גם בזירת סוריה הפלשתינים בוחרים גרוע

מאז בחר המופתי לעמוד לצדו של היטלר מקפידים הפלשתינים לעמוד לימין הצדדים הבעייתיים של האנושות. כך גם בסוריה. דעה

איתמר צור , ו' בטבת תשע"ז

הפצצות בעיר חאלב שסוריה
הפצצות בעיר חאלב שסוריה
צילום: רויטרס

מאורעות הדמים בסוריה מוכיחים לנו מידי יום כי למרות הקידמה, חופש הביטוי והדמוקרטיה שאנו מכירים ומוקירים, עדיין יש לעולם החופשי הרבה עבודה בכדי למנוע קורבנות תמימים במלחמות מיותרות.

מלחמות אלה נגרמות בעיקר בשל יצר הגדלות של משטרים דיקטטורים טוטאליטריים שעקרונות העולם החופשי זרות להם. לצערנו, ולמעשה לצערם של הקורבנות, מדינות העולם החופשי עוסקות בעיקר ב"פשעים" כאלה ואחרים שמבצעת מדינת ישראל כנגד העם הפלסטיני. אותו עם פלסטיני שלטענתו הוא מבני הילידים של חבל הארץ בין הנהר לירדן.

אותם ערביי ישראל, שהתודעה הלאומית שלהם החלה רק בשנות ה-40 של המאה הקודמת בשל פעילותו העניפה של המופתי חאג' אמין אל חוסייני, כנגד הפעילות הלאומית של התנועה הציונית בפלשתינה של אותה תקופה.

ניתן לראות שלאורך כל ההיסטוריה "רבת השנים" של בני העם הפלסטיני – גם לפני שכינו את עצמם בשם זה – היתה דווקא תמיכה במדינות ומעצמות שנגדו את עקרונות הדמוקרטיה, חופש הביטוי ושאר עקרונות העולם החופשי. כך שדבריו של ח"כ אחמד טיבי על העובדה ש"בני העם הפלסטיני צריכים מימון לא לצורך הקמת חיל אוויר אלא לצורך רכישת מחשבים וייסוד אוניברסיטאות" הינה אמירה שתלושה מהמציאות. מה גם שאוניברסיטאות ביהודה, שומרון ורצועת עזה לא היו קיימות טרם הכיבוש הנורא של 1967.

תחילת תודעתה הלאומית של האוכלוסייה הערבית באיזור, היתה כאמור בשל פעילותו של חאג' אמין. אותו אדם שאפילו ראשי ההנהגה הפלסטינית חוששים מלהזכיר את שמו פן יזכור המערב את פעילותו האנטישמית של המופתי. חאג' אמין חשש מצבירת הכח של התנועה הציונית הן מבחינה לאומית פאן-ערבית והם מבחינה דתית – שהרי היהודים אינם יכולים לקבל ריבונות כלשהי אלא רק לחיות כבני חסות תחת כנפי האיסלאם.

בתקופה זו של השלטון הבריטי שהבטיח ליהודים בית לאומי בפלשתינה בשנת 1917 והן את תפקידו בהגשמת החזון על פי ועידת סן רמו של 1920, פנה המופתי לאויביהם המרים של בריטניה והעולם החופשי – המפלגה הנאצית. המופתי הוקסם מהאנטישמיות של אדולף היטלר וחבריו ופנה להגשמתה הלכה למעשה ברחבי פלשתינה המנדטורית.

הוא פעל להקמתו של צבא ערבי שיסייע לכוחות הגרמנים בכיבוש במזרח התיכון, הקים יחידת ס"ס שפעלה להשמדת יהודי הבלקן, פעל לצורך ביצוע טבח בתושבי תל אביב על ידי הרעלת בארות מים, תיכנן הקמת מחנה השמדה לצורך חיסול יהודי המזרח התיכון ואף קיבל תקציב ומשרד בברלין מהמפלגה הנאצית לצורך הפצת תעמולה אנטישמית בשפה הערבית.

כל זאת מבלי להזכיר את פעילותו נגד היהודים במרד הערבי, במאורעות תרפ"ט, בפרהוד בעיראק ועוד. כל זאת מתוך שאיפה להיות השליט של העולם הערבי לאחר הכיבוש הגרמני של האיזור.

למזלנו, כוחות העולם החופשי מיגרו את הכיבוש הנאצי ברחבי אירופה וצפון אפריקה והמופתי עצמו נאלץ להימלט בעור שיניו ולבלות את שארית חייו במסתור בביירות.

במשך שנות הכיבוש הירדני ביהודה ושומרון, המשיכו הפלסטינים ומדינות ערב להביע תמוכה גלויה בברית המועצות שהיה בעל הגמוניה רבה מאוד גם באירופה. התמיכה כללה כמובן אספקת נשק והעברת מידע טכנולוגי.

מיודענו מחמוד עבאס למשל סיים את הדוקטורט שלו בברית המועצות. עבודת הדוקטורט שלו ידועה כבר והיא מהווה הכחשת שואה לכל דבר ועניין – דבר שמדינות העולם החופשי לא יכולות היו לקבל. כמו כן זכור לכולם ביקורו ההיסטורי של מנהיג אש"ף דאז, יאסר ערפאת במוסקבה בתחילת שנת 1970. ערפאת שהיה אז עוד מנהיג ארגון מוקצה ברחבי העולם, התקבל בזרועות פתוחות בקרמלין. למרות כל זאת, גם לשיתוף הפעולה הסובייטי-ערבי היו גבולות. דרישות חוזרות ונשנות של הסובייטים להכרה ערבית במדינת ישראל וישיבה לשולחן המשא ומתן נתקלו בסירוב גורף של כלל מדינות ערב.

כשנה לפני התפרקותה הטוטאלית של ברית המועצות, פלש צבא עיראק לכווית. מנהיג אש"ף הביע תמיכה בלתי מסוייגת בנשיא סדאם חוסיין ובזכותה של עיראק להשתלט על שדות הנפט הרבים של המפרץ הפרסי. הניצחון של כוחות הברית בראשות ארצות הברית ושחרורה של כווית מעול הרודן העיראקי שמטה ליאסר ערפאת את השטיח מתחת לרגליו בעיקר עם גירוש מאות אלפי הפלסטינים מכווית המשוחררת.

לאחר מכן, עם התפרקותה של ברית המועצות – נותר ערפאת ללא מימון הולם ונחשב בעיני העולם כ"Persona non grata". מעמדו נחלש בצורה משמעותית אולם הוא קיבל חבל הצלה ממדינת ישראל. חילופי איגרות בין יאסר ערפאת לראש הממשלה המנוח יצחק רבין גרמו לעולם להכיר ביאסר ערפאת ובאש"ף כנציגיו של העם הפלסטיני.

חלפו השנים, והיום הילד הרע של העולם אינה אלא ממשלת סוריה הטובחת באזרחיה שלה. אירופה מוצפת בפליטים שביניהם גם גורמי טרור שמנצלים את החופש של הגוש האירופי לטובת ביצוע פיגועי דמים. העולם מזדעזע מתמונות האימה המגיעות חדשות לבקרים אולם למרות גינויים פה ושם – רובו נשאר נייטרלי.

השלטון העלאווי בסוריה, שבמהותו אינו לגיטימי בעיני העולם הערבי מצליח לשרוד כבר קרוב לשש שנים בעיקר בזכות תמיכה של רוסיה בשנים האחרונות וכן בזכות תמיכתם של פלסטינים רבים. למרות שנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אינו מביע עמדה כזו או אחרת, התמיכה הפלסטינית בשלטון הסורי חייה ונושמת.

ראש וראשון לתומכים היה חבר הכנסת מטעם בל"ד, סעיד נפאע, בכנס שנערך בחיפה ובו הוקיע את מדינות ערב שמתערבות בסכסוך לטובת המורדים. התמיכה הפלסטינית בשלטון אסד אינה מסתיימת בהצהרות.

כפי שפורסם זה מכבר על ידי המזרחן ד"ר אדי כהן, ישנה תמיכה מודיעינית וצבאית בקנה מידה רחב של בכירים פלסטיני, וזאת למרות שחלק גדול מהנרצחים והפליטים הינם בעצמם פלסטינים (לדוגמא במחנה הפליטים ירמוכ). בין התומכים: פעילי החזית העממית לשחרון פלסטין בראשות אחמד ג'יבריל היושב בדמשק; חטיבת אל-קודס בראשות מוחמד א-סעיד באיזור חאלב הלוחמדת המורדים ובכוחות דאע"ש בחסותם האדיבה של הרוסים; ותנועת צעירי השיבה הפלסטינית שמגייסת שכירי חרב פלסטינים להצלת משטרו של בשאר אסד.

כך אנו למדים שלאורך כל ההיסטוריה "רבת השנים" של העם הפלסטיני, ידעו תמיד מנהיגיהם לבחור בצד הרדיקלי והדיקטטורי של המפה הפוליטית-העולמית. התמיכה במדינות שכולן הואשמו בביצוע ג'נוסייד באזרחיהן שלהן, אינה מוזכרת לא בשיח הישראלי ולא בשיח העולמי שעמל לילות כימים למען שאיפותיו הלאומיות של העם הפלסטיני לחיות בשלום ושלווה בקרב משפחת העמים.

טבח ההמונים בסוריה מתרחש גם בעת כתיבת שורות אלה והצגתם של האשמים ברצח העם הנוכחי – חייבת להיות מוצהרת בריש גלי – בין אם הם סורים, איראנים, לבנונים וגם פלסטינים.

הכותב, איתמר צור, הוא חוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל