מנגנון החיסול של השמאל: כך הוא פועל

בזה אחר זה נופלים פוליטיקאים מהימין ואנשי צבא. ארגוני הנשים מחלישים את הצבא ונלחמים בדת. מה סוד השיטה? מאמר ראשון בסדרה

גיל רונן , י"ז בכסלו תשע"ז

ח"כ ניסן סלומיאנסקי
ח"כ ניסן סלומיאנסקי
צילום: פלאש 90

בזה אחר זה הם נופלים. בדרך כלל, מדובר בפוליטיקאים מהימין, ברבנים, ובקציני צבא ומשטרה בכירים.

במקביל, וכאילו ללא קשר, חודרת תנועת המגדר ליחידות הקרביות של הצבא וכופה עליהן נורמות מופרכות. וככל שהתופעות הללו מתעצמות ומשתלטות על סדר יומנו, יותר ויותר אנשים מתחילים להסתכל על השמאל הקיצוני כחשוד המרכזי מאחוריהן.

בצדק.

מנגנון השלטון והחיסול של ארגוני השמאל הקיצוני, שהקורבן הנוכחי שלו הוא ח"כ ניסן סלומיאנסקי (הבית היהודי), הוא תוצר של כ-180 שנות ניסוי וטעייה של מאות ואלפים מטובי המוחות הפוליטיים שידע העולם. עבור השמאל הקיצוני, הפוליטיקה היא מדע, לא פחות מכימיה או פיזיקה, ומי שלומד את רזי המנגנון החברתי יכול להשתלט על כל מדינה מודרנית, אפילו אם הפסיד בבחירות.

הימין, מצידו, אינו טיפש. הוא פשוט חסר ניסיון.

שלמות גאונית

תזכורת: בשנת 1848 פרסמו קארל מרקס – אז הוגה דעות ומהפכן בן 30 – ושותפו-מממנו פרידריך אנגלס, את "המניפסט הקומוניסטי", תוכנית הפעולה של התנועה הקומוניסטית. חלפו מאה שנים תמימות, וב-1948 הוקמה מדינת ישראל. יוצא, אפוא, שלשמאלנים הקיצוניים בישראל יש "פור" ענק על הזרמים האחרים בכל הקשור לפעילות פוליטית במסגרת מדינתית. היהודים התחילו לצבור ניסיון פוליטי בניהול מדינה מודרנית רק עם קום מדינת ישראל, ואילו השמאלנים – שרבים מאוד מהם, מאז מרקס עצמו, יהודים – החלו לצבור ניסיון בחתירה מהפכנית תחת מדינות מודרניות מאה שנים קודם.

פסלי מרקס (משמאל) ואנגלס בברלין
צילום: iStock

מהסיבה הזו, אך צפוי שהשמאלנים יהיו יותר מתוחכמים ומקצוענים מאנשי הימין בכל הקשור למשחק הפוליטי, והגיוני שהימין יידרש לפחות ל-50 או מאה שנים בכדי להשיג את השמאל – אם בכלל ישיגו.

היתרון הזה של השמאל בא לידי ביטוי בולט ומובהק בימים אלו, בכל הקשור לטרור המיני שמופעל במדינה, וליתר סוגי החתרנות שנשענים על התעמולה הפמיניסטית ופירוק המבנה המשפחתי של החברה. אלה שיטות פעולה שהשמאל הביא לידי שלמות גאונית ב-50 השנים האחרונות, בכל ארצות המערב. אך כפסע היה בין ניצחון טוטאלי של שיטות אלו בארה"ב והמלכת השמאל לדורי דורות, ואולם, ברגע האחרון נמנע הדבר, עם ההפסד של הילארי קלינטון בבחירות בנובמבר.

הטריק

המדע הפוליטי של פירוק החברה המערבית וההשתלטות עליה, כפי שנבנה ע"י השמאל הקיצוני, נשען על טריק יסודי אחד, שראוי שנתחיל להבינו. הטריק הוא שכנוע החברה, שהעובדה שגברים הם המין שאוחז במרבית עמדות הכוח לא קשורה לטבע האנושות, אלא היא תולדה של קנוניה גברית אפלה, ושל דיכוי שיטתי של הנשים.

האמת שונה, כמובן. הביטו סביבכם, בטבע, או צפו בערוץ "דיסקאברי": עולם בעלי החיים המפותחים מאופיין על ידי קיומם של שני מינים עם אופי שונה מאוד וחלוקת תפקידים ברורה.

כאשר אנחנו רואים אמא אווזה צועדת בראש טור של אפרוחים, ברור לנו שהדבר לא נובע מהחינוך הדתי שהיא קיבלה ב"בית יעקב" לאווזות.

כאשר אנו רואים את זכרי הקופים מתחרים אלה באלה על דומיננטיות, בעוד הנקבות של הקופים מתחרות זו בזו על הזכות להזדווג עם הזכר הדומיננטי, אנו מבינים שזה לא קורה בגלל שהקופים הזכרים מברכים מדי בוקר "שלא עשני אישה", או משום שהם פיתחו כלי ברזל והשתלטו על אמצעי הייצור.

אמא אווזה ואפרוחיה, סין.
צילום: רויטרס

כאשר זכרי היעלים מתנגשים אלה באלה במסגרת קרבות מרהיבים בעונת החיזור, ברור לנו שמדובר בטבע ביולוגי ולא ב"משטור", "מגדור", "הסללה" או שאר מונחים הלקוחים מעולמם של חוגי המגדר.

זה הדפוס: הזכרים מתחרים אלה באלה על דומיננטיות. הנקבות מחפשות את הזכרים הדומיננטיים.

בהנחה שאנו חלק מעולם החי הסובב אותנו ולא זרים לו, אך סביר והגיוני להניח, אפוא, שהעובדה שהגברים מהווים את שדרת המנהיגות של החברה האנושית, היא עניין טבעי ולא מלאכותי. בפועל, מצב העניינים הזה נכון לגבי כל חברה אנושית מתקדמת. ייתכן שבחוגי המגדר הצליחו למצוא שבט נידח באמזונס שבו הנשים דומיננטיות. אולי, ואולי לא. גם אם כן, ברור שזהו היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל – וכי אף תרבות בולטת בתולדות העולם לא נשלטה על ידי נשותיה.

כוח שכנוע

אבל נגיד שאתה יכול לשכנע את הבריות שהדבר אינו כך. נגיד שאתה יכול, בעזרת מחקרי דמה ופרופסורים-מטעם, לגרום לאנשים להאמין שהדומיננטיות של הזכרים במוקדי המנהיגות הפוליטית-כלכלית-צבאית היא קנוניה אפלה. שבעצם, על פי עקרונות של צדק טבעי קדום כלשהו, נשים אמורות להיות מוצבות בתפקידי הכוח והשררה בחברה בדיוק באותם המספרים כמו הגברים, ואם הדבר אינו קורה – משמע שהן מדוכאות. ונגיד שאתה מקבל את המנדט, מתוקף אמונה זו, להיות זה שיקדם את הנשים לעמדות הכוח והשררה, עד שיגיעו לשוויון מלא עם הגברים בכוח ובשכר ממוצע.

נגיד גם שעל הדרך, אתה דואג מדי פעם להזכיר לאותן הנשים שאתה מקדם, שהן חייבות את קידומן לך, ושאתה מתכוון לגבות את החוב הזה בדרכים שונות. מה קורה אז? בדרך זו אתה יוצר לעצמך, יש מאין, עמדת כוח אדירה בחברה, בלי בחירות בכלל. אתה מכניס את שדרת המנהיגות הגברית הטבעית למבוכה מתמדת, למגננה המלווה ברגשי אשמה – בעוד שאתה מקבל את היתרון המוסרי בשיח הציבורי, כנציג המדוכאות כביכול.

אתה רשאי לדרוש במפגיע תקציבי עתק ומיני אפלייה שונים לטובת צאן מרעיתך, הנשים "המוחלשות". ואתה אפילו לא צריך לשאול את הנשים מה הן רוצות שתעשה עבורן, כי אתה הרי המושיע והמגן שלהן, והן אמורות לומר לך תודה, בצייתנות ובנאמנות.

זהו הטריק היסודי שמאחורי הקמתו של אותו גוש פוליטי רב השפעה שאנו מכנים "ארגוני הנשים", מבלי לדעת, בעצם, מי עומד מאחורי הארגונים, מי שולט בהם ומי מכוון אותם. וכך נפתח הפתח לגורמים עויינים לעשות בנו שמות, אשר פוגעות בסופו של דבר בנשים, לא פחות מאשר בגברים ובילדים.

פרק 2: התשתית

פרק 3: חקיקה בזדון

פרק 4: ביצוע