הטרדות והטרדות, איך מסבירים לנוער?

שלושה סרוגים בכירים עומדים לכאורה בפני האשמות על הטרדות ברמות שונות. איך מסבירים את הדברים לנוער הסרוג המתעדכן ודורש תשובות?

שמעון כהן , ד' בכסלו תשע"ז

הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמן
צילום: עצמי



טוען....

בכיר בלשכת ראש הממשלה, קצין בכיר וחבר כנסת מואשמים בהטרדות מיניות ברמה כזו או אחרת. שניים מהם, הבכיר והח"כ מכחישים מכל וכל, אבל המשותף בין השלושה הוא היותם חובשי כיפות.

לעובדה הזו יש מן הסתם גם השלכות חינוכיות בשיח מול נוער הציונות הדתית, נוער שקורא, מתעדכן וגם שואל.

בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, לשיח הטעון והרגיש הזה בין כותלי מערכת החינוך הממלכתית דתית.

בראשית השיחה עמו נשאל הרב גודמן האם קיים בכלל שיח כזה או שמא מורים ומחנכים מעדיפים להשתיק ולשתוק. "הקושי נובע מכך שברוך ה' רוב השלושה שבהם עוסקים, ויש הבדל ביניהם – האחד שמו לא פורסם וכלל אין תלונה – הם לא מוכרים לנוער.

"כלומר אין כאן שבר של 'איך יכול להיות שדווקא הוא' כי לא מכירים אותם, ואף על פי כן התקשורת של סוף השבוע וגם הבוקר ממשיכה "לחגוג" והנוער שומע רואה וחשוף, והוא חשוף גם לדיון סביב היותם חובשי כיפות סרוגות, כך שאין לנו את הפריוויליגיה להתעלם ולקוות שהם לא שמעו, אבל בו זמנית לזכור שאנחנו לא לנוכח שבר של פרשה העוסקת בדמות נערצת".

"עם זאת, כששומעים רצף של שלושה סיפורים על שלושה בכירים שניתן לכאורה להתגאות בהם, וכלפי שלושתם יש האשמות, ברמות ובהקשרים שונים, אנחנו נדרשים להתמודד, ואני סבור שמה שצריך לומר לתלמידים זה קודם כל את האמת, והיא שאין לי מושג לגבי העובדות וחרף הסקרנות הטבעית תפקידנו לעזוב את זה ולתת למערכות המשפט והאחרות להתנהל כסדרן, זה לא פותר אותנו מעיסוק בסוגיה".

ממשיך הרב גודמן וקובע כי אין להסתפק בחובה לפתוח ולסגור את הדיון בהלכות לשון הרע, אלא לקיים דיון של ממש עם השלכות ומסקנות. "יש לא מעט מורים שהתגובה המיידית שלהם היא שמדובר בלשון הרע ואפשר לעבור לסדר היום, אבל התלמיד לא חוזר לסדר היום. הוא חשוף לתקשורת ושואל איך ואם יכול להיות שאדם הנאמן לתורה נופל, וכאן התשובה לצערי היא שתיאורטית זה יכול להיות".

"האמירה הנוספת היא שיש לנו גם הלכות צניעות. הכוונה היא שחלק גדול מהתקשורת הכללית מטונפת נורא. כלומר, היא מנצלת את האירועים כדי לתת תיאורים שבכל הקשר אחר היינו זורקים אותם לפח. אם היינו מקבלים ספר עם תיאורים לפרטי פרטים של קשרים כאלה ואחרים, אני רוצה לקוות שהילד עצמו היה משליך את זה לפח כפורנוגרפיה, אבל כשזה בעיתון או באינטרנט היחס אחר כי זה חדשות, ותפקידנו להסביר להם שצהוב נשאר צהוב ורפש נשאר רפש.

"חשוב לדעת שיש חשדות ושהדברים עלולים לקרות ולשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים ללמוד מכך, אבל אסור לנו לעיין בזה כי זה נכנס אלינו הביתה בצורה של עיתון. זה מרדד את הנפש בצורה לא ראויה".

על שאלת המסקנות שניתן להסיק מאירועים כדוגמת אלה, אומר הרב גודמן כי בין השאר מדובר בהפנמת צדקתם של חז"ל כאשר קבעו שאין אפוטרופוס לעריות, ואת צדקתם כשקבעו שקיים סיכון גדול יותר אצל אדם גדול יותר, כלומר בעל תפקיד רם יותר משום שלו יש גם כוח סמכות והשפעה רבים יותר. "גם לנו יש תפקיד. אחד מדריך בסניף, אחד קומונר, אחד רכז נוער ולפעמים זה שהוא בעל כוח ומעריצים אותך ומעריכים אותך זה מגביר את הסיכון".

בנוסף לכל אלה, אומר הרב גודמן, יש לזכור את נקודת הזהירות, "אנחנו חיים בחברה שבה יש פתיחות על סף הפריצות ומעבר לזה, ותפקידנו להישמר ולהיזהר לא רק כדי לא להרוס את הקריירה כי המשמעות של טיעון כזה היא שאם היית מסתיר זה היה בסדר. אתה הורס דברים גם אם הדבר לא ייוודע לעולמים ותישאר אנונימי. אני רוצה לומר בעיקר לבנים להיזהר מלהיות פוגעים "סתם בשביל הקטע" כי חיים בעולם מקוון, ובעיקר אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מוסיפים טהרה ועוצמה ונקיות".

בעקבות הדברים נשאל הרב גודמן אם יתכן והמציאות המדוברת תוביל בני נוער לתהות אם לא נכון היה לנהוג באופן בו נוהג הציבור החרדי המציב לעצמו חומה גבוהה בינו לבין החברה הישראלית, ובכך, על אף כישלונות שיש גם שם, לכאורה קלה יותר ההתמודדות. להערכתו של הרב גודמן שאלות שכאלה ייתכן ויישאלו על ידי מבוגרים אך לדאבונו לא על ידי צעירים.

"לא אוותר על צבא כי כך אבי שבשמיים ציווה עליי וזיכה אותי, לא אוותר על שותפות בחברה הישראלית כי כך אני מבין שאבי שבמשמים ציווה עליי, ועם זאת, אם שותפות מתפרשת כפתיחות לדברים גסים וזולים לא לכך התכוונו, ואם כך זה מתפרש תפקידנו, ההורים והמחנכים, להסביר מחדש את הדברים. אפשר להיות חלק מהחברה, להיות איש הייטק ומהנדס או איש צבא והשירות המדיני ולהישאר טהור וצדיק ומלא אור. לברוח מהחיים זה לא מה שה' רוצה. כך רק נפקיר את המדינה ולא נבנה את המדינה".

על כל אלה מזכיר הרב גודמן כי "החדשות מטבען מבליטות את החריגים, אבל יש עשרות ומאות אלפים שמתנהלים באותן מערכות בצדיקות בעדינות בקדושה ובטהרה, ואוי לנו אם נסיק שדרכנו היא כישלון בגלל מעט מקרים שאני מקווה שיתבדו או שחלקם יתבדו. מה שנדרשת כאן היא תוספת מודעות למורכבות החיים שהם אתגר. המחשבה שאנעל את האדם בחדר אינה מתאימה אינה אפשרית ואינה רצונו של הקב"ה".

לקראת תום הדברים נשאל הרב גודמן אם אכן כל השיח אודות הסוגיות הללו קיים במערכת החינוך הציונית דתית או שמא רבים מעדיפים שלא לעסוק בכך, וככל שדרגתם הרוחנית גבוהה יותר שתיקתם רועמת יותר.

"הרתיעה מובנת כי זה לא צנוע לדבר על צניעות כל הזמן, אבל תפקידנו הוא לחנך איך התורה מתגלה גם בתחומים הרגישים. עם זאת, יש שפותחים את הסוגיות בנינוחות. יש שעדיין קשה להם. אנחנו לומדים איך לעשות זאת מבלי לרדת ברמה ולהיגרר לצהוב, והאירועים דוחפים אותנו ללמוד איך לבצע זאת נכון, גם בבית כהורים. תפקידנו לראות איך לכוון אותם מתוך רגישות ועדינות ולא רק לדבר על הדברים האלה, אלא בעיקר על האור שתפקידנו להוסיף אותו על גבי החושך".