מחוסלים: סלומיאנסקי, פרל, מגל, בוכריס.
מחוסלים: סלומיאנסקי, פרל, מגל, בוכריס.צילום: פלאש 90

ז'ניה היא מדענית בפנסיה שחיה את מרבית חייה בברית המועצות לפני שהיגרה למערב.

"החוקים לגבי אונס שונו ברוסיה כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה", סיפרה לי במייל לפני כמה חודשים.

"על פי החוק הישן, היה צריך להוכיח שהתרחש אונס או ניסיון אונס, דבר שהיה קשה מאוד או בלתי אפשרי. החוק החדש לא דרש שום הוכחה והרשה לשופטים לקבל את מילתה של האישה כהוכחה. אנחנו חשבנו שמדובר בשיפור גדול עבור הנשים.

"הפתעה! הרשויות השתמשו בחוק החדש נגד הרבה מאוד מתנגדי משטר. הקג"ב היה גורם לאיזו 'פרחה' [מילתה של ז'ניה, לא שלי, ג"ר] מקומית להאשים מישהו באונס, ואז שולח אותו באופן חוקי לסיביר, לחטוב עצים ולחשוב על חוסר הצדק החברתי במשך שנים. האשמות בדבר אונס הפכו במהרה לשיטה קלה להיפטר מכל מי שהקג"ב לא אהב".

בשנים 1998-2001 חולל השמאל הקיצוני בישראל מהפכה בחוקים לגבי עבירות מין בישראל. המהפכה באה לידי ביטוי בשלושה חוקים, לפחות: החוק נגד הטרדה מינית (1998), שינוי הגדרת האונס (2001), וחוק נפגעי עבירה (2001).

חוק נפגעי עבירה הוגש כהצעת חוק ממשלתית לאחר שגובש ע"י בכירת הפרקליטות, יהודית קרפ. קרפ היתה ידועה בשל שני דו"חות משמעותיים שהגישה: האחד טען שמתנחלים משתמשים לרעה בנשק שניתן להם ודרש להגביל את מתן רשיונות הנשק לאוכלוסיה זו (1982), והשני הוביל לחקיקת החוק נגד אלימות במשפחה (1991). כיום, קרפ היא חברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, יושבת ראש ועדת ההיגוי של "תוכנית המשפטנים" של הקרן, וחברת המועצה הציבורית של עמותת "יש דין".

חוק נפגעי עבירה קובע, בין היתר, כי "נפגע עבירה שביקש זאת זכאי לכך [שהגופים החוקרים והתביעה] יידעו אותו על שלבים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע". בנוסף, "נפגע עבירת מין או אלימות שביקש זאת, זכאי לכך [שהגופים החוקרים והתביעה] יידעו אותו על שלבים נוספים בהליך הפלילי בקשר לעבירה שממנה נפגע".

החוק לא עוסק רק בעבירות מין אך חלק נכבד ממנו מוקדש לעבירות אלו. בהתאם לחוק, הוקמו בפרקליטות ובמשטרה אגפי נפגעי עבירה, שתפקידם לדאוג לטיפול נאות ב"נפגעי עבירה".

נשמע טוב, נכון? אבל יש פה בעיה חמורה. האם הבחנתם בה?

החוק מתייחס לזכויות "נפגע עבירה" בעת חקירת תלונתו ובעת ניהול המשפט. אבל גם מי שלא למד מעולם משפטים יודע שמטרת החקירה וההליך המשפטי היא קודם כל לקבוע אם אכן נעברה עבירה.

אם לא נעברה עבירה, הרי שמי שבאמת נפגע מעצם ניהול ההליך הפלילי הוא החשוד, ומי שבאמת עובר על החוק הוא זה שהגיש את התלונה! קרפ דילגה על פרט "שולי" זה ובעצם חוקקה חוק שמעודד את הרשויות להתייחס לכל מי שהוגשה נגדו תלונה כאל עבריין, ואל כל מתלונן – עם דגש על מתלוננות בתיקי עבירות מין – כאל קורבן, עוד בטרם חקירה.

אם תקשיבו לאופן בו מדברות שדרניות, אקדמאיות ומשפטניות פמיניסטיות על האשמות לגבי עבירות מין ואלימות, ודאי תבחינו שהן ממעטות מאוד לומר "המתלוננת" ומעדיפות לומר "הקורבן". זה לא כי הן לא מבינות את ההבדל.

ושוב, הקרן החדשה

את השינוי בחוק לגבי אונס ביצעה ח"כ יעל דיין (העבודה), ביחד עם ח"כ חוסניה ג'בארה (מרצ), ובסיועו של פרופ' עמנואל גרוס, לאחר שבית המשפט העליון הנחה את המחוקק לתקן את החוק.

במסגרת תיקון החוק, בוצעו שני שינויים עיקריים בסעיף 345(א) לחוק העונשין. פסקה 1 בסעיף זה הגדירה לפני כן את האינוס כמקרה שבו אדם "בועל אשה שלא בהסכמתה החופשית, עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה".

התיקון הותיר בסעיף זה רק משפט קצר, המגדיר אינוס כמצב שבו אדם "בועל אשה שלא בהסכמתה החופשית", וביטל למעשה את הצורך של התביעה להוכיח שימוש בכוח, הפעלת לחץ או איום. שינוי נוסף נעשה בפסקה שקבעה שאינוס הוא מצב שבו אדם "בועל אשה תוך מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה התנגדות". לאחר התיקון, האינוס מוגדר כמצב שבו אדם "בועל אשה תוך מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית".

סעיף זה, הסבירה ח"כ דיין, "נועד לתת מענה למצב שבו נאנסה אשה שהיתה שיכורה או תחת השפעת סם והבועל אותה אמנם לא עשה שימוש בכוח, אך ניצל את חוסר יכולתה להביע את התנגדותה".

גם את החוק הפלילי לגבי הטרדה מינית העבירה ח"כ דיין, שעמדה בראש הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, עליה סיפרנו לכם במאמר קודם. היא הסתייעה במשפטנית הפמיניסטית ד"ר אורית קמיר. נכון שלא תפלו מהכיסא אם אספר לכם שקמיר קיבלה מהקרן החדשה לישראל את פרס המשפט, הצדק החברתי וזכויות האדם לשנת 2013 בגין פועלה זה?

החוק הישראלי נגד הטרדה מינית נחשב לאחד הקיצוניים מסוגו בעולם. בארה"ב, שם נחקק לראשונה חוק נגד הטרדה מינית, העבירה כלל לא מוגדרת כפלילית אלא רק כעניין שניתן לתבוע בגינו פיצוי כספי.

חוקים טובים באים לעשות סדר בחברה ולהרבות צדק. הם נחקקים בעיניים פקוחות ומתוך הכרת חולשותיו של המין האנושי, ובהן הכלל הידוע ש"פִּרְצָה קוֹרֵאת לַגַּנָּב" (סוכה כו א).

חוקים רעים באים להרבות מהומה ולייצר אי-צדק, ומתעלמים בכוונה מהחולשות האנושיות.

החוקים שנחקקו בין 1998 ל-2001 – בצורתם הנוכחית ובאופן שבו הם מפורשים ע"י שופטות, נשות אקדמיה ועיתונאיות פמיניסטיות – שייכים לקטגוריה השנייה, באופן מובהק.

אלה חוקים שנראה כי נועדו בכוונה תחילה לעודד שימוש לרעה בהם. כמו בסיפור של ז'ניה על בריה"מ: הציבור סבור תחילה שקיבל חוקים שישפרו את מצבו. ההפתעה מגיעה כשכבר מאוחר מדי.

בפרק זה הצגנו שלושה מהחוקים הבעייתיים. בפרק הבא נרחיב לגבי הבעייתיות שבהם, ועל האופן בו הם משרתים את מנגנון הטרור הפוליטי.

מנגנון החיסול של השמאל: כך הוא פועל

פרק 2: התשתית

פרק 4: ביצוע