הסיכוי שהחוק יעבור את בג"ץ נמוך למדי. נתניהו ובנט השבוע בכנסת
הסיכוי שהחוק יעבור את בג"ץ נמוך למדי. נתניהו ובנט השבוע בכנסתצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

ההסדרה לא מסתדרת

האם הסכם נתניהו-בנט בעניין עמונה וחוק ההסדרה עומד על סף קריסה? ביום שלישי השבוע התברר כי על שתיים משלוש החלקות שנחשבו עד אז לנכסי נפקדים שאליהם אפשר להעביר את בתי היישוב הוגשו תביעות בעלות על ידי תושבים מהכפר סילוואד. משמעות המהלך היא חסימה למעשה של האפשרות להעתיק את היישוב לאותן חלקות. בימים אלו עושים גורמים משפטיים כל מאמץ לאתר חלקות חלופיות, אולם הזמן הולך ואוזל וחלון ההזדמנויות לבצע את ההעתקה הולך ונסגר.

מנגד, גם בנושא חוק ההסדרה שום דבר לא סגור עדיין, למרות ההכרזות כאילו הקואליציה כולה מאוחדת מאחורי המהלך. אמנם נס עשה הקדוש ברוך הוא עם יוזמי חוק ההסדרה, שתזמן את רגע האמת של החוק לתקופה קצרה שמזדמנת אחת לשנה או לשנתיים: זמן תקציב. וכך, מה שנראה היה כמו מדע בדיוני בכל נקודת זמן אחרת, הפך פתאום לאפשרי.

אפילו החוליה החלשה ביותר בתמיכה בהסדרה, מפלגתו של שר האוצר כחלון, נאלצת לתמוך בו כדי לאפשר את העברת התקציב וחוק ההסדרים בזמן. אולם מאחר שהעברת החוק בקריאה שנייה ושלישית אמורה להמתין עד לחילופי השלטון בבית הלבן, קשה ברגע זה לצפות האם המהלך אכן יושלם. רמז שלילי אפשר היה לקבל בשער העיתון 'ישראל היום' ביום שלישי בבוקר. בכותרת המשנה בנושא עמונה צוטטו "הערכות" לפיהן התנגדות המשפטנים תביא לכך שהחקיקה לא תסתיים והחוק לא יאושר סופית. מי שפועל במלוא המרץ לכך שהחוק אכן לא יאושר הם היועמ"ש ואנשיו. היועץ מנדלבליט מקווה להציג חבילה של תקנות וצווים שיהפכו את החוק למיותר. אך אם להסתמך על ניסיון העבר, היועץ אולי רוצה אבל ממש לא בטוח שהוא יכול.

אם נתמקד לרגע בתסריט האופטימי, לפיו חוק ההסדרה יאושר בשלוש קריאות, תסריט אפשרי בהחלט ככל הידוע היום, עדיין ממתינה לחוק משוכת בג"ץ. בשלב הזה עשוי להתברר כי דווקא הוצאת סעיף עמונה מהחוק נותנת לו סיכוי מה, אם כי יש להודות שהסיכוי אינו גבוה. במידה שסעיף עמונה, שכמובן אמור היה לחול גם על תשעת הבתים בעפרה ושכונת נתיב האבות באלעזר, היה עובר גם הוא, הדיון בביטול החוק היה הופך למיידי ודחוף.

במקרה כזה הסיכוי ששופטי בג"ץ לא היו מבטלים את החוק בתוך חודשים ספורים היה אפס מוחלט. קיים סיכוי גבוה מאוד שהשופטים אפילו לא היו נותנים לחוק להיכנס לתוקף, והיו מוציאים צו ביניים שהיה מעקר בפועל את סעיף עמונה מתוכנו עוד לפני הדיון בעתירה לגופה. כעת, כאשר החוק הוא בעיקר צופה פני עתיד, ישנו סיכוי מסוים, אף כי נמוך, שהוא ישרוד את מבחן הביקורת השיפוטית. בכל מקרה לא יהיו בהכרח עותרים מיידיים ולא תהיה דחיפות בהוצאת צו ביניים למניעת כניסתו לתוקף.

במידה שהאפשרות הסבירה יותר תתרחש, והחוק אכן ייפסל על ידי שופטי בג"ץ בתוך חצי שנה עד שנה, יצוצו בחזרה כל אותם פתרונות אלטרנטיביים לכאורה. אז נשמע שוב על "המתווה הקפריסאי" ואולי על מתווים נוספים, שמטרתם תהיה אחת: לתת מענה לבעיה הגדולה. מדובר כמובן בבעייתם של קצת פחות מ‑4,000 בתים בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון שחרב הפינוי וההרס המיידית אמנם אינה מרחפת מעל ראשם, אך מעמדם איננו מוסדר. הבתים הללו, שבעצם בשבילם חוק ההסדרה בא לעולם, תלויים כיום באוויר, ושאלת הסדרתם זקוקה למענה, שאם לא יבוא בחוק יהיה חייב לבוא בדרך אחרת.

2

בג"ץ משפחתי

בשנותיו הארוכות כנשיא בית המשפט העליון, נודע הנשיא בדימוס אהרון ברק לא רק כמשפטן מהשורה הראשונה, אלא גם כפוליטיקאי לא קטן. ברק בחר בחוכמה רבה את המקרים המתאימים לצורך החדרת חידושיו המשפטיים, ונזהר מאוד גם בהתבטאויות פומביות. מספר ה"החלקות" שלו היה קטן כל כך שהן נצרבו בתודעה ההיסטורית. כך למשל המשפט "לרותי יש אג'נדה" שבא להסביר את התנגדותו למינוי הפרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, למרות התאמתה לתפקיד כמעט מכל הבחינות. דווקא על רקע זה יש משהו מוזר ברצף ההתבטאויות שניפק ברק בסוף השבוע שעבר בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי.

ברק, בכנות רבה אמנם, אבל גם תוך הפגנת מידה לא מבוטלת של אוטיזם ציבורי, לא התבייש לומר את המשפט הבא: "צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת, גם אם יש דעות שונות. טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". לא, אדוני הנשיא בדימוס. בית המשפט העליון אינו משפחה, ומערכת המשפט אינה של סבא שלך. התפיסה של בית המשפט העליון כמשפחת מלוכה ידידותית, שבה גם המחלוקות הן "מחלוקות בתוך המשפחה", היא תפיסה אנטי דמוקרטית. אנחנו לא רוצים בית משפט קוהרנטי, אנחנו רוצים בית משפט עליון מגוון, ואולי אפילו מפולג. בית משפט קוהרנטי מדי הוא סכנה חמורה לדמוקרטיות של מדינת ישראל.

ברק לא התבלבל, ובאותו נאום ממש פנה לשרת המשפטים איילת שקד שנכחה במקום והתייחס לכוונתה לבטל את חוק סער המעניק לשופטי בית המשפט העליון זכות וטו במינוי שופטים לעליון. "אם היית עושה לי את האיום הזה, הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים, כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע את זה לכל חבריי". ולי יש רק שאלה קטנה. ברק חושב שאנחנו עד כדי כך סניליים ששכחנו שהוא בעצמו התנגד בשעתו ל"חוק סער" ששקד מבקשת לבטל? וחוץ מזה, על מי הוא מאיים בהתפטרות? מה איום בזה?

3

יורים ורבים

רבות דובר בשבועות האחרונים על שילוב נשים כלוחמות ביחידות שדה מעורבות. כל כך רבות דובר עד שהרמטכ"ל מצא צורך להבהיר בטקס מינוי הרבצ"ר שעד כה איש לא הכניס לוחם ולוחמת לטנק אחד. למרות זאת, תרשו לי לתרום לדיון הציבורי בנושא סיפור שסיפר לי חבר קרוב.

כידוע, שילוב נשים כלוחמות הוא עניין של קרוב ל‑15 שנה. ראשונות הלוחמות נכנסו לתותחנים כשאני עוד הייתי בשירות סדיר בחיל, בשנת 2001. חבר טוב, שהיה גם הוא חייל בתותחנים, מצא את עצמו בסוללה יחד עם לוחמות. זה לא היה מעניין לולי מה שהתרחש בעקבות זאת. כדרכם של בחורים צעירים, בנים ובנות, נוצר בקרב הלוחמים זוג, לוחם ולוחמת. הסיפור הזה יכול היה לעבור אולי בשלום, אבל אז קרה מה שקורה גם כן לפעמים, הזוג נפרד, וממש לא כידידים. כמאמר הכתוב בפרשת אמנון ותמר, "גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה".

הסיטואציה הזאת הכניסה את כל הסוללה לסחרור. מדובר היה בתקופה של בט"ש וכל רשימות השמירה והשיבוצים של הסוללה היו כפופים לגחמותיו של הזוג שנפרד. שלא יהיו יחד בסיור, שלא יהיו יחד בפעילות יזומה, שלא יהיו יחד במשמרת ובעיקר שלא יהיו יחד. נכון, גם בקרב יחידות קרביות רגילות קורה שיש צ'ילבות, אבל אירוע שכזה, ברמת קיצוניות כזו, הוא נדיר ביותר. ותארו לכם כמובן מה עלול לקרות במקרה כזה בשעת מלחמה.

***הפינה הכלכלית***

מתחילים לחסוך

בימים אלו יוצאת לדרך תוכנית החיסכון לכל ילד. במעלותיה ושבחיה של התוכנית כבר עסקנו במדור הכלכלי המנוח 'תכל'ס', והפעם ניגש ישר לתכל'ס. על פי התוכנית, מפקידה המדינה לכל ילד עד גיל 18, 50 שקלים מדי חודש בתוכנית חיסכון. ההורים יכולים להכפיל את הסכום באמצעות מתן הוראה לנכות 50 שקלים נוספים מקצבת הילדים ולהעבירם לתוכנית החיסכון. לדעתי זהו צעד מומלץ, אם כי צריך לדעת שכל כספי החיסכון מגיעים בסוף הדרך, בגיל 21, לידי הילד ולא לידי הוריו. זה צעד מומלץ בעיקר מאחר שמדובר בחיסכון בתנאים מעולים, עם פטור מלא מדמי ניהול. אין אף תוכנית כזו בשוק החופשי. מי שהוא הורה לילדים קטנים ממש ויכפיל את סכום החיסכון, עשוי לגלות בבוא היום שהתוכנית הזאת פתרה לו את בעיית מימון הלימודים האקדמיים לילד. לא משתלם?

השאלה הקשה היא כמובן באיזה מסלול לחסוך את הכסף. המסלול הבנקאי נותן אמנם תשואה מובטחת, אבל נמוכה מאוד. בקופת גמל לעומת זאת, הכספים מושקעים אמנם בניירות ערך עם מרכיב סיכון מסוים, אולם ככל שמדובר בחיסכון ארוך טווח הסיכון הזה לא מאוד גדול, וסביר להניח שהוא יתברר כמשתלם. אם החלטנו להעביר את הכסף לקופת גמל, צריך לבחור את הקופה ואת מידת הסיכון. מידת הסיכון הרצויה קשורה קשר ישיר לגיל הילד. אצל ילדים בני 14 ומעלה לא כדאי לבחור ברמת סיכון גבוהה, מכיוון שהתקופה קצרה יחסית וממילא מרכיב התשואה לא יהיה מאוד גבוה. אצל ילדים צעירים יותר, שלפניהם תקופת חיסכון ארוכה, כדאי לבחור דווקא ברמת סיכון גבוהה. זאת משום שיחד עם הסיכון הגבוה מגיע גם סיכוי לתשואות בעלות משמעות. הפסדים, אם יהיו וכנראה שיהיו, יתאזנו לאורך תקופת ההשקעה.

בשביל מי שעל פי הוראת רבותיהם משקיעים כספים רק במסלולים מפוקחים על פי ההלכה, מציעה התוכנית החדשה שורה של מסלולים כאלה בחברות ניהול קופות הגמל השונות. אופציה נוספת למקפידים, שיש בה יתרון מסוים למי שמעוניינים ברמת סיכון גבוהה, היא השקעה בקופת גמל המשקיעה בתעודות סל, שהוא מוצר ההשקעה הבסיסי של ההשקעות ההלכתיות.

יש לציין שמערכת ההצטרפות לתוכנית חיסכון לכל ילד היא ידידותית מאוד למשתמש, נוחה מאוד לתפעול ולא מאיימת. כל מה שצריך לעשות הוא להקיש במנוע החיפוש את צירוף המילים "חיסכון לכל ילד", ומשם המערכת תוביל אתכם הלאה בקלות ובנוחות. נכון שיש לכם עוד כמה חודשים כדי להצטרף בתנאים שלכם, אבל אין באמת סיבה לא לעשות את זה כבר במוצאי שבת.

לתגובות: [email protected]