בשם ההדרה - דעה

נכון ואף חובה למחות על הדרת חרדים ברשויות המקומיות. ראוי אף לדבר על זכויות בסיס במדינה דמוקרטית. פרשת ערד אינה הדוגמה לכך

בן שאול , כ' בכסלו תשע"ז

יעקב ליצמן
יעקב ליצמן
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

היום, יותר מבעבר, אף אחד אינו מסתיר את הדרת החרדים ברשויות המקומיות. לא המדירים ולא המודרים.

ראשי ערים ברחבי הארץ מתארים את הבקשות להקצאת בניה לאוכלוסיה החרדית כניסיון 'השתלטות' על עירם ושינוי צביונן החילוני ונציגי המודרים אינם חדלים מלקונן במליאת הכנסת על התופעה המגונה שאף מקבלת ביטוי ביומונים המפלגתיים.

ישנם ראשי עיר שעושים זאת מעל השולחן ומבלי למצמץ. ישנם שמדברים כך בחדרים הסגורים. ויש כאלה שמספקים בטרפוד הלכה למעשה של התכניות לטובת האוכלוסיה החרדית. קרית גת היא דוגמה מצוינת לכך. בשל מחירי הדירות הזולים והגישה היחסית נוחה למרכז הארץ, לטשו ההורים החרדים עינם על העיר הדרומית ורבים מבניהם יצאו להשתקע בה. יש עתודות בניה גדולות בעיר. דא עקא, הנהגת העיריה קופצת ידיה ואינה מרבה לשווק בניה המותאמת לצרכיו ולאורח חייו של האיש החרדי.

מה שמוביל את האוכלוסיה החרדית להשתקע בשכונות מעורבות. לעתים ההשתקעות הקבוצתית הזו מובילה לשינוי צביון ולמתיחות מול האכלוסיה המקומית (קרית יובל בירושלים). לעיתים האוכלוסיה המקומית מקבלת את הציבור החרדי (שכונות 'המתחרדים' באשדוד). כך או אחרת, מלחמת האדם החרדי על קבלת זכויותיו הבסיסיות לעולם אינה פוסקת. במקרים רבים העיריות קופצות יד ואינן מספקות שירותים עירוניים מותאמים לאורח החיים החרדי ויש שהמנהלים הקהילתיים מגלים אפס סובלנות.

אלו תופעות שאפשר ונכון למחות ולהילחם נגדן. ישראל 2016 הסובלנית והפלורליסטית אמורה היתה לחבק אוכלוסיות מיעוט. בדמוקרטיות ליברליות נוהגים לקדש את זכויות הפרט. ישראל, שאמנם נעדרת חוקה כתובה, הציבה זאת בחוק יסוד. היא היתה אמורה להתנהל על פיו.

ולמרות האמור, פרשיית ערד הצוברת כותרות ברחוב החרדי אינה הדוגמה המוצלחת לכך. יעיד על כך מספר הדגלים הרב שהונפו בשמה בשבוע האחרון. חסידי גור מחו על 'חילול הקודש וביזיון בית הכנסת'; פטרונם הפוליטי השר ליצמן עסק בפוליטיזציה של ראש העיר המקומי כלפי החסידים המקומיים; ח"כ אייכלר הנמנה על חסידי בעלזא מחה במליאת הכנסת על הדרת החרדים ברשויות המקומיות והיו גם שגייסו את יאיר לפיד לסיפור השנאה הזה.

פרשיית ערד מספרת את סיפורו של הסכסוך המתמשך על עתיד בית הכנסת המרכזי בערד. האוכלוסיה הוותיקה מדלדלת, חסידי חב"ד מציעים מרכולתם, מנגד חסידי גור דורשים את שלהם. לאחרונים, לפחות לחלק מעסקניהם, שיטות משלהם. שיטות הננקטות בדרך כלל בסכסוכים המתנהלים בינם לקהילות חרדיות אחרות על בתי כנסת בבני ברק, בחיפה ובנקודות נוספות ברחבי הארץ. אין בין זה ומלחמת ההדרה או חילול הקודש ולא כלום.

בינתיים הציבור החרדי משחק בנדמה לי. בבתי כנסת ברחוב החרדי יצאו כרוזים שקראו לציבור החרדי הרחב להשתתף בעצרות המחאה הגוראיות שיתקיימו השבוע. היומונים המפלגתיים מכים בעוצמה. מפגשי הפטרונים הפוליטיים בבתי האדמו"רים מעולם לא ידעו ימים יפים יותר.

אבל הרחוב החרדי מפוכח מאי פעם. כל דרדק שם יודע שאת המשחק הזה משחקים עם המון אוויר חם. השמועות ברחוב החרדי אומרות שאפילו לליצמן עצמו נמאס. כל עוד בבית האדמו"ר מגור התסיסה נמשכת, המנגינה הזו חייבת להימשך.