קברנו גיבור

יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ אבי דיכטר ספד לחברו יוסי ג'ינו שהובא אתמול למנוחות. ג'ינו לחם שנים רבות בסיירת מטכ"ל, בשב"כ ובמוסד.

אבי דיכטר , כ"ג בכסלו תשע"ז

אבי דיכטר
אבי דיכטר
צילום: שירלי שטיינברג

לוחמים קשוחים שהיו עם ג׳ינו ביחידה בתקופות השירות השונות החל משנת 1965, הגיעו אתמול למושבה מגדל שליד הכנרת כדי ללוות בדרכו האחרונה את יוסי ג׳ינו, לוחם אגדי בסיירת מטכ״ל.

כולם הגיעו, חבריו לצוות אבשה ומפקדי היחידה לדורותיהם. לוחמים שתיפקדו מעליו, מתחתיו ולידו, כולם סובלים מצער השתיקה, זו שמונעת מלספר על המבצעים בהם נטל ג׳ינו חלק.

מקרוב הכרתי את ג׳ינו רק ב-1978 כאשר הובאנו מהשב״כ, הוא כחוקר מג׳נין ואני כרכז בעזה. עד אז נפגשנו ביחידה , אני כלוחם סדיר והוא כאיש מילואים. למען האמת, הוא היה מסמר חגי היחידה. אנרגיות הצחוק שהוא חלב מכולנו במהלך המסיבה, היו מסוגלות להניע טורבינות ענק...

שמעתי עליו כלוחם, אך כמוהו שמעתי על רבים אחרים. לוחמים נועזים הם מצרך נפוץ בסיירת. כשהתאמנו ב-1978 למבצעים במתכונת החדשה, שוברת מוסכמות ופורצת דרך, פגשתי בג׳ינו הלוחם האגדי. שנה רדפה שנה ומבצע רדף מבצע וג׳ינו הפך לעמוד מרכזי ביכולת החדשה שנבנתה.

חודשים של אימונים עשו אותו לא רק לסמכות מבצעית בקרב הלוחמים הצעירים, אלא גם לסמכות המחנכת בשעות הקטנות של הלילה, עם תום האימון. כמו אמא אווזה, היה ג׳ינו לוקח איתו את הקיבוצניקים, שמועדון ופאב היו אז מושגים זרים להם, ומחנך אותם (או מקלקל, תלוי את מי שואלים...) לגבי חיי הלילה של העיר ללא הפסקה.

במבצעים עצמם, עמוק בתוך גרוגרת האויב, ג׳ינו היה לגורם המשרה ביטחון כמו גם פותר בעיות. במבצעים שהסתבכו מעט, היה מוצא את הרגע הנכון כדי להשחיל בדיחה קצרה והלוחמים בעומק האויב היו מנסים לשווא להחניק את הצחוק שעשה מעט רעש, אך מנגד שיפר משמעותית את מצב הרוח.

ג׳ינו הכיר גם בחולשותיו ולא נרתע להודות בהן. כך, בתחקיר שקיים הרמטכ״ל רפול לכח המבצע, ימים לפני אחד מהמבצעים הרבים בהם השתתף ג׳ינו, הוא נקרא לתאר קטע מציר המבצע. ג׳ינו הסביר כיצד הוא מנווט את הכח לאורך כ 10 ק״מ עד שהגיע למזלג דרכים. ״איך אתה ממשיך מכאן״ שאל רפול. ״מכאן דיכטר ממשיך״, השיב ג׳ינו, ״אני יכול לזכור רק 10 ק״מ. אם רוצים שאלמד יותר, קחו בחשבון שאני אשכח קילומטר מהציר שכבר למדתי...״.

אלא שלג׳ינו היה זיכרון צילומי נדיר. פנים או מקום שראה, נשארו בזכרונו לנצח. לכן אדם וחבר, כמו גם מעשה טוב (או רע) שעשה מי מהאנשים, נחקקו אצלו לעד. כך גם אתה יוסי ג׳ינו, חבר ולוחם יקר, תיחקק אצלי ואצלנו לעד. היתה לי זכות להיות אתך בעומק מדינות האוייב, אך להרגיש אפילו שם בבית, פשוט בגלל שאתה בסביבה.

נח בשלום על משכבך.