בשבע מהדורה דיגיטלית

איך אומרים עשבים שוטים בערבית?

הגיע הזמן שגם המגזר הערבי יפיק לקחים מגל השריפות

שלמה פיוטרקובסקי , א' בכסלו תשע"ז

דרוש: חשבון נפש במגזר הערבי. בוחנים את נזקי השריפה בזכרון יעקב
דרוש: חשבון נפש במגזר הערבי. בוחנים את נזקי השריפה בזכרון יעקב
צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90

1

אחרי הלהבות

לקח כמה ימים עד שהתמונה התבהרה, והתברר שחלק ניכר משריפות הענק שפרצו כאן ברחבי השבוע האחרון היו הצתות מכוונות, או בשפה פחות נקייה – פיגועי הצתה. ערבים ישראלים וערבים תושבי יהודה ושומרון הציתו אש במטרה לפגוע בחיי יהודים וברכושם. למרבה השמחה איש לא שילם בחייו על הפשעים הללו, אולם הנזק לרכוש ולמדינה כולה הוא כבד, כבד מאוד.

אין טעם להתלהם. קריאות לגרש את כל הערבים או לשלול אזרחות למציתים הן חסרות משמעות. בסופו של דבר המשטרה צריכה לעשות את עבודתה, לתפוס את המציתים ולאסוף ראיות מספיקות נגדם. הפרקליטות צריכה להגיש את כתבי האישום ולנהל את המשפט נגדם. ואחרונים, בתי המשפט, צריכים להבין שמדובר באירוע בסדר גודל כזה שההרתעה הנדרשת כדי שלא יחזור על עצמו היא הרתעה משמעותית מאוד.

התלהמות, כאמור, לא תסייע בהקשר הזה, אבל לאחר שוך הסערה נצטרך לשים לב לפחות לנקודה אחת. ברור שלא כל הערבים מציתים. ברור גם שרובם מתנגדים לפיגועי ההצתה. אין ספק שמדובר בעשבים שוטים. אולם, כפי שלמד כל דרדק בשנים שחלפו מאז רצח רבין ועד היום, עשבים שוטים אינם צומחים באוויר. כל עשב שוטה גדל בערוגה מסוימת. זו אגב לא תובנה שמאלנית. הגמרא מספרת על מרים בת בילגה, בת משפחת כהנים שקיללה וגידפה על גבי המזבח. האמורא אביי מצדיק את הענשת המשפחה המורחבת כולה על פי הפתגם הארמי המוכר "שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה". ובעברית: "שיחתו של תינוק בשוק משל אביו או משל אמו היא" (תודו שבארמית זה נשמע יותר טוב).

לכן, עם שוך האש ותמרות העשן צריך לשאול באילו ערוגות צמחו אותם עשבים שוטים שהבעירו את המדינה? השאלה הזאת צריכה להטריד את כולנו, אולם בראש ובראשונה היא חייבת להטריד את המגזר הערבי. כפי שהציבור הדתי-לאומי ידע לערוך את חשבון נפשו בסיטואציות מסוימות, כך מצופה גם מהמגזר הערבי לעת הזאת. חשוב יהיה להאזין היטב בתקופה הקרובה לשיח הפנימי בחברה הערבית, ולבחון האם מתקיים בתוכה חשבון נפש שכזה. אם הוא לא יתקיים, תעלה השאלה האם היא אכן רואה במציתים עשבים שוטים, או שמא בשבילה הם דווקא גידולי פאר.

2

היועץ לא יסדר

למרות שהוועדה המיוחדת לדיון בחוק ההסדרה אישרה אתמול (רביעי) את החוק לקריאה ראשונה בהליך חריג בשתי גרסאות, החוק לא עלה להצבעה בקריאה טרומית. בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני הוחלט לדחות את ההצבעה ליום שני, אולם בשלב זה עדיין לא ברור האם ההצבעה אכן תתקיים בשבוע הבא. בסיעת הבית היהודי הודיעו כי עד שהחוק לא יאושר לא יצביעו עם הקואליציה. גרסה אחת של החוק כוללת את סעיף עמונה והשנייה לא. מטרת ההליך החריג של הצגת שתי גרסאות הייתה להשיג את תמיכת מפלגת כולנו בחוק, אולם תמיכה זו ככל הנראה לא הושגה ולכן נדחתה ההצבעה.

במקביל לדיונים בכנסת מתנהל מאבק נוסף, הפעם מכיוון לשכת היועץ המשפטי לממשלה, נגד חקיקת חוק ההסדרה. האמצעי שננקט השבוע בלשכת היועץ היה אישור לכאורה של מתווה נכסי נפקדים, שיאפשר לשכן את תושבי עמונה בשלוש חלקות הממוקמות צפונית למקום שבו שוכן היישוב היום. אבל מי שיקרא את נוסח חוות הדעת יגלה שבניגוד לכותרות, לא מדובר באישור מתווה נכסי הנפקדים שעליו דובר, אלא לכל היותר בספין. במקום חוזה לשלוש שנים שניתן לחדשו מספר פעמים בלתי מוגבל, קוצרה התקופה לשמונה חודשים בלבד. בנוסף לכך, במקום הבהרה ברורה שניתן להשתמש בנכסי נפקדים לצורך הקמת יישוב יהודי, גם אם זמני, התווסף תנאי של "צורך דחוף".

אולם פרט לתנאים הללו, שהופכים את הגרסה הנוכחית של המתווה לחסרת כל ערך, לא התביישו היועמ"ש ואנשיו להציב גם אקדח על השולחן, כמובן באופן מטאפורי. בחוות הדעת נקבע כי אם יאושר חוק ההסדרה יפקע באופן מיידי האישור להשתמש בנכסי הנפקדים. התירוץ המשפטי הדחוק שבו נעשה שימוש כדי להצדיק את התנאי הזה לא באמת חשוב. מה שחשוב הוא שהדברים הפכו לגלויים וברורים: היועץ המשפטי לממשלה יצא למלחמה חזיתית נגד חוק ההסדרה, ובמלחמה הזאת מבחינתו כל האמצעים כשרים. לכן כדאי מאוד להתייחס בחשדנות גם ל"בשורות" נוספות שקרוב לוודאי תצאנה בימים הקרובים ממשרד היועץ. מלאכת ההפרדה בין ספין לבשורה אמיתית איננה פשוטה.

3

דינה נגד מירי

השבוע שודר הפרק המי יודע כמה בסדרת הדרמה הישראלית המשובחת 'דינה נגד מירי'. אמנם זו עדיין לא סדרה שבועית, אבל בקצב שבו הדברים מתנהלים כיום אי אפשר לשלול את האפשרות שהיא תהפוך לכזו בקרוב. גיבורות הסדרה הן כמובן שרת התרבות מירי רגב והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר.

הפעם העימות התמקד בהנחיה שביקשה שרת התרבות להוציא, לפיה מארגני אירועים שמתוקצבים על ידי משרד התרבות יחויבו להעביר למשרד את תוכן האירוע לאישור מוקדם כתנאי לתקצוב. רגב טענה שמדובר בלקח מאירועים שהתרחשו, בהם ניתן מימון של המשרד ובדיעבד התברר שהם כללו ביזוי של המדינה וסמליה. בהקשר זה הזכירה רגב את טקס הענקת פרסי קיפוד הזהב שנערך בשבוע שבעבר, בו לטענתה הושר המנון המדינה בצורה שאיננה מכובדת. לפני כחודשיים נטשה השרה בזעם את טקס פרסי אופיר בעקבות הופעתו של הראפר תאמר נפאר, שציטט משירו של מחמוד דרוויש "תעודת זהות".

השרה פרסמה את כוונתה ומיד פרצה מהומה. אבירי חופש הביטוי נעמדו על רגליהם האחוריות, וכרגיל נמצא גם מי שהתלונן על ההנחיה בפני המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. כצפוי, זילבר לא אכזבה את הפונים, במקרה הזה אנשי התנועה לזכויות האזרח, וניפקה בדיוק את חוות הדעת שביקשו. "בכל הנוגע לטקסי הענקת פרסים בתחום התרבות, התנאת התמיכה בהם בבחינתה של שרת התרבות מראש את תוכן הטקסים, זהות הדוברים או תוכן דבריהם לחלוטין איננה אפשרית שכן יש בה פגיעה בחופש הביטוי, ובמצב המשפטי הקיים אין לכך עוגן משפטי. בעקבות פנייתך, האמור הובהר לשרת התרבות", כתבה זילבר.

"עוד צוין בפני שרת התרבות, כי יוזמות המתנות תמיכה בתוכן, מייצרות אפקט מצנן על חופש הביטוי בתחום האומנות והתרבות, תחום בו קיימת חשיבות מיוחדת לקיומו של מרחב חופשי המאפשר שיח פלורליסטי והצגה של דעות רבות ומגוונות", הוסיפה המשנה ליועמ"ש, שכהרגלה בקודש בלבלה בין המושגים ונמנעה מלהביא סימוכין משפטיים לעמדותיה. כידוע לכל דרדק, חופש הביטוי הוא הזכות להתבטא. הוא לא כולל זכות לקבל מימון להתבטאויות. בנוסף לכך, חוות דעתה של זילבר חותרת תחת העיקרון הדמוקרטי הבסיסי של קשר בין מיסוי לייצוג. מיסוי הוא מוסרי משום שהוצאת הכספים מסורה בידי מי שנבחרו על ידי משלמי המיסים. אם העיקרון אינו מוסדר כיום – אז צריך להסדיר אותו.

לשבחה של שרת התרבות צריך לציין את תגובתה התקיפה. "אינני מקבלת את חוות הדעת של המשנה ליועמ"ש", מסרה רגב. "לא אתן יד להפיכת טקסי אמנות לבמה פוליטית ולביזויה של מדינת ישראל וסמליה. הייעוץ המשפטי אמור לשמור על כך שהטקסים והפרסים יהיו ללא נגיעה פוליטית. במידת הצורך המשרד יפעל לתיקון המצב המשפטי לגבי פרסים אלו ובאשר לכלל הפרסים המחולקים באמצעות המשרד".

עד כאן, כאמור, דבריה של השרה. ניפגש בפרק הבא.

================================================================

הפינה הכלכלית

מי ישלם על נזקי השריפה?

האדם הגיע לחלל, גילה גלקסיות רחוקות מכדור הארץ מיליארד שנות אור, המציא את האינטרנט, את הסמארטפון ואת פצצת האטום, אבל פעם אחר פעם מתברר שאיתני הטבע חזקים ממנו. מי שביתו עלה באש שום סכום של כסף לא ישיב לו את התחושות, את הזיכרונות, את התמונות שבאלבום ואת הסרוויס של סבתא. לאבד בית זה דבר נורא, כאב שרק הכאב של איבוד בן משפחה או חבר קרוב גדול ממנו. למרות זאת, ברור שמצבו של מי שזכאי לפיצוי על הנזק טוב עשרת מונים ממי שאינו זכאי.

במצב שבו פגיעת איתני הטבע היא תוצאה של רשלנות או כוח עליון, רק מי שביטח את ביתו ואת תכולתו יהיה זכאי לפיצוי – מחברת הביטוח. המדינה איננה נושאת באחריות לנזקים אלה, מתוך מחשבה שאם תחליט המדינה לפצות על נזקים כאלה ייצור הדבר תמריץ שלילי לאזרחים לבטח את רכושם. בעקבות אסון שריפת הענק בכרמל ביטחו רבים את בתיהם ואת תכולתם, ובהחלט ייתכן שלא מעט מאלו שביתם ניזוק הפעם יזכו לפיצוי בזכות ביטוח שעשו אז. זה הזמן להזכיר גם למי ששוכר דירה, שלמרות שביטוח המבנה איננו דאגה שלו, ביטוח התכולה הוא בהחלט דאגה שלו. תכולת בית מלאה זה עסק יקר מאוד, ובלי ביטוח שריפה עלולה להתברר כמשבר כלכלי לא פשוט בכלל.

במקרה הנוכחי, כך מסתמן, חלק ניכר מהבתים שנשרפו יוכרו ככאלו שנפגעו בעקבות פעולת איבה. עד לשעת כתיבת השורות הללו הוכרו כנפגעי איבה נפגעי השריפות בחיפה, בזכרון יעקב, במושב טל-אל, בדולב, בטלמון, בנווה צוף, בנטף, בגילון ובנירית.

המשמעות היא שבמקומות הללו חברת הביטוח פטורה מלפצות והכדור מתגלגל למגרשה של המדינה. המצב הזה טוב מאוד בשביל אלו שלא ביטחו את ביתם ואת תכולתו, אך הוא עלול היה להתגלות כבעייתי למבוטחים. חלק ניכר מביטוחי מבנה ותכולה הקיימים כיום בשוק הם בעלי תנאים מיטיבים יותר משיעור הפיצוי על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים. כך למשל, הפיצוי על תכולת דירה על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים הוא עד תקרה של 100 אלף שקלים. אולם ישנן משפחות לא מעטות שתכולת דירתן שווה יותר מ‑100 אלף שקלים ופיצוי כזה לא יספיק להן. יש לציין כי למרות המצב החוקי, שפוטר את חברות הביטוח מלהשלים למבוטחים את פער הפיצוי, הסכימו כמעט כל החברות לבצע את ההשלמה.

מבחינת האוצר, ההכרזה על שריפה כפעולת איבה לא יוצרת לקופת המדינה בעיה. זאת משום שבניגוד להוצאות אחרות, הפיצוי במקרה כזה יוצא מקרן ייעודית שקיימת באוצר ומיועדת למקרים כאלו. בקרן ישנם סכומי הכסף הנדרשים, וההוצאה על פיצוי האזרחים שנפגעו לא יוצאת מתקציב המדינה השוטף ולא משפיעה על מדדים כדוגמת הגירעון התקציבי ויחס חוב-תוצר.

לתגובות: pyuter@gmail.com