'מי שמכיר את דילן לא הופתע'

בוב דילן לא מצא לנכון להגיע לטקס קבלת פרס נובל בגלל "התחייבויות קודמות". אוצר התערוכה אודותיו קובע: לא מפתיע. כזה הוא האיש...

שמעון כהן , י"ב בכסלו תשע"ז

בוב דילן
בוב דילן
צילום: רויטרס

לא מפתיע. אחימן

בהיעדרו של חתן השמחה הוענק בשבת פרס נובל לספרות למוסיקאי והזמר בוב דילן.

על אישיותו של האיש המיוחד שרק אחרי שבועיים וחצי מצא לנכון להשיב על עצם ההחלטה להעניק לו את הפרס שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם אמיתי אחימן, ראש צוות האוצרות בבית התפוצות, אוצר ומפיק של תערוכת דילן.

אז מיהו אותו רוברט אלן צימרמן שלימים שינה את שמו לבוב דילן? אחימן משיב ומזכיר כי שמו המקורי היה שבתי זיסל צימרמן ומדובר ב"יהודי מורכב מאוד", כלשונו.

עם זאת הוא סבור כי בעוד רבים הופתעו לגבי צורת ההתנהלות שלו סביב פרס נובל, הרי שמי שעוקב אחר דמותו והתנהלותו לאורך השנים אמור להיות מופתע פחות. "אני רוצה לחזור 51 שנים אחורה. בשנת 65 דילן היה הכוכב הגדול של עולם הפולק, ופסטיבל הפולק בניו פורט ריכז אליו את כל חובבי הפולק, כל אנשי זכויות האדם, פסטיבל מלא בהופעות וסדנאות וכשדילן הופיע הפסטיבל הפסיק וכולם הגיעו להופעה שלו. באותה הופעה הוא עשה מעשה שלא ייעשה ובתערוכה שלנו השתמשנו בביטוי 'צלם בהיכל' - הוא עלה להופעה חמוש בגיטרה חשמלית עם הרכב חשמלי ולחסידי הפולק שאמונים על גיטרה אקוסטית וכלים דומים הוא הופיע ושר שירים מאלבומו הקודם והאלבום החדש והקהל שרק לו בוז עצום ולא הבין מה הוא רוצה לומר...".

"דילן רצה לומר בכך שהוא לא רוצה להיות גיבור התרבות שלכם, ולא להיות מחויב לקודים שלכם, אלא להיות נאמן לאמת הפנימית שלי שהיא ששירי מחאה לא יכולים להתעלם ממה שקורה בעולם הרוק, ואני רוצה לעשות זאת באמצעים הכי מודרניים, בהרכב רוק וגיטרה חשמלית".

אחימן מציין שעבור דילן קיימת האמת הפנימית שלו שמשתנה כל הזמן כי הזמנים משתנים ורק לה הוא מחויב.

האמת המשתנה הזו היא זו שככל הנראה מביאה לזיגזג ביחסיו עם היהדות. "סקירה קצרה על אמונתו והשקפתו – הוא הלך למחנה הרצל כילד ורוב חבריו הטובים מלווים אותו מאז. אחר כך הגיע לניו יורק ושם החביא את הזהות היהודית שלו והחליף את השם שלו משבתי זיסל צימרמן לבוב דילן, אבל עדיין כותב שירים שמושפעים מהתנ"ך וכתבי היהדות. הוא גם מגיע לישראל ומבקר בכותל. בסוף שנות השבעים בגל ששוטף רבים מאמני מערב ארה"ב הוא מתנצר ושר שירי אמונה נוצריים, אבל זה מחזיק מעמד בקושי שלוש שנים ובשנת 83' הוא מוציא אלבום 'כופרים', ובאלבום הזה הוא מצטלם בעיר העתיקה ושר את השיר שלימים תורגם ל'בריון השכונה', אחד מכתבי ההגנה הגדולים ביותר שנכתבו על מדינת ישראל בידי אדם כמוהו. שנה לאחר מכן הוא עושה בר מצווה בכותל לבנו. בהמשך הוא מתקרב לתנועת חב"ד, נפגש עם הרבי, מופיע בערב התרמה לחב"ד, אומרים שהוא לומד קבלה ומקורב, אבל גם פה הוא נשאר מורכב וב-2009 הוא מוציא אלבום שירי כריסמס כשעל עטיפת האלבום הוא מחופש לסנטה קלאוס".

לדבריו של אחימן הפרובוקציות שאותן אוהב דילן הן למעשה חלק מהאמירה שלו, "אמירה שאני לא נכנע לקודים התרבותיים והחברתיים אלא נאמן לאמת שלי".

ומה באשר לבחירת השם בוב דילן? "יש כל מיני תיאוריות לגבי השם, הוא עצמו זרק שתי תיאוריות, אבל ככל הנראה הוא פשוט שם אמריקאי קלאסי שמתאים לזמר פולק. מקופל בו גם השם דילן תומס שהוא אחד המשוררים שהשפיעו עליו. היה מי שאמר שיש לו גם דוד שקראו לו דילן, אבל הוא שמר על עמימות ולא ניתן היה לקבל ממנו תשובה מפורשת. ברוב הראיונות של דילן לתקשורת הוא לא מתראיין באמת אלא יותר צוחק על המראיינים ומתבטא בסרקסטיות, למעט הסרט שבו הוא התראיין ברצינות במשך שלוש שעות וחצי בהן הוא הביא את עצמו".

על התערוכה שאצר אחימן בבית התפוצות הוא מספר כי בה יש סרט דוקומנטארי על השפעתו של דילן על המוסיקה הישראלית. בנוסף ישנם צילומיהם של "שני צלמים הפוכים זה מזה – אליוט לנדי, מחשובי צלמי תולדות הרוק, מי שהיה הצלם הרשמי של ווטסטוק, והיה היחיד שדילן הכניס אותו הביתה לצילום גם עם בני המשפחה שלו. צלם נוסף הוא דנקן יונג. דילן לא אוהב להצטלם ומי שהיה מכניס מצלמות להופעות שלו לא רק שהיו לוקחים לו את המצלמה אלא גם מוציאים אותו מההופעה, ודנקן יונג כמעריץ מושבע של דילן, מומחה לטכנולוגיה שהיה מוצא דרכים להגניב מצלמה לתוך הקהל, והכנו מיצב שבו ניתן להציץ דרך דנקן להופעות מזמנים שונים ומקומות שונים בעולם".