אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: Kobi Gideon / FLASH90

עד אביב תשע"ז (אמצע 2017) יש לבחור מסלולי השקעה בתכנית החיסכון הממשלתי לילדים. אני שמח מאד על שההורים בכל הארץ מתעוררים לנושאי חינוך פיננסי. טוב מאוחר מלעולם לא.

במסגרת זו מוצעים גם מסלולים תואמי הלכה. מהם המסלולים ההלכתיים, והאם יש חובה הלכתית לבחור בהם?

במאמר קצר זה אני מבקש לטעון שלעת הזאת אין צורך לבחור במסלולים ההלכתיים בחיסכון זה. ראשית, עלינו לברר אילו בעיות הלכתיות עלולות להיווצר בעת השקעה בשוק ההון.

ישנם שני תחומים עיקריים: ריבית, ושותפות לאיסורים.

מצד הריבית, רבים מהמכשירים הפיננסיים מכילים רכיב של ריבית בעת קנייתם ומכירתם, ואפילו בעת אחזקתם. ברור שכשמדובר באיגרות חוב, הן נושאות ריבית נקובה עליהן, ומשלמות אותה מדי תקופה. אבל למעשה כל השקעת כספים הנושאת תשואה, כמו למשל הפקדה בקופת גמל, קרן השתלמות או תכנית חיסכון, מביאה אותנו למתחם של הלכות ריבית.

גם כאשר אנחנו משקיעים כספים בגופים פיננסיים (בצורך ביטוח פנסיוני, קופות גמל, קרנות השתלמות וחסכונות אחרים), אנו עשויים להיות קשורים באיסורי ריבית כאשר גופים אלה מלוים את הכספים המושקעים בהם.

הדרך המקובלת היום להתמודד עם הלכות ריבית היא על ידי "היתר עסקא". רבים מהגופים המנפיקים אגרות חוב, המקבלים ונותנים הלוואות יוצרים הסכם של היתר עסקא ופועלים לפיו, אך עם זאת, במציאות המשפטית בימינו ההיתרים הללו בעייתיים, וספק אם הם מועילים. עדיף לסמוך על סברות אחרות ביחס לעסקאות ולגופים מסחריים.

מצד איסורי תורה, חברות רבות שותפות בדרך זו או אחרת לאיסורים שונים: חברות המפעילות חנויות בשבת, המוכרות דברי מאכל אסורים, חמץ בפסח ואחריו, חברות המלינות שכר, ועוד. ומה יהיה הדין למי שרוכש מניה של חברה המבצעת איסורים? ומה יהיה הדין במניות של חברה המחזיקה חלקית בחברה כזו? או במניות של חברה אם של חברה כזו?

בנושא הזה צריך גם לעיין במשמעותה של רכישת כמות מועטה של מניות בחברה כזו. משקיע ביתי טיפוסי יחזיק לכל היותר בשבריר קטנטן מן החברה, ולא תהיה לו שום השפעה על החלטותיה העסקיות והביצועיות. האם די בהחזקה פעוטה כזו כדי להתחייב בפעולותיה של החברה? רבו הדעות בזה. יש גם להבדיל בין השתתפות בהנפקת מניות, הגורמת במישרין להזרמת כסף לחברה המנפיקה, ובין מסחר בבורסה, המעביר לבעלות הרוכש חלק מן הבעלות, אך בלי הזרמת כסף לחברה.

יש מספר גופי המעניקים הכשרים לגופי השקעה, לחברות ציבוריות ולמנפיקי אג"ח. מדיניותם נבדלת במספר האיסורים שהן בודקות, ברמת ההקפדה הנדרשת, ובמספר סברות לגבי מהות הבעלות על אג"ח ועל מניות. חלק מגופי ההשקעה מאפשרים הערמות הלכתיות בענייני שבת ועוד, כדי להיות מסוגלים לתת הכשר לחברות מסוימות, כנהוג בעוד ענפי כשרות בארץ, וד"ל.

יש עוד סברות להקל בנושא החיסכון לילדים, וגם בנושא החיסכון לפנסיה:

ההשקעה באג"ח ובמניות אינה ישירה. אין שום שיעור אחזקה בנייר ערך מסוים שאפשר לייחס לחוסך מסוים.

הכסף המושקע מעולם לא הגיע לידי החוסך המסוים: הוא מועבר ישר מהביטוח הלאומי (במקרה של חיסכון קצבת ילדים) ומהמעסיק אל הגוף הפיננסי.

בחיסכון לילדים, במשך רוב התקופה הילד הוא קטן, למטה מגיל מצוות.

אי אפשר לזלזל במשמעות של איסורי תורה החמורים, בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, העלולים לנבוע מפעילות בלתי זהירה ובלתי ראויה בשוק ההון. עם זאת, בהקשר של משקיע "ביתי" רגיל – בחיסכון לילדים ובחיסכון האישי בקרנות פנסיה ובקרנות השתלמות למיניהם, אני סבור שאין צורך להחמיר ולבחור במסלול ההלכתי, ככל שהדבר צפוי לפגוע בתשואת החיסכון. משמעות הבחירה במסלול הלכתי היא החמרה במקומות רבים שיש בהם סברות חזקות להקל.

לסיכום – מבט קדימה: אני סבור שעלינו לחתור לעולם הלכתי וערכי יותר. טוב היה לו היו קמים גופים שלכתחילה עוסקים בהשקעות ערכיות והלכתיות: הלוואות בצורה של עסקה אמיתית, הקפדה על שמירת ההלכה של עסקים שבהם משקיעים כסף וגם על העמדה המוסרית שלהם.

אנחנו רחוקים מרחק רב מאפשרות הקיום של גופים כאלה, ובוודאי מלהפוך אותם למשפיעים אמיתיים במשק, אבל אל לנו להחמיץ את המטרה והיעד הגדולים בגלל קשיי היום.

הרב שלמה הכט, חבר הועד המנהל של ארגון רבני ורבניות בית הלל, כלכלן ורב בפתח תקווה.