ביקורת בקטר: הקיצוניות מתחילה אצלנו

אינטלקטואל קטרי מפרסם מאמר בו הוא מבקר את המטילים את האשם בקיצוניות הדתית על המערב וקובע כי קיצוניות זו מתחילה בחינוך האסלאמי.

שמעון כהן , ח' בכסלו תשע"ז

זלזול? ספר קוראן
זלזול? ספר קוראן
צילום: Sliman Khader/Flash90

במאמר שפרסם ביומון היוצא לאור באיחוד האמירויות מבקר ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, לשעבר דיקן הפקולטה לשריעה וללימודים אסלאמיים באוניברסיטת קטר, את הגישה המוסלמית המאשימה את המערב ואת הקשיים הכלכליים כאחראיים לקיצוניות הדתית.

לדבריו, המובאים ומתורגמים על ידי חוקרי מכון 'ממר"י', על המוסלמים לבצע בדק בית פנימי שיכלול בחינה מחדש של תכניות הלימוד, חינוך הדור הצעיר לסובלנות ופתיחות, מאבק בתופעת האסלאם הפוליטי ובניצול בימות המסגדים להפצת רעיונות קיצוניים.

"הקיצוניות הדתית איננה תופעה חדשה ולא תולדה של אירועי ההווה, כמו שרבים חושבים. היא נלוותה אל החברות הערביות לאורך ההיסטוריה האסלאמית", הוא קובע במאמרו ומזכיר את ההתפלגות מהאיסלאם שנגרמה עקב הבוררות בין הח'ליף עלי למועאויה כראשיתו של הטרור החמוש

בממר"י מציינים כי המאבק עליו מדבר ד"ר אל-אנצארי התרחש בשנת 657 לספירה, אז "התחולל קרב בין הח'ליף עלי בן אבי טאלב ובין מעאויה בן סופיאן אשר ניסה להפילו. באין הכרעה, הוחלט על הליך בוררות לקביעת המנהיג, ובסופו מונה מעאויה לח'ליף. קבוצת אנשים מתומכי עלי התנגדה להכרעה בבוררות בטענה שמסירת המנהיגות נתונה בידי אללה. בכך החריגה עצמה קבוצה זו מיתר המוסלמים וזכתה לכינוי ח'וארג'".

הכותב רואה בח'וארג' את ארגון הטרור החמוש הראשון, ואת הסיסמא 'אין שלטון אלא לאללה' כבסיס לרעיון האידאולוגי שלכלל הארגונים הקיצוניים שקמו אחריהם.

"לו הסתפקו הח'וארג' במרד מזוין ולא היו מאשימים בכפירה את חברי הנביא, ומתירים את דמם ואת רכושם, היינו אומרים שהם כמו כל התנועות המורדות הבדלניות אשר מכרסמות בגוף הפוליטי המאוחד של המוסלמים, אך הח'וארג' נודעו בקיצוניותם הדתית התוקפנית, אשר לא מסתפקת בהאשמת היריב הפוליטי בכפירה אלא גם מתירה את דמו, רכושו וכבודו, וזה מה שאנחנו מכנים היום טרור".

במאמרו מונה הכותב שורת סכסוכים, ובהם זה שבין ישראל לפלשתינים, ככאלה שיש התולים אותם בקשיי כלכלה וסיבות מדיניות בינלאומיות. "את הסיבות האלה ואחרות מפיצים כלי התקשורת השונים, חלק גדול מהכותבים ומהאינטלקטואלים, המטיפים הפן ערביים, אנשי השמאל והאסלאמיסטים, ובמיוחד דרשני האסלאם הפוליטי אשר מצדיקים את הקיצוניות הדתית בכך שהיא תגובת נגד למדיניות הבינ"ל העושקת, ותולדה של המשטרים הערביים הטוטליטריים ושל ההתגרות החילונית בסמלים הדתיים, ואף קושרים את הקיצוניות הדתית לעינויים שעוברים חברי ארגון האחים המוסלמים בבתי הכלא".

לטעמו "לכל הנימוקים וההסברים האלה יש מטרה אחת בלבד: ניצול פוליטי של הטרור לטובת האג'נדות המפלגתיות של הקבוצות השונות (הפן הערביים, השמאל, והאסלאמיסטים), באמצעות רכישת דעת הקהל, שלהובה והסתתה נגד המשטרים".

בהמשך מאמרו מציג ד"ר אל-אנצארי מענה לשאלת ההתמודדות הראויה להבנתו בקיצוניות הדתית: "אם אנו רוצים לטפל בגורמי הקיצוניות הדתית, עלינו לבחון מחדש את שיטות החינוך מגיל מוקדם, מכיוון שרוב הקיצוניים, כפי שהראו מחקרים בתחומי החינוך והפסיכולוגיה, הם תוצר של חינוך קלוקל, שמקורו בריבוי הטבעי הפראי או בהתפרקות המשפחה.

''כמו כן, יש לבחון מחדש את תכניות הלימוד, את שיטות הלימוד ואת סביבת הלימוד בכללותה, ולא רק לפתח את תכניות הלימוד ואת ספרי הלימוד ולשפרם. אחד הדברים החשובים בהקשר זה הוא החובה להרחיק את הקיצוניים, מטיפי השנאה, מהסביבה הלימודית.

''עלינו גם לפקח על בימות הדרשות הדתיות, ולהגדיר כפשע את השימוש בהן שלא למטרות הלגיטימיות לשמן הן נועדו, כמו ניצולן לטובת אג'נדה מפלגתית או להפצת רעיונות קיצוניים. בימות הדרשנים במסגדים צריכות להיות מלכדות ולא מפלגות - בימות של כלל האסכולות והמגמות, אשר מדגישות את המכנים המשותפים ומטפחות את הערכים והעקרונות האסלאמיים הנעלים...

''ראוי גם לפתח את השיח הדתי לעבר פתיחות כלפי האחר וכלפי הערכים האנושיים המשותפים, לפעול להגבלת ההשפעה של הממסד הדתי ולשבירת האפוטרופסות שלו על החברה... זאת לצד איסור פסקי ההלכה שמאשימים אחרים בכפירה, מסיתים ומטילים ספק באמונות של האחרים".

"הקיצוניות היא תסמין של מחלה", הוא כותב. "ואם אנחנו אכן רוצים לטפל ברצינות בקיצוניות, עלינו לייבש את מקורותיה ולקטוע את שורשיה הנטועים עמוק בקרקע החברתית, שכן הבסיס של הקיצוניות הוא אידיאולוגיה שדוחפת את בעליה לחשוב שהוא מחזיק באמת המוחלטת ושהאחרים מאמינים בדברים מופרכים, וזה יסוד המחלה".