אין מנוס, מחבר 'מעוז צור' - לדין

בדיון סודי של בכירי מערכת המשפט נקבע לאסור את שירת הפיוט 'מעוז צור' במרחב הציבורי. קטעי פרוטוקול והקלטות הגיעו אלינו (דעה...)

שמעון כהן , כ"ח בכסלו תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

פרוטוקולים והקלטות שהגיעו למערכת ערוץ 7 חושפים קטעים מדיון שנערך באחרונה סביב הפיוט' מעוז צור', דיון שבסופו התקבלה ההחלטה להעמיד לדין את מחבר הפיוט, מהלך שייתכן ויורחב גם נגד מי שישיר את השיר בפורום ציבורי או פרטי.

בפרוטוקולים המדוברים מתגלה היחס אל הפיוט שנכתב בימי הביניים כאל כתב הסתה גזעני, וככזה, כאמור, נערכת מערכת המשפט בישראל להחרמתו המוחלטת מהשיח בישראל.

למערכת הערוץ לא הגיעו שמותיהם של הדוברים בפרוטוקולים ובהקלטות, אולם ככל הנראה מדובר בבכירים ביותר בצמרת מערכת המשפט בישראל.

"התפיסה העולה משורות השיר היא תפיסה גזענית המתייחסת לעמו של הכותב כאל עם נבחר, כזה שרק הוא נתון תחת הגנתו של האל. זו הסיבה לשימוש במילים 'מעוז צור ישועתי', הצור, שהוא האל, מוגדר כישועתו של העם היהודי, ומאידך המשמעות היא שאותו אל מסייע לעם ישראל מול אויביו.

מדובר בטקסט חמור המזכיר את הרעיון שעליו כתב עופר וינטר באותו דף קרב זכור לשמצה: "אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל נגד אויב המנאץ שמך. בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם, ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם' ונאמר אמן". כמערכת משפט שוויונית איננו יכולים לתת יד לפרסומו של כתב פלסטר שכזה. האל, מתוקף היותו האל של כל האנושות, אינו מסייע לעם אחד על חשבון עם אחר. לא נוכל לאשר הפצתם של ערכים מעין אלה".

הקלטה שמגיעה מאותו דיון מתייחסת בחריפות לאופן בו נרמז המקדש בפיוט. בכירה נשמעת בהקלטה כאומרת: "הפיוט הזה מייחל לבנייתו של בית המקדש, ואנו יודעים היטב שלא מדובר בבנייתו בלב מדבר יהודה או על המאדים. מי שמייחל לבנייתו של 'בית תפילתי' או מזכיר בערגה את 'חנוכת המזבח' יודע היטב שהכוונה היא לבניין המקדש על הר הבית. ביטויים שכאלה רק מסלימים את המתח בין יהודים למוסלמים ומסכנים את שלומו של המזרח התיכון כולו. אני משוכנעת ששורה כזו אינה עוברת את מבחנו של בג"ץ ואני מתפלאת שהיועץ המשפטי לממשלה לא נדרש לעניין. אגב", מוסיפה הבכירה, "העובדה שהפייטן נוקט במילים חלופיות לביטוי 'בית המקדש' ובוחר במילות כיסוי כ'בית תפילתי' ו'מזבח' מעידה על כך שהייתה ידועה לו הבעייתיות שבטקסט הזה. על כן בכל מבחן משפטי לא תעמוד לו חזקת החפות ותום הלב".

מסמכי הפרוטוקול מאותו דיון מלמדים על ביקורת נוקבת שהופנתה על הביטוי 'לעת תכין מטבח מצר המנבח': "מדובר ברצון לשמחה לאד, יצר אפל שאין לו מקום בחברה מערבית מתקדמת. הרצון לטבוח באויב שרק נובח ועדיין לא עשה דבר הוא רצון שיש לגנות אותו מכל וכל. אנחנו אמונים על הביטוי 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת', כלומר התייחסות מבטלת ומתעלמת מנביחותיהם של כלבים. לא ייתכן שבטקסט זה, המושר גם בפי ילדי גנים, תטופח השאיפה לנקמה בצרים ואויבים במקום ערכה העליון של ההתעלמות והרכנת הראש עד יעבור זעם".

הביקורת על טקסט הפיוט נמשכה באותו דיון ובקטעי הקלטה חלקיים נשמעו הבכירים מתבטאים בחריפות גם על הביטוי 'וטמאו כל השמנים': "לא ניתן להשאיר על כנו את המשפט הזה שכל כולו נועד להטמיע בעם, ובעיקר בקרב הדור הצעיר, את מונחי הטומאה והטהרה, ביטויים אנרכוניסטיים שאינם מתאימים לדורנו, ביטויים שמשמעותם היא עליונותו של הטהור על פני הטמא, משמעות המטפחת ערכי גזע המבוססים על ביטויים שאיש אינו מסוגל להבין אותם או לבאר אותם במונחי ישראל של שנת 2016".

הבכירים שהתכנסו לדיון המדובר קבעו גם כי לא מתקבל על הדעת מצב בו 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים': "הגדרתם של רבנים וחכמים כ'בני בינה' שבכוחם לקבוע לשאר העם כיצד לציין חג, בשיר ורננים, היא נטילת מונופול ההנהגה הרוחנית לידיהם, ואני שואל אתכם, ידידיי, מי שמם לקבוע לנו? האם נוכל להחריש לנוכח היהירות הזו?", שאל הבכיר והוסיף: "אזכיר לכם, חבריי, שכל אותו מאבק מול היוונים החל והתרחש דווקא בימיהם של אותם חכמים הנוטלים לעצמם את המונופול הזה שהרי 'יוונים נקבצו עליי אזי בימי חשמנים'. אלמלא אותם חשמנים, אלמלא אותה התרסה כלפי היוונים לא הייתה באה לעולם כל אותה מלחמה, וכעת הם אלה שיקבעו עבור כולנו? בזכות מה?".

כאמור, בסופו של הדיון הוחלט להעמיד לדין את כותב הפיוט, וככל הנראה בקרוב יוצאו צווים לאסור את שירת הפיוט במרחב הציבורי ובעיקר במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל ובכיכרות הערים. לפי שעה יותר השימוש בפיוט במרחב הפרטי, אולם אין לדעת לעוד כמה זמן...