עמונה
עמונהצילום: Miriam Alster/Flash90

ההודעה במערכת הכריזה בצהרי יום ראשון הגשום בעמונה, לפיה התושבים החליטו לקבל את המתווה החדש ולעזוב את היישוב, הולידה לא מעט דמעות שזלגו מעיניהם של צעירים וצעירות רבים, שבילו את הימים והשבועות האחרונים על פסגת ההר, בקור מקפיא ובתנאים קשים.

גם תושבי עמונה הודו כי האלפים שהגיעו לשטח והיו נכונים למאבק, חיזקו אותם אל מול הלחצים הפוליטיים שהופעלו עליהם, ואף הביאו בסופו של דבר ללחץ על נתניהו שהוליד את המתווה המשופר.

תושבי עמונה עצמם עדיין מתמודדים עם לא מעט סימני שאלה באשר לעתידם, גם לאחר ההבטחות הכמוסות במתווה החדש, אולם בעוצמה לא פחותה התמודדו השבוע אלפי בני הנוער עם סימני שאלה משלהם. דיונים סוערים מילאו את קבוצות הווטסאפ והפייסבוק של הצעירים שנטלו חלק במאבק, בהם הובעו במילים קשות האכזבה והתסכול מהחלטתם של התושבים, לצד הערכה על עמידתם. הרב שמואל אליהו והרב יאיר פרנק, רבה של עמונה, מיהרו לפרסם מכתבי עידוד וחיזוק לנוער שהתגייס למאבק.

"נדלק פה ניצוץ"

תהלה קץ, תושבת מגדל העמק המשרתת בשירות לאומי, עשתה שלושה שבועות בעמונה. בשיחה עם 'בשבע' היא מספרת על הכאב העמוק בעקבות קבלת המתווה: "במהלך הימים בעמונה הרגשתי שמתעורר אצל האנשים שבאו לשם ניצוץ חדש שלא היה הרבה זמן. הייתי בהלם מכמות האנשים שהגיעה. הנוער בא באמירה פשוטה ולא מתריסה: אנחנו נלחמים עד הסוף כי זה ארץ ישראל".

ומה קרה כששמעתם על ההסכם?

"אולי טקטית ההסכם הזה טוב להתיישבות, אבל האמת הכי פשוטה שהנוער בא בגללה - נשחקה שוב. לא בשביל זה באנו. באנו להילחם באמת על האדמה הזאת. אנשים האמינו שהנה קמו אנשים שהולכים עד הסוף, והיה קשה שבסוף הם נשברו. לא יהיה קל להדליק את הנוער שוב לזה. אם יקראו לנו נבוא שוב, אבל נברר היטב לפני כן". קץ מדגישה: "אני לא דנה את התושבים, לא כועסת עליהם".

את מתחרטת על שהיית בעמונה, מבחינתך זה היה לשווא?

"אני לא מתחרטת. עמדנו במבחן: הארץ קראה לנו, והנוער הגיע, הוכיח את עצמו". קץ מוסיפה שמבחינתה זו לא המילה האחרונה: "אם התושבים ויתרו, זה לא אומר שאנחנו נוותר. אולי נחזור לעמונה אחרי הפינוי".

לעומת קץ, היו אחרים שקיבלו את ההחלטה בהבנה. יצחק ביאליק, בן 17 מקדימה, אומר: "שמחתי עם תושבי עמונה. הם החליטו, אז כנראה שזה טוב להם. זו הבחירה שלהם, הבית שלהם, לא באנו לנהל להם את החיים". גם הוא לא מתחרט על הימים שעשה בעמונה, שהותירו בו רושם עז. "קבלת שבת הייתה אירוע מדהים. בית הכנסת היה מפוצץ. גם אירחו אותנו יפה. זה שהיינו שם לא היה סתם, הם קיבלו יישוב בזכות האנשים שהגיעו. הם לא שיקרו לאף אחד, ידענו שהם רוצים מתווה".

אולם בני הנוער שכנראה חווים את החוויה הקשה ביותר הם אלה שנולדו וגדלו בעמונה. למרות החלטתם של ההורים, מתברר שחלק מהילדים חשים תסכול, כאב וחוסר הסכמה עמוק עם קבלת המתווה. יפתח נזרי, תלמיד כיתה ט', נולד בעמונה וגדל בה עם שבעת אחיו. "אני והנוער מתנגדים מאוד להסכם הזה. אנחנו חושבים שה' רוצה שנילחם על הארץ שלו, וגם שכולם יבינו שלא נוותר על המקום. היינו הולכים על מאבק, שיראה לביבי ולכל עם ישראל שאנחנו לא מוכנים לשום פשרות על ארץ ישראל. הבנו את ההורים שלנו", הוא מבהיר, "אבל זה לא מונע את תחושת הכעס והאכזבה".

היית מעדיף פינוי ומאבק בכוח?

"אנחנו מקווים שבג"ץ יבטל את ההסכם, אפילו שיתחיל פינוי ושלא יישארו אנשים פה. זה עדיף כי אתה נשאר עם האמת שלך, האידיאלים שלך". נזרי מספר כי סירובם של ההורים לקבל את המתווה הראשון שימח רבים מבני הנוער, שבמשך שבועות היו מגויסים למאבק על יישובם.

מה תעשה אם יבואו להוציא אותך מהבית?

"זה עדיין הבית שלי ואני אחליט איך להיאבק. כל אחד ינהג לפי רצונו", הוא רומז.

הרגשת שהפנו לכם עורף?

"מאוד הצטערנו כשראינו רבנים בעד המתווה. אני לא מאשים את תושבי עמונה. מי שלחץ עליהם זה נפתלי בנט וביבי, שפחדו מהמאבק הזה. זה רק מחזק אותנו בצורך לעמוד על העקרונות שלנו".

מי שניהל את המאבק בשטח הוא צבי סוכות, תושב יצהר. מאז חודש אלול האחרון הוא גויס למשימת הבאת הפעילים והפעלתם על ידי מטה עמונה, ואף עמד מול בני הנוער המאוכזבים לאחר קבלת המתווה. "אם זה אכן הסוף", הוא מסייג את דבריו, "זה מאכזב, כי המדינה אנסה יישוב שלם לחתום על עזיבה של הבית מרצון. יכול להיות שלא הייתה לתושבים ברירה אחרת, אבל זה לא מוריד מחומרת האירוע".

סוכות השקיע השבוע זמן וכוחות רבים בניחום וחיזוק הפעילים שהוביל לאורך הדרך. "הנוער היה מוכן ללכת על כל הקופה. הם לא מסוגלים לראות מצב שמישהו מרצונו עוזב את הבית. אבל לדעתי הייתה משמעות אדירה למאבק. לראשונה מזה עשר שנים היה מאבק בסדר גודל כזה, שאלפים הגיעו למשך ימים רבים. כולם שמעו וראו את זה, זה הותיר חותם בכל מי שהגיע. גם הישגי ההסכם הם תוצאה של זה. אחרי דבר כזה, נתניהו יחשוב פעמיים לפני צעדים נוספים".