אף אחד לא ידע מראש את שם השבט החדש, חוץ מכולם. סניף ותיקים נתניה בת"סים במוצ"ש ארגון
אף אחד לא ידע מראש את שם השבט החדש, חוץ מכולם. סניף ותיקים נתניה בת"סים במוצ"ש ארגוןצילום: דוברות בני עקיבא

מקורות יודעי דבר אומרים שהדבר היחיד שהנשיא אובמה עושה עכשיו זה לשבת בחדר הסגלגל ולכסוס ציפורניים בציפייה לראות האם ממשלת ישראל תעביר – או לא תעביר – את חוק ההסטרה.

נכון, השם הרשמי שלו הוא חוק ההסדרה, אבל בבית היהודי קוראים לו חוק ההסטרה כי הוא עושה היסטוריה. גם מתיישבי עמונה קוראים לו חוק ההסטרה, כי הם חטפו פה סטירה מצלצלת. כל היתר קוראים לזה הסטרה כי הסיפור נשמע כמו סאטירה לא מוצלחת, זאת אומרת כמו מונולוג של ליאור שליין.

גם בשמאל לא קוראים לו חוק ההסדרה אלא חוק ההסתרה, כי הוא סותר את החוק הבינלאומי או את השיער של זהבה גלאון או משהו, עוד לא החליטו מה אבל יודעים שהם נגד. גם המקורות יודעי הדבר שהזכרתי מקודם טוענים שהשם הראוי הוא חוק ההסתרה, כי כשפוליטיקאים אומרים דבר אחד הם תמיד מסתירים משהו אחר. מה שאומר שהקואליציה אומרת שהיא בעד החוק אבל לא באמת רוצה להעביר אותו, והאופוזיציה אומרת שהיא נגד אבל היא בעצם בעד כי ככה היא מקווה לשלוח את נתניהו להאג. האק.

אז האם ממשלת נתניהו באמת רוצה להעביר את החוק, או שכל שר מודאג מהאג אבל גם מתגובת בוחריו, ולכן מתפלל שבג"ץ יעשה את העבודה במקומו? אם תשאלו את השרים, הם יכחישו בתוקף ויגידו ש"יהיה בסדר". בגלל זה קוראים לזה חוק ההסדרה.

איך יהיה בסדר? כאן יש שלושה תסריטים אפשריים:

התסריט הצפוי: הממשלה לא מקדמת את החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, בנימוק שאובמה רק מחכה שניתן לו סיבה להיכנס בנו במועצת הביטחון של האו"ם. קצת סבלנות, עוד מעט אובמה יעזוב את הבית הלבן, ואז, הממשלה, בנחישות שאין כמוה, תמשיך לא לקדם את החוק. מאיזו סיבה? נמצא כבר משהו, יהיה בסדר.

התסריט העוד יותר צפוי: הבית היהודי מגיש הצעת חוק שכוללת את הסדרת עמונה. כחלון עושה קולות של התנגדות. הבית היהודי מוותר על עמונה. כחלון עושה קולות של שטיח. הממשלה מקפיאה הכול עד שאובמה יעזוב. אובמה עוזב. כחלון עושה קול שני. הממשלה לא מקדמת את החוק. לחץ מימין. החוק עובר. בג"ץ פוסל אותו. איילת שקד מכינה חוק שיצמצם את סמכויות בג"ץ. כחלון עושה קולות של מאוורר. החוק עובר. בג"ץ פוסל את החוק. מוטי יוגב מאשים את בג"ץ. בג"ץ פוסל את מוטי יוגב.

התסריט המפתיע: אובמה עוזב. החוק עובר. בג"ץ לא מתערב. מיכאל ספרד נוסע להולנד. כחלון יורד למחתרת. נתניהו מתעורר שטוף זיעה קרה. איזה מזל שזה היה רק חלום.

אז מה יהיה? יהיה בסדר. נסתדר. נשרוד. בעצם צריך לקרוא לזה חוק ההשרדה.

אורות, בשתי שניות

שלוש שעות לפני כניסת השבת זמזם הווטסאפ השכונתי: "הצילו", התחננה מישהי, "הבת שלי הודיעה לי כרגע שהיא צריכה להכין שניצלים לסעודת שבט ): ".

"לכל השבט?!", זמזמה ההודעה הבאה.

"לא, רק חצי", ענתה האם הלחוצה.

"לא נורא", הרגיע אותה אב אחד, "כמה ילדים זה?"

"84", ענתה האם, "לא כולל בנים".

"למה הם תמיד נזכרים ברגע האחרון?!", כתבה אם מעוצבנת.

"מבחינתם זה לא הרגע האחרון", סינגר מישהו, "לפי שעון בני עקיבא עכשיו בכלל יום רביעי".

"אל תשאלו", הצטרפה מישהי אחרת, "רגע אחרי שהכנסתי את העוף לתנור הבן נזכר שהוא צריך להכין מגשי ירקות אפויים לכל חבריא ב' ו-ג'".

"אנחנו תרמנו את הפלטה", צירף מישהו סמיילי נבוך, "לא נורא, נאכל אוכל קר".

"אותנו סילקו מהבית", קוננה אם כלשהי, "שבט שלם התנחל אצלנו".

"אינדיאנים?"

"לא. מתנחלים".

"אז איפה אתם אוכלים?"

"מה זאת אומרת?", הגיעה ההודעה, "בסניף".

שתי דקות אחר כך התחילו לרוץ כל מיני רמזים עבים לגבי השם החדש של השבט הדנדש. "אני לא יכול לומר לכם מה השם", כתב מישהו, "אבל החבר'ה יהיו באורות גבוהים".

"חפרת", כתב אחר, "כולם כבר יודעים".

לא היה ברור איך כולם יודעים, כי רק המדריכים של השבט החדש קיבלו מראש את המידע המסווג. ואורית משבט מורשה שציירה את הגלופה לחולצות. ואמא של חנוך משבט ניצנים ששיפצה אותה אחר כך. ואבא של רעות משבט הרא"ה שלקח אותה להדפסה. את הגלופה, לא את רעות. ורעות, שלא גילתה את הסוד הכמוס לאף אחד. כמעט. אבל גם מי שידע לא הדליף, אלא רק כתב בווטסאפ מילים חסרות פשר כמו "אור", "אורה", "חנוכה", "הרב קוק" ו"אברהם טל".

בסוף הייתה אחלה שבת ארגון, וכולם אכלו, דגלנו ונפלו למיטות בשש בבוקר צרודים אך מרוצים. מי שלא הלכו לישון הם ההורים, בעיקר אלה שיש להם ילדים גם בבני עקיבא, גם באריאל בנים (היה לפני שבועיים) וגם באריאל בנות (חוגגות השבת, שיהיה בהצלחה), ועוד לא דיברנו על מסיבות חנוכה המתרגשות עלינו לחובה.

אגב, מישהו יודע מתי שבת הארגון של עזרא?

קושר את השרוכים

אז כמו ששמתם לב, אבי סגל פרש. אחרי שנים ארוכות של כתיבה משובחת, אבי תלה את הנעליים והלך לעשות לביתו (סתם, אין לי מושג מה הוא הולך לעשות), ועכשיו אני, העני ממעש, נכנס לנעליו הגדולות. טוב, אולי זה לא הדימוי הכי טוב, כי לא מומלץ להיות בחדר כשבנים מורידים נעליים ובטח לא להחליף אותם זה עם זה. אבל האמת היא שרבים וטובים, ואני בתוכם (למרות שאני לא רב וגם לא ממש טוב), היו מוכנים בשמחה להמשיך לקרוא את הפנינים של סגל עוד שנים ארוכות.

אבל רצונו של אדם כבודו, ועכשיו אני כי ההוא הלך ואני מקווה שיהיה לנו טוב ביחד. תודה לאבי על כל השנים, ותודה גם לעורך עמנואל שילה ולכל הצוות המסור של בשבע שנותן בי אמון, לא לגמרי ברור למה.

אז הנה אני פה, עד שיימאס לכם ממני או עד שבג"ץ יחליט שהטור הזה יושב על קרקע פלשתינית. בינתיים אני מציע לכם חברות על בסיס שבועי. מה, לא תאשרו?