בשבע מהדורה דיגיטלית

מט בעמונה

עמונה הוקרבה על בסיס הבטחה מפוקפקת שספק אם תעבור את בג"ץ. העיקר שאפשר יהיה להכריז על ניצחון. דעה

פרופ' אריה אלדד , ח' בכסלו תשע"ז

פרופ' אריה אלדד
פרופ' אריה אלדד
פלאש 90

כשהייתי בן שש לימד אותי אבי ע"ה, פרופ' ישראל אלדד, לשחק שחמט.

למדתי את המהלכים והחוקים ואז הגענו גם לפרק הטקטי והאסטרטגי. גם ילד בן שש מבין שכדאי להקריב חייל כדי להציל את המלך. גם ילד בן שש מבין שזה מטומטם להקריב את כל הרגלים כדי להציל פרש. וגם ילד בן שש מבין שבמשחק הזה אסור להקריב את המלך, להישאר עם הרגלים ולהכריז על ניצחון.

בפוליטיקה הכללים מסובכים יותר. הניצחון והתבוסה עמומים. מה שנראה היום כניצחון, עלול להתגלות כמפלה. התדמית הרגעית חשובה יותר מההישג האמיתי. השחקנים העייפים מוכנים לספוג מפלה ולסגת, אם רק יינתן להם לרגע קט להכריז "ניצחנו" ולהצטלם.

כשעבר השבוע חוק ההסדרה בקריאה טרומית, נשאו הלוחמים המותשים מהבית היהודי נאומי ניצחון והתחרו זה בזה בהגזמות לגבי חשיבותו. מילא אם היו מתהללים בהישג הזה אחרי הקריאה השנייה והשלישית והדיון הבלתי נמנע בבג"ץ, ורק במידה שזרוע הביצוע הזאת של השמאל בישראל תחליט שלא לפסול את החוק. אבל בשלב הטרומי הזה ברור שהם מתהללים כחוגרים ולא כמפתחים.

אין הם מתביישים להגדיר היום את הנפל הזה כ"הישג היסטורי", "דרמטי", "מקביל למהפך 77'", "בסדר גודל של תש"ח!". זה נלעג, מבזה ומעיד רק על גודל הכניעה, התבוסה וההתקפלות, גם של נאמני הנאמנים באיחוד הלאומי, בבית היהודי, בליכוד ובשדולת ארץ ישראל בכנסת. אחרי ששבו והצהירו "בלי עמונה אין ממשלה", ופירטו "אם תפונה עמונה נצביע נגד התקציב" - הם מתכנסים עתה עם רבני הציונות הדתית כדי לוודא שלא יהיו מכות בשעת הפינוי.

ואם לשוב לדימוי השחמט: המלך הוא הערך הציוני, ההתיישבותי, העיקרון שאין עוקרים יישובים בארץ ישראל. איש אנו יכול לרמות את הציבור, בוודאי לא את מתיישבי עמונה, לעקור יישוב שמשתרע על 500 דונם ולשתול אותו מחדש ב"עמונה צפון" על שלושה או ארבעה דונם (שגם עליהם כבר יש "תביעות בעלות" של ערבים). אפשר אולי לדחוס לשם כמה קרוואנים, לתקוע דגל ולהכריז שניצחנו.

אבל זה שקר. וגם השקרנים יודעים. מימי בגין (האב) שהבטיח לפתור את הסוגיה המשפטית של ההתיישבות ביו"ש ונסע לאמריקה כדי לעקור את היישובים בסיני, ועד ימי מגרון ובתי האולפנה בבית אל: כל ההבטחות הופרו. פוליטיקאי ישר דרך - ואין כבר רבים כאלה בכנסת - צריך לקום ולומר את האמת: הובסנו. ויתרנו על עמונה. הקרבנו אותה. כשנשבענו "שנית עמונה לא תיפול" - לשקר נשבענו. ואז, למצער, לקיים את התחייבויותיו ולהצביע נגד התקציב. לעזוב את "הממשלה הכי ימנית" שעוקרת ומחריבה יישובים בארץ ישראל. כי יש ערך גם לעקרונות.