בני הנוער בעמונה. כן או לא? דעה

בתווך שבין מחלוקת תנועות בני עקיבא ואריאל נמצא נוער התוהה כיצד לנהוג במאבק בו הוא זה שיישא בתוצאות, ומי ייקח אחריות ביום שאחרי?

צביקה מור , ט' בכסלו תשע"ז

ההרס האלים בעמונה לפני כעשור
ההרס האלים בעמונה לפני כעשור
צילום ארכיון: פייר תורג'מן, פלאש 90

זה היה כמעט ברור שרגע לאחר שבני עקיבא תפרסם קריאה לא להגיע לפינוי בעמונה, תצא תנועת אריאל בקריאת קודש הפוכה – לבוא גם לבוא, ולא להישאר בקו המזרוחניקי-בנטי -מועצת ישע"י, כי אחרת איזה say יהיה לאריאל?

אני באמת לא מבין כיצד קורא מזכ"ל אריאל לחברי התנועה להגיע לפינוי. האם יהיה אחראי לנזקים בגוף ובנפש של חברי תנועתו שיהיו במקום בשעת הפינוי? האם מישהו באמת מאמין שיהיה שם פינוי רגיש ורגוע? האם חברי התנועה שיגיעו מתוקף קריאתו יהיו מכוסים באותו הזמן בביטוח שלהם כחניכים ומדריכים בתנועה?

לאור המחלוקת בקרב מנהיגינו אם נכון להמשיך לריב על עמונה, כשגדולי הלוחמים על ארץ ישראל קוראים לא להגיע לעמונה ולא לאפשר את התמונות המחרידות של קריעת משפחות מביתם וילדים מהוריהם או תמונות של גירוש והכאה, ולאור שינוי הכיוון הציבורי במה שנוגע להפגנות וכד' בענייני ארץ ישראל – סביר מאד להניח שכמות המבוגרים שתגיע אם בכלל לעמונה תהיה זעירה ובטלה באלף לעומת בני הנוער שיהיו שם.

גם במקרים נוספים שלחנו את הנוער לשכב על הגדר שלנו. למשל, לפני כמה שנים הכריזה הרבנות הראשית על תענית גשמים. אולם, הישיבות הגבוהות ורבבות עמך לא קיבלו את התענית והמשיכו איש איש ביומו. ומי נענו בכל זאת לתענית? – כמה מהישיבות התיכוניות, שלא הגישו לתלמידים ארוחות באותו היום. לצערנו, אין לרבנות הראשית כוח לתקן תענית חובה מסוג זה, אז למה לכוף את בני הנוער למה שלמעלה ממדרגתם בעוד שתלמידי הישיבות הגבוהות והכוללים שלנו לא משתתפים בתענית?

צריך משנה אמונית סדורה כדי לבוא לעמונה, לקחת חלק במחאה, לראות את המראות הקשים ולצאת בריא ומוכן להמשך בניה ועשייה כחלק ממדינת ישראל. כשאתה שולח נוער שנמצא בראשית בניית זהותו, כשרק סיסמאות ממלאות את מסירות הנפש שלו למען העם והארץ ולא לימוד אמוני מעמיק – אתה בוודאי גורם לו לשריטות גופניות, נפשיות ולא פחות מזה השקפתיות ביחס למדינה, לצבא וליכולת שלנו להמשיך בבניה ועשיה בתקופת דמדומים של פוליטיקאים חסרי כיוון וחרבו המונפת של הבג"ץ.

לא ייתכן שמאבק פוליטי פנימי מסוג זה ייעשה על גבם של בני הנוער בעוד שהוריהם, אחיהם הבוגרים, מחנכיו ומוריו יצפו במתרחש מהסלון החמים והנוח שלהם בפול HD.

אם מזכ"ל או מחנך מעוניין שחניכיו ותלמידיו ישתתפו באירוע מורכב מסוג זה, שיואיל נא להכין אותם לפחות שנתיים שלוש מראש בלימוד יומיומי ומעמיק. בשנים אלו ימלא אותם באהבת ישראל, באמונת גאולתנו ההדרגתית, ביכולת להכיל סתירות והפכים ובבניית גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור במאבק כזה. לאחר מכן יאתר ויזהה את אלו שנמצאים בסיכוי להתחממות יתר או בסיכון לפגיעה נפשית ויאסור עליהם את ההגעה למקום.

כיוון שזה לא הולך לקרות, אז אנא מכם, אל תנצלו את התמימות והאימפולסיביות של בני הנעורים. חנכו אותם בסבלנות, השקו אותם במימי התורה הגואלת ותנו להם להתבגר ולהיכנס לפרופורציות בחיים. עזרו להם לבנות את עצמם באופן כזה, שאם חלילה נצטרך להיאבק בפינוי נוסף ביום מן הימים – שיהיו מבוגרים מלאי אהבת ישראל הבאים ומוחים על העוול הנורא בחום ובקור ולא שולחים את ילדיהם להיאבק במקומם.

(הכותב, צביקה מור, הוא מאמן נוער ילדים והורים, ר"מ בעברו)