לא מפחדים מבית הדין בהאג. חיילי צבא אסד בחאלב
לא מפחדים מבית הדין בהאג. חיילי צבא אסד בחאלבצילום: Sana Sana, רויטרס

בתום מכת האש, המדינה וסדר היום הפוליטי חוזרים לשגרה. אבל לנפגעי האסון ייקח הרבה יותר זמן לשקם את חייהם.

נוצר כעת מצב די אכזרי: מי שזכה וביתו נשרף בעקבות הצתה לאומנית יזכה לפיצוי מלא. לעומת זאת, מי שביתו נשרף בגלל סתם רשלנות, כגון השלכת בדל סיגריה, עלול לעמוד בפני שוקת שבורה. שר האוצר משה כחלון מאמץ גישה חברתית שדואגת לכלל הנפגעים, אם הם מבוטחים ואם לא, וזוכה בינתיים לאהדה ציבורית. אבל הריקושטים יגיעו כאשר יהיה צורך לקצץ בתחומים אחרים או להעלות מיסים כדי להתאים את תקציב המדינה להוצאות הבלתי צפויות.

המסקנה המתבקשת היא שצריך להנהיג בישראל ביטוח חובה לדירות מגורים, אם לא לתכולה - לכל הפחות למבנה עצמו. אם כל אזרחי ישראל יבטחו את דירותיהם, אפשר יהיה לצמצם את ממדי האסון הבא על ידי הפרשת כסף מראש. מעוטי יכולת, שעומדים בקריטריונים המקובלים בשירותי הרווחה, יוכלו לקבל סיוע ממלכתי לחלק או לכל דמי הביטוח.

ואת מה שאמור לגבי שריפות יש לאמץ גם למקרים של רעידות אדמה.

רק הסדרה

הגוורדיה המשפטית שפעלה לאורך השנים כדי לחבל בהתיישבות, ממייק בלס ומטה, קיבלה צו 8 להתייצב נגד חוק ההסדרה. הם כמובן פועלים אך ורק "לטובתנו", כדי שלא נגיע לספסל הנאשמים בהאג - בהנחה שהערכאה הזאת תמשיך להתקיים. הגיע הזמן לסלק את הדחליל הזה.

מה שמוצע בחוק ההסדרה אינו פשע מלחמה, אלא עיקרון הקבוע בסוגיית ההפקעה במשפט הבינלאומי: פיצוי מהיר, הוגן ויעיל. המשפט הבינלאומי בהחלט מאמץ עקרונות מהמשפט הפנימי שלנו, כגון "ועשית הישר והטוב". כאשר בנייה על קרקע מתבצעת בתום לב, ומשרתת את שני הצדדים, אין מדובר במעשה רשע.

נשמעת הטענה שהערבים ביו"ש הם מחוץ למשחק החקיקה של כנסת ישראל. אבל אי אפשר לאחוז בחבל משני צדדיו. הרי מדינת ישראל כבר הרשתה לעותרים ערבים לפנות לבג"ץ במקום לבית משפט צבאי - מעבר למה שמחייב הדין הבינלאומי. אותו חוק הסדרה מעניק לבית המשפט את הסמכות לדון בגובה הפיצוי המתאים, ומשם הדרך פתוחה לערעור לבית המשפט העליון. אם מערכת המשפט שלנו מספיק הוגנת כדי לדון בעתירות, היא גם מספיק הוגנת כדי לקבוע את סכום הפיצוי.

הגיע הזמן להשתחרר מהתפיסה שאנחנו נמצאים כאן על תקן של כיבוש. מה גם שכיבוש הוא מצב זמני, ורק נזכיר שהשנה נציין יובל למלחמת ששת הימים.

הפחד בשירות אסד

קשה להבין למה ארגון דאע"ש, הלחוץ בכל הגזרות, העדיף השבוע לפתוח חזית מול ישראל בגולן. אולי הוא סבור שמעשה ההקרבה הזה ייצור לחץ על אסד, ויציג את קלונו ברחוב הערבי כמי שטובח בעמו ואינו מפנה את האש כלפי ישראל. אבל האדישות לנעשה בסוריה היא כה מוצקה, עד שהאווירה השלטת במערב היא: תנו לאסד לנצח. למתנגדי אסד נשאר רק בעל ברית אחד במערב, ועם הניצחון הצפוי של פיון או לה פן בצרפת - המורדים יאבדו גם אותו.

כמובן, הניצחון הצפוי של אסד לא יהיה ניצחונו האישי, אלא בעיקר ניצחון של רוסיה ושל ציר ההתנגדות בראשות איראן. אבל מעל כולם, דווקא האויב המר של אסד - דאע"ש - הוכיח שוב שבפועל הוא בעל הברית היעיל ביותר שלו. הפחד מפני דאע"ש מחפה על כל הזוועות שמחולל הרודן הסורי, משתיק את כל הצווחות ומשכיח את כל הסכנות שיצוצו עם ההכרעה המדומה בסוריה לטובת אסד.

זו תהיה רק הכרעה מדומה, כי אין מי שישקם את המדינה ההרוסה, וגם אם אסד ישלוט בשלדי הבניינים שנשארו בערים - הוא לא הבטיח לעצמו שליטה באזור הכפרי. כדי לנצח ימשיך אסד בטיהור האתני שלו, ויעביר את המדיניות גם למגזר הכפרי. הדין הבינלאומי לא יועיל כאן, כפי שפסק הדין שהאשים את רוסיה בכיבוש בעקבות סיפוח קרים לא תרם מאומה. רוסיה הגיבה עליו בפרישה מהערכאה, כפי שכבר עשו מדינות רבות באפריקה.

בית הדין בהאג, שתגובתו הצפויה לחוק ההסדרה כה מדאיגה את נתניהו וליברמן, נראה פתאום רחוק מאוד.

חרם כתרגיל בחירות

פתאום התעוררה ממשלת צרפת להקפיד הקפדת יתר על סימון הפריטים המיוצרים ביישובי יש"ע. אפשר לחשוב על תגובות לכך, ושגריר ישראל בארצות הברית לשעבר ד"ר מייקל אורן כבר מציע חרם נגדי. אבל השאלה המסקרנת היא מה מריץ את הממשלה הסוציאליסטית, שנמצאת בסוף ימיה, להיזכר דווקא עכשיו באכיפת הגזירה הזאת?

היה מי שסבר שטרפוד היוזמה הצרפתית לכנס ועידה בינלאומית הוא שיצר את הקצף אצל הצרפתים והוביל אותם לנקמה. אבל באותה מידה של סבירות אפשר לטעון שהרקע לחרם הוא הצלחת היינות המשובחים מיתיר ומגוש עציון, שמהווים תחרות ליינות צרפת.

ספקולציה יותר רצינית היא שמדובר בחישובים פוליטיים. לאחר שהימין-מרכז בצרפת בחר את פרנסואה פיון בתור מועמדו לנשיאות, גברה תלותו של השמאל הצרפתי בקול המוסלמי. אם לא יופיע אביר בלתי ידוע בשמי המרכז-שמאל הצרפתי, המרוץ על נשיאות צרפת יהיה דרבי של הימין, שבו יתמודדו נציג הימין השמרני פיון ונציגת הימין הרדיקלי מרין דה לה פן.

אובדן הנשיאות ברפובליקה החמישית מבשר גם על אובדן הרוב הסוציאליסטי באסיפה הלאומית. השאלה שנותרה היא רק כמה נציגים מהשמאל ישרדו את המפולת. כאשר שני המועמדים לנשיאות אינם להוטים על המיעוט המוסלמי, בלשון המעטה, מאגר הקולות המוסלמיים יכול להבטיח שריד ופליט לשמאל, בסיס שממנו יהיה ניתן להתחיל במלאכת השיקום.

אפשר היה לחשוב שנוכח חוסר האהדה כלפיהם בימין, המוסלמים נתונים בכיסו של השמאל בכל מקרה. אבל השמאל מבין שכאשר צפוי לימין ניצחון מוחץ, הבוחרים המוסלמים עשויים לגלות אדישות. לכן, כדי להניע אותם לבוא לקלפיות, השמאל הצרפתי זקוק לצעדים שיוכלו להתפרש כאנטי-ישראליים.