תיאטרון רומי נמצא בחפירות בסוסיתא

התיאטרון ממוקם מחוץ לחומות העיר. ייתכן ולא תיפקד כתיאטרון רומי רגיל אלא היה לו תפקיד חשוב בטקסים דתיים.

אורלי הררי , י"ב בטבת תשע"ז

התיאטרון האובד
התיאטרון האובד
צילום – מ. איזנברג

תיאטרון רומי גדול התגלה בחפירות שמבצעת אוניברסיטת חיפה בסוסיתא. מיקומו מחוץ לחומות העיר מעלה את הסברה כי ייעודו הראשי לא היה לשם העלאת הצגות להמונים, אלא לטקסים דתיים.

ד"ר מיכאל איזנברג מאוניברסיטת חיפה, העומד בראש משלחת סוסיתא, חשף את הממצאים החדשים בכנס השנתי של מחקרי המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה.

"החפירות בשנים האחרונות מחוץ לעיר משלימות זו את זו כבסיפור בלשי", אמר ד"ר איזנברג. ''בתחילה מצאנו את המסכה של פאן, לאחר מכן שער מונומנטאלי שהוביל למה ששיערנו שהוא מתחם פולחני והנה השנה אנחנו מוצאים באותו המתחם בית מרחץ ותיאטרון – שניהם עשויים להיות קשורים בתקופה הרומית לפולחן לאל הרפואה אסקלפיוס או לאלי טבע דוגמת דיוניסוס ופאן".

סוסיתא הייתה עיר מרכזית באזור מזרח הכנרת והגולן בתקופה הרומית. בשנתיים האחרונות שבים ומופתעים החוקרים מהמכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה מתגליות מרעישות דווקא מחוץ לשערי העיר.

מה שהיה חסר עד כה בתוך תחומי העיר היה התיאטרון – מבנה ציבורי היכול להכיל אלפי אנשים, שבו היו מועלות ההצגות הפופולאריות ביותר להמונים.

לדברי ד"ר איזנברג, עיר רומית מכובדת באותה תקופה לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להיות ללא תיאטרון, ובכל זאת, עד כה התיאטרון לא נמצא.

"מעת שהמשלחת שלנו החלה את חשיפתה של סוסיתא, המתנו בדריכות לרגע בו נאתר תיאטרון בעיר. היעדרו של תיאטרון בפוליס רומית פשוט אינו מתקבל על הדעת. היו חוקרים שהעלו הרעיון, כי האודיאון הקטן שחשפנו החליף את התיאטרון בשל גודלה המצומצם של העיר, אבל ידענו כי אין זה כך. פרופ' ארתור סג"ל, שעמד במשך שנים בראש הפרויקט ונמנה על חשובי החוקרים של התיאטראות במזרח הרומי התעקש בדבר קיומו של תיאטרון בעיר", הסביר ד"ר איזנברג.

בינתיים, מצאו החוקרים בשנים האחרונות מספר ממצאים מחוץ לחומות העיר שמשכו את תשומת ליבם. בשנת 2015 הם חשפו את מסכת הברונזה הייחודית של האל פאן ושנה לאחר מכן הם איתרו שער מונומנטאלי שעליו קובעה ודאי המסכה, שהוכרז ממש בימים אלו כאחד מעשרת הממצאים הארכיאולוגים החשובים של השנה בכתב העת the Biblical Archaeology Review.

לאור הממצאים הם העריכו שהשער מוביל למתחם גדול – ייתכן למתחם פולחני לאל פאן או לאל דיוניסוס, שפעלו לא אחת יחדיו. "והנה השנה, כמו בכפפה המותאמת ליד, מצאנו את המבנים הראשונים של המתחם – בית המרחץ הציבורי והתיאטרון, לשניהם זיקה לפולחן דתי", אמר ד"ר איזנברג.

את בית המרחץ הציבורי איתרו החוקרים בקלות יחסית אך רק חלק זעיר משטחו נחשף שכן מדובר במכלול בנייה רחב מידות ועשיר. היה זה חבר המשלחת ד"ר אלכסנדר ירמולין, אשר מצא את מסכת האל פאן המפורסמת, שהצביע על קער בזלתי מכוסה במפולת אדירה והציע כי שם נמצא התיאטרון.

ואמנם, לאחר מספר ימים של חפירה התגלו שני ממצאים שמוכיחים כמעט מעל לכל ספק שמדובר בתיאטרון: מעבר הנתחם מעליו בקיר חצי עגול בבניית גזית בבזלת אשר שימש כמעבר המפריד בין גוש המושבים התחתון לזה העליון ואת אחד מהמסדרונות המקוּרים שחצו את מערכת המושבים ואפשרו את כניסת הקהל לגושי המושבים שלהם – הוומיטוריום.

חפירת בדיקה קטנה חשפה את התשתית של מספר מושבים כאשר המושבים עצמם, כמובן, נעלמו מזמן. זמן הקמת השער מתוארכת לראשית המאה השנייה לספירה ובתום חפירת בדיקה ראשונית בתיאטרון נדמה כי זהו גם תאריך הקמתו.

כאמור, מה שמרגש את החוקרים בעיקר, הרבה יותר מהעובדה שהתיאטרון האובד נמצא סוף כל סוף, היא העובדה שייתכן והם חושפים מרכז פולחני דתי רחב היקף, מחוץ לחומות העיר.

"דיוניסוס, אל היין, קשור בשינוי ואובדן הזהות ומכאן מתקשר לתיאטרון ולמסכות בו. סביב התיאטרון מתרכז הפולחן עבורו עוד מראשית מבני התיאטראות של העולם היווני. לא אחת בעולם היווני והרומי, אנו מוצאים בתי מרחץ כחלק ממתחמים פולחניים שקשורים להבראה ולאל הרפואה אסקלפיוס. השער המונומנטאלי, שהשנה מלאכת חשיפתו כמעט ותמה, נשא ככל הנראה את מסכת הברוזנה של האל פאן שנתגלתה באחד ממגדלי השער", הוסיף ד"ר איזנברג.

הוא סיכם כי ''מאחר ופאן מופיע שכיחות יחד עם דיוניסוס לא נתפלא עם פסלו או מסכתו של דיוניסוס עיטרו אף הם את מבנה השער. כל אלה מעידים על מתחם פולחני גדול מחוץ לעיר, שמשנה את כל מה שידענו על סוסיתא ושטחה. ואם ההשערה הזו נכונה, ייתכן בהחלט שאלפי המבקרים של התיאטרון הגיעו אליו לאו דווקא כדי לראות את ההצגה החדשה בעיר, אלא כדי לקחת חלק בטקס דתי לכבוד אחד מאלי של הפנתיאון היווני-רומי. כאן צפו והקשיבו לכהני הדת עד להגעתם לאקסטזה ולהזדככות".


נציין כי החפירות והתגליות מחוץ לחומות סוסיתא מתאפשרות הודות לצוות מסור של ארכיאולוגים ומשתתפים העובד בהתנדבות בימי שישי ללא כל תמיכה מכל גורם ממשלתי, באחד מאתרי המפתח של התקופה הקלאסית בישראל.