זכויות אדם - לא רק בשמאל

כנס זכויות האדם ה-4 של תנועת אם תרצו נערך אמש בתל אביב. הזוכה בפרס התנועה השנה הוא ירון רוזנטל.

ידידיה בן אור , י"ב בכסלו תשע"ז

הטקס. אמש
הטקס. אמש
צילום: נעמה כרמל

כנס זכויות האדם הרביעי של תנועת "אם תרצו" התקיים אמש (ראשון) בבית ציוני אמריקה בתל אביב בסימן הזדהות עם בני המיעוטים המשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי.

את הכנס פתח סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא (הליכוד), שאמר, "ישראל הפכה לעמוד השדרה של כלל המיעוטים באזור, כולל לרוב הערבי השפוי. כואב לי על הצביעות הבולטת בקרב הציבור הזה בהתקפותיו המגמתיות נגד ישראל מכיוון שאם תימשך צביעות זו, תוך שנים ספורות תהיה שואה חדשה במזרח התיכון כולו, ולא רק בסוריה".

לדבריו, "אני נרגש לראות שגם בקרב העדה הדרוזית אחוזי הגיוס לצה"ל נותרו גבוהים מתמיד, כולל מתגייסים שממשיכים לקצונה ואף מגיעים עד לדרגים הגבוהים ביותר במטכ"ל. כולנו מרגישים חלק ושייכים - ולכן גאים לשרת ולתרום את חלקינו לצבא הכי מוסרי וערכי באזור, שמגן על כולנו".

בכנס הוקרן בהקרנת בכורה הסרט "הבית שלי" של הבמאי יגאל הכט המספר את סיפורם של בני מיעוטים ישראלים- ערבים, נוצרים, בדואים ודרוזים כאחד- הגאים להיות אזרחי מדינת ישראל.

לאחר הסרט התקיים פאנל בהשתתפות פעילי זכויות האדם- קיי ווליסלון, מוחמד כעביה, ג'ונתן אלחאורי והצלם ליאור כהן- שצילם את הסרט.

מנכ"ל תנועת "אם תרצו", מתן פלג, אמר, "במדינת ישראל יש יותר זכויות אדם ואזרח לכלל תושביה ואזרחיה מכל מדינות המזרח התיכון ואפריקה גם יחד כולל גם מספר מדינות באירופה. עלינו לעמוד על שלנו ולהגן על המפעל המוסרי, ההומאני והמוצדק שלנו לפחות כמו בני המיעוטים המשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון".

פלג הדגיש, "מדינת ישראל היא מעיין נובע של חיים ושלום בתוך מדבר של דם, אש ותמרות עשן. נגד אלה הפועלים בריש גלי כדי לפגוע במדינת ישראל, אנחנו מעמידים חזית אחידה ומאוחדת, יחד, כאיש אחד בלב אחד".

בסיום האירוע הוכרז מנהל בית ספר שדה כפר עציון ירון רוזנטל כזוכה בפרס זכויות האדם לשנת תשע"ז. רוזנטל פועל ביחד עם תושבי גוש עציון למניעת בניית גדר ביטחון בנחל רפאים בהרי יהודה. פעילותו למנוע את בניית הגדר גרמה להפיכת המקום לאתר תיירותי מלבלב ולשיתוף פעולה בין ישראלים לתושבי הכפר הערבי הסמוך פוקין.

לדבריו, "אני מאמין שהחזרה שלנו הביתה, אל נחלת אבותינו ביהודה ושומרון, מחייבת אותנו לדאוג לאוכלוסייה הערבית המקומית, שלא עוסקת בטרור, ואולי זהו המבחן הגדול שלנו, שבוחן אם אנחנו בעלי בית אמתיים. דאגה לזכויות אדם הם בראש ובראשונה צו מוסרי, אך אני מאמין שאם נקיים אותו, ישתפר גם המצב הביטחוני, ויגדלו סיכויינו להישאר בארצנו לנצח ואולי גם להגיע לשלום".