הלכות משחק 'פוקימון גו'

האם יש דין 'מוסֵר' לחברה האחראית על המשחק 'פוקימון גו'? בשאלה הזו דנים רבנים בכתב-העת הוותיק 'המעין' בעריכת הרב יואל קטן.

ערוץ 7 , י' בטבת תשע"ז

משחק פוקימון גו
משחק פוקימון גו
צילום: רויטרס

הטכנולוגיה התקשורתית החדישה והתרבות שבאה בעקבותיה מביאות לעיתים לשאלות הלכתיות שלא נשאלו מאז בריאת העולם.

כך בקובץ 'המעין', בגיליון חודש טבת שיצא עתה לאור, מתפרסם בירור הלכתי רחב על הלכות המשחק 'פוקימון גו'. למי שלא מכיר - 'פוקימון גו' הוא משחק המתנהל ע"י הטלפון החכם. מדובר במשחק המבוסס על מציאות רבודה (Augmented Reality), טכנולוגיית מיחשוב אשר מחברת בין דימויים דיגיטליים-וירטואליים לבין תיעוד אמיתי ומציאותי ועכשווי.

הפוקימונים הם דמויות דמיוניות מצוירות שלפני עשור שימשו לסרטי ילדים, והיום הם הפכו לחלק ממעֵין משחק בינלאומי, בו בעזרת מצלמת הטלפון והאיכון הלווייני (GPS) העולם כולו הופך למין מגרש משחקים ענק.

לאחר הורדת האפליקציה המתאימה השחקן יכול לראות דרך מצלמת הטלפון שלו צורות וירטואליות (פוקימונים) ש'הונחו' ע"י החברה מנהלת המשחק באזור שבו הוא נמצא, ועליו לתפוס אותן ו'לטפח' אותן, ובשלב מסוים לשלוח אותן להילחם בפוקימונים אחרים.

התפיסה נעשית על ידי השלכת "כדור תפיסה" מיוחד על הפוקימון בעזרת הפלאפון. לכל פוקימון יש כמה סוגי תנועות והתקפות והתחמקויות שמופעלות באמצעות לחיצות שונות על מסך הפלאפון. שיבוץ הדמויות במרחב ע"י החברה-המנהלת נעשה באופן אקראי, ומציאת הפוקימון נעשית בעזרת רמזים שהמכשיר מספק לשחקנים, שמקורם במחשבי החברה בעלת המשחק.

וכאן מתעוררות כמה שאלות הלכתיות כבדות משקל: ראשית, עקב ההתמכרות וההשתקעות של השחקנים במשחק, בהרבה מקרים שחקנים ניזוקו וספגו פגיעות ממשיות - נהגים גרמו לתאונות דרכים קשות כשרדפו אחרי פוקימון תוך כדי נהיגה, שחקן 'פוקימון גו' אחד עקב אחרי הפוקימון 'שלו' על קצהו של צוק ונפל מגובה רב ונפצע קשה, ובמקום אחד כנופיית שודדים נהגה להגיע למקומות נטושים בהם הוטמנו פוקימונים ולשדוד שחקנים שהגיעו בעקבות החיפושים שלהם לאזור המבודד והבלתי בטוח ההוא.

האם החברה אחראית לנזקים שנגרמו לשחקנים וצריכה לפצותם? שאלה שנייה: היות ושיבוץ הדמויות במרחב נעשה באופן אקראי, פוקימונים רבים 'הונחו' בשטחים פרטיים, וכאשר זיהו השחקנים שבבית מסוים מוסתר פוקימון הם נכנסו אליו בלא רשות כדי לתפוס את הפוקימון המסתתר.

האם בעל הבית יכול לתבוע מהחברה להסיר את הפוקימון הווירטואלי שהונח בשטח הפרטי שלו, מפני שכל זמן שהפוקימון מונח ברשותו נגרם לו נזק על ידי אנשים החודרים אליו בלי רשותו, או שהחברה יכולה לפטור את עצמה בטענה שהיא לא הניחה ברשותו שום מפגע מוחשי, ורק בשרתי המחשבים סומן מקום זה 'כאילו' מונח בו פוקימון, ולכן אין עליה חובה להסירו? שלישית: האם אדם יכול לתבוע את החברה על הנזקים שנגרמו לרכושו ע"י אחרים, בעקבות הצבת פוקימון על ידה בביתו הפרטי?

הרב בריזל, תלמיד חכם מביתר עילית, פוטֵר את החברה מהנזקים שנגרמו לשחקנים – שהרי הם גרמו אותם לעצמם, אך אוסר על החברה להציב פוקימונים בשטחים פרטיים ללא הסכמת הבעלים, למרות שמדובר ביצורים וירטואליים, שאין בהם ממש. לגבי נזקים שנגרמו לאחרים בעקבות המשחק, כאשר אי אפשר לאתר את השחקנים המזיקים עצמם, קובע המחבר שבאיזור שידוע שקיימים בו שחקני פוקימון מכורים למשחק – הצבת פוקימונים במקומות פרטיים דומה לדין 'מוסֵר', שבו האדם גורם באופן ישיר לנזק לחברו מצד גוף שלישי, ו'מוסֵר' חייב בכל הנזקים שקרו בעקבות הלשנתו, למרות שמדובר בנזק עקיף; לכן אפשר לחייב את החברה.

בהמשך הגיליון נמצא בירור ספרותי-פסיכולוגי-היסטורי בשאלה הנצחית האם הגולם מפראג היה או לא היה, ובתָוֶך נמצאים ספיחים אחרונים בענייני שנת השמיטה שתשוב אלינו לטובה בעוד שנים בודדות – אולי כבר בעז"ה כחובה מדאורייתא, ועוד לא הזכרנו חצי מהמאמרים בגיליון זה.

כתב-העת הוותיק 'המעין' יוצא לאור פעם בשלושה חודשים ע"י מכון שלמה אומן שע"י ישיבת שעלבים, בעריכת הרב יואל קטן.