמעות היא שהרעיון התקבל, אלא מה?", שואל ניסים ומתאר את התרסקות יישומו של הרעיון – "הייתי חבר, יחד עם ד"ר יוסף בורג, משה דיין ועזר ויצמן, בוועדת המו"מ לכינון האוטונומיה. ישבנו בקהיר אלכסנדריה, הרצליה וכו'. היו חילוקי דעות צפויים, אבל המו"מ התנהל ברוח טובה. המו"מ נוהל עם המצרים כאשר האמריקאים נוכחים, בכל מושב של המו"מ הייתה נציגות אמריקאית שלא הייתה מעורבת בפועל במהלכים. המשכנו עד שיום אחד הנשיא מובארק החליט להפסיק את המו"מ, כאילו רצה לומר שמצרים לא תמשיך לקדם האינטרסים הפלשתינים על ידה. הוא היה נואש, או מפני שראה שהפלשתינים לא מתלהבים או מסיבות אחרות", אומר ניסים המצטרף להערכה לפיה לנוכח הסרבנות הפלשתינית העדיף מובארק שלא לכלות את כוחו וזמנו באינטרסים של הפלשתינים אלא באינטרסים של ארצו שלו.

"מי שהפסיק את המשא ומתן היה מובארק. בכל פעם שהיינו נוסעים לאלכסנדריה היינו משוחחים והדרג הגבוה ביותר היה – מזכיר הממשלה המצרי, שר הביטחון המצרי ובוטרוס ראלי, ואצלנו היה זה הדרג הגבוה ביותר. אבל כנראה הם נואשו מכך שהם יהיו מסוגלים לייצג וליישם את הדברים בשביל
בכל מושב של המו"מ הייתה נציגות אמריקאית שלא הייתה מעורבת בפועל במהלכים. המשכנו עד שיום אחד הנשיא מובארק החליט להפסיק את המו"מ, כאילו רצה לומר שמצרים לא תמשיך לקדם האינטרסים הפלשתינים על ידה.
הפלשתינים".

לדברים אלה מוסיף ניסים ומזכיר כי "בימים ההם אש"ף היה מוקצה מחמת מיאוס גם למפלגת העבודה ולא רק לליכוד. זאת עד להסכמי אוסלו שבהם קיבלו את אש"ף ואת ערפאת בששון בשמחה ובפרסי נובל". בהקשר זה מדגיש ניסים כי "חודשיים שלושה לפני הסכמי אוסלו רבין שלל כל מו"מ עם אש"ף ושלל הקמת מדינה פלשתינית. אני אומר זאת ללא פקפוק. מה קרה אחר כך, כשפרס הציג לו את התכנית שאותה קידמו אנשים הזויים שלא דיברו מילימטר אחד על ביטחון ישראל ורבין קבע שיש בהסכם חורים כמו גבינה שוויצרית? בכך המשא ומתן עבר לאש"ף השולל את ההכרה בנו ועד היום לא שונה הסעיף הקורא להשמדתנו מהאמנה של הארגון".

"רק אדם סומא ועיוור לא יבין שהפלשתינים אינם רוצים בשלום אמיתי ואינם מוכנים שישראל תהיה מדינת העם היהודי. הם אולי מוכנים לקיים מו"מ עם ממשל צבאי שלנו על השטח. הם רואים בנו ממשל צבאי שצריך לגרש אותו. זו שאיפתם. מי שמדבר נגד הצהרת בלפור מעיד שאין לו נטייה להסכם שלום כי אינו מוכן להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, לאחר שישראל הכירה לצערי בעם הפלשתיני".

במציאות שכזו, נשאל עו"ד ניסים, האם פוספסה רכבת האוטונומיה ולא ניתן לחזור אליה עוד? "פספסנו את הרכבת כשהמו"מ הופסק וכשכמה הזויים הביאו את הסכמי אוסלו עם אש"ף, אבל הרעיון הכי טוב ליישום ולרענון הוא רעיון האוטונומיה. לדאבון ליבי אני לא רואה כל סיכוי, אחרי שישראל הכריזה בדרכים שונות ובאמצעות אישים שונים על רעיון שתי המדינות. למה שיסכימו לקבל פחות מכך?".
רק אדם סומא ועיוור לא יבין שהפלשתינים אינם רוצים בשלום אמיתי ואינם מוכנים שישראל תהיה מדינת העם היהודי.

ומה לגבי רעיונות אחרים שעולים בימין הישראלי? רעיונות השר בנט, למשל? גם בהם לא תולה ניסים תקוות מיוחדות. "רעיונות בנט לא מביאים הסכם שלום או הסדר שמישהו בעולם יקבל. אנחנו צריכים להבין שהנהגת מדינה צריכה לעצב עמדות מדיניות שמגנות על ישראל ביד ברזל, אבל לא להיות צמודים לרעיונות שלא מתקבלים בעולם". על הסכמי אוסלו הוא אומר כי הסכמים אלו "אמנם לא מתו אבל בפועל הם מתו. אין המשך להסכמי אוסלו. זה הסכם שהביא לישראל נזקים אדירים. אלפי ישראלים איבדו את חייהם ובמקום להביא שקט על הארץ, הארץ אכלה את יושביה".

אם כן מה נותר? אם לא האוטונומיה ולא הסכמי אוסלו ולא הסיפוח ההדרגתי של בנט, מה נותר על השולחן המדיני? "אפשרות להגיע להבנה כלשהי בין ישראל לפלשתינים, שהם בני השיח שלנו, לא תהיה עד אשר ביום מהימים, ביום קרוב או רחוק, יגיעו הפלשתינים למסקנה שמותר לנו לקיים מדינה וזו מדינת היהודים. זה יהיה שינוי ערכים. כשיהיה שינוי ערכים אצל הפלשתינים תיפתח האפשרות האמתית להגיע להסכם כלשהו, בשלבים או מיידי. כל עוד הם שוללים את קיומנו במדינת ישראל ואינם מוכנים לכך שמדינת ישראל תיקרא מדינת העם היהודי זה אומר שהם לא יגיעו להסכם, ואם כן יגיעו להסכם הוא יהיה הסכם חסר ערך".