חיסול ראשי הימין, פרק 2: התשתית

השמאל הקיצוני פרס רשת ביורוקרטית נשית ענפה המספקת לו מידע על כל חיבוק ונשיקה במדינה, כמעט. מאמר שני בסדרה.

גיל רונן , כ"ד בכסלו תשע"ז

מחוסלים: סלומיאנסקי, פרל, מגל, בוכריס.
מחוסלים: סלומיאנסקי, פרל, מגל, בוכריס.
צילום: פלאש 90

סיכום המאמר הראשון: בעולמם של היונקים קיים דפוס נרחב ביותר של תחרות על דומיננטיות בין הזכרים (היוצאים מן הכלל הם בעיקר הצבועים, הלמורים, קופי הבונובו – וככל הנראה גם חלק מהמגיבים למאמר), בעוד שהנקבות מתחרות ביניהן על הזכות להזדווג עם הזכר הדומיננטי, ו"מתוכנתות" לטפל בצאצאים הרכים.

סביר יותר להניח, אפוא, שהעובדה שיש יותר גברים בעמדות הכוח של החברה משקפת את התחרותיות הטבעית של הגברים, לעומת הנטייה הביתית / טיפולית / שירותית של הנשים, מאשר לתלות את האשמה בקונספירציה דתית-פטריארכלית של מזוקנים מסוכנים.

גם אם לא מקבלים את הטיעון הביולוגי הנ"ל, הרי שהאגרסיביות והתחרותיות הגדולה יותר של הגברים היא דבר שניתן להתרשם ממנו בכל מגרש קט-רגל שכונתי, טורניר משחקי מחשב או אליפות שח. הפמיניסטיות עצמן הרי מרבות להצביע על הבדלי אופי ברורים בין גברים ונשים, אלא שבמקום להשתמש במונחים ניטרליים כמו "אגרסיביות" ו"תחרותיות", הן משתמשות במושג השלילי-פלילי "אלימות" בכדי לתאר את הגברים, שנואי נפשן.

לקידום תפיסת עולמו הבדיונית, השמאל הקיצוני אף הקים באוניברסיטאות חוגי-דמה הקרויים "חוגי מגדר", בהם מלמדים נשים שתינוקות גדלים להיות גברים או נשים בגלל לחצים חברתיים ותרבותיים, ולא בגלל שנולדו ממין זכר או נקבה. הוכחות אמפיריות אין להם, כמובן.

"נקבות דומיננטיות? חחח!"
צילום: רויטרס

על סמך ההבלים הללו, קיבלו נשות השמאל הקיצוני צ'ק פתוח להקים את מוסדותיהן ולמלא את שורותיהם בעסקניות – הכל, כביכול, במטרה לתקן את "האפלייה" ו"ההדרה" ולייצר "שוויון" בין הכוח הפוליטי-כלכלי הכולל של המין הנשי לזה של המין הגברי (כאילו שאפשר בכלל להפריד ביניהם).

אם להצביע על דמות מפתח אחת בהקמת מנגנון הביורוקרטיה הנשית הארצית הזו, ברור שזו תהיה פרופ' נעמי חזן, ששימשה כח"כ מטעם מרצ מ-1992 ועד 2003, ונחשבת לרוח החיה מאחורי "הקרן החדשה לישראל" וארגון הדגל שלה בתחום הפמיניסטי, "שדולת הנשים".

כאחת מפעולותיה הראשונות בבית המחוקקים, הקימה חזן את הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת (1992). בשנת 1998 ייסדה גם את הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה. בעוד הוועדה בכנסת משמשת לחקיקה מסיבית של חוקי מגדר ופועלת כבמת-על פמיניסטית, הרי שהרשות במשרד ראש הממשלה היא גוף ביורוקרטי המורכב מעסקניות קבועות הפועלות מול משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים אחרים.

באתר הכנסת: קישור קבוע לשדולת הנשים של הקרן החדשה
צילום מסך

המדובר בביורוקרטיה עצמאית שבמרכזה נשות אקדמיה המכתיבות אידיאולוגיה, ולכן היא לא תלויה באמת בשאלה, מי נמצא בשלטון. ככל הידוע לנו, חזן ונשות שלומה ממשיכות לשלוט בוועדה המייעצת של הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה עד עצם היום הזה – למרות שמרצ לא יושבת בקואליציה מזה 16 שנה. "שדולת הנשים" משפיעה גם על הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ויעיד על כך הקישור הקבוע לאתר העמותה, שמוצב בעמוד הבית של הוועדה.

הלאה: בשנת 2000 נחקק חוק המחייב כל רשות מקומית למנות יועצת לקידום מעמד האישה, שתפקידה כולל בין היתר "איסוף מידע ונתונים... בכל הנוגע לתנאי התעסוקה והשכר של נשים". אם ברשות מקומית מסויימת פועלת גם מועצת נשים, הרי שהיועצת לקידום מעמד האישה באותה רשות אחראית גם על הקשר עם מועצת הנשים.

בשירות המדינה פועל גם אגף לקידום ושילוב נשים, אשר מינה 75 נשים לתפקידי "ממונות על קידום נשים" במשרדי ממשלה וביחידות הסמך. אלה אחראיות, בין היתר, על ייעוץ וליווי לנשים שמתלוננות על הטרדה מינית. ב-2001 הוקמה בצה"ל יחידת היועצת לרמטכ"ל לענייני נשים (כיום: לענייני מגדר), וב-2013 נוצרה משרה דומה במשטרת ישראל. עם השנים צצו אינספור יועצות למעמד האישה ונציבות קבילות על הטרדות מיניות גם בבתי החולים, במוסדות החינוך הגבוה, בגופים גדולים כדוגמת חברת החשמל, ועוד.

נעמי חזן עם מוסי רז, אורי אבנרי ודב חנין
צילום: פלאש 90

מה באמת עושות כל היועצות האלה? נראה שעיקר עיסוקן הוא ליקוט מידע על כל מערכת יחסים רומנטית שמתנהלת בסביבתן. מעצם המנדט שניתן להן, היועצות הללו יודעות הכל, ובזמן אמת כמעט, על כל טפיחת שכם, כל חיבוק, כל נשיקה על הלחי, כל נשיקה שלא על הלחי, כל מערכת יחסים שהסתיימה, כל טיפת טינה או קנאה שמצטברת במשרדים ובלשכות השררה לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל. לאף פוליטיקאי, לאף קצין, לא יהיו סודות לאורך זמן מפני המנגנון הזה, אם הסודות קשורים בנשים.

בנוסף על כל אלה, הקימה "הקרן החדשה" את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. מ-2008 ועד סמוך להיבחרה לכנסת ב-2013, עמדה בראש איגוד מרכזי הסיוע מיכל רוזין, ששימשה לפני כן עוזרת פרלמנטרית לנעמי חזן. האם ראוי שגוף כזה יתקיים? בהחלט. אך האם עדיף שישלטו בו נשים ציוניות, המבקשות לתקן, או פוסט-ציוניות, המבקשות לקלקל? זו השאלה.

המידע המביך שזורם מהעמדות שתיארנו מייצר, עבור האוחזים בו, בנק מטרות ענקי של גברים בעמדות חשובות. מעטים ביניהם ראויים להיחשב כפושעים. חלקם גסי רוח, בוגדניים או חלשי אופי. חלקם צחים כשלג. ובכל מקרה, מדינת ישראל אינה מדינה דתית, והשמאל ודאי שאינו ידוע בדבקותו בערכי הצניעות או בקדושת הנישואין. גם אם אדם נשוי ניהל רומן, חיבק מישהי שאינה אשתו או אמר בדיחה גסה, כיצד ניתן לפגוע בו?

בכדי שניתן יהיה לנצל את המידע לבניית מנגנון טרור פוליטי יעיל, היה צורך תחילה להרחיב את הגדרות עבירות המין באופן שיגדיר מחדש התנהגות גברית גסה, פסולה או סתם מפוקפקת-מוסרית כפלילית ממש, ושיהפוך את הצורך בהבאת ראיות והוכחות לדבר העבירה – למיותר.

מנגנון החיסול של השמאל: כך הוא פועל

פרק 3: חקיקה בזדון

פרק 4: ביצוע