האנטישמיות שחודרת לראשנו דרך הקולנוע

לא פעם סרטי קולנוע וסדרות הופכים כלי להעברת סטריאוטיפים אנטישמיים אל המודע ואל התת-מודע שלנו ושל העולם. איך ולמה זה קורה?

שמעון כהן , י"ב בטבת תשע"ז

אנטישמיות בתת מודע הקולנועי
אנטישמיות בתת מודע הקולנועי
צילום: יונתן סינדל. פלאש 90



טוען....

בין דובריו של כנס המאבק באנטישמיות המתוכנן ליום שני הבא, יהיה גם ד"ר יובל ריבלין ממכון כרם במכללת דוד ילין, מומחה לדימויים ארכיטיפים אנטישמיים בקולנוע העכשווי.

בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר על התופעות האנטישמיות המוחדרות למוחנו דרך סרטי הקולנוע וסדרות הטלוויזיה.

"אנחנו לא לגמרי מודעים, ותכלית הכנס היא לחשוף אותנו לנוכחות הרלוונטית גם בימינו של האנטישמיות. אבל הדברים מורכבים יותר - זה לא שעובדים עלינו ואנחנו לא מודעים לזה כשרואים סרט שבתוכו יש סטריאוטיפים אנטישמיים. בסופו של דבר, בזירה הקולנועית יש לאנטישמיות מקום מינורי, אבל הידיעות על מותה היו מוקדמות בהחלט...".

"המטרה היא להיות רגישים לאיי האנטישמיות שעדיין נמצאים. הוליווד היא מקום מאוד ליבראלי ומקום שבו היהודים מאוד דומיננאטיים, אבל עדיין נותרו מקומות חולים, והמטרה היא לכוון אליהם עדשת מצלמה ולהיות מודע שהמאבק באנטישמיות עדיין לא בא אל קיצו".

ד"ר ריבלין ממשיך ומציג גם דוגמאות לדבריו, ולבקשתנו הוא לא מתמקד דווקא בתופעת מל גיבסון ויצירותיו האנטישמיות כדוגמת 'הפסיון של ישו', "רואים עדיין את הזיהוי של יהודים עם חמדנות וכסף, אין ספק שפרשת מיידוף לא סייעה להעלמת הארכיטיפ הזה שמוצאים אותו בסרטים שונים, חיבתו של היהודי לכסף מעבירה אותו על דעתו".

"אנחנו מוצאים זאת בסרטים של ספייק לי. אחד המקומות הטעונים יותר במתח מול יהודים הוא דווקא ביצירתם של יוצרים אפרואפריקאיים", אומר ריבלין ומציג דוגמא מיצירתו של ספייק לי 'בלוז', הסרט ה"מדבר על שני מפיקים יהודים, אחים המוצגים על גבול הקריקטורה שמתפרנסים מהאמן השחור ואין להם שום עניין ביצירה שלו, הם מסרסרים בו. זה לא סרט שמייחסים לו מגמה אנטי יהודית, אבל כשמבודדים את הדמויות הללו ואת התאווה העסקית שלהם לכפות על האמן את התפיסות שלהם כדי שהאמן ימשיך להניב עוד ביצי זהב, מבינים שלא השרשנו את הדימוי של היהודי כמי שאינו מסוגל להתפרנס מעמל כפיו אלא מעמל כפיהם של אחרים".

כשנשאל מה קרה להם ליוצרים האפרואפריקאיים שדווקא בהם נמצאות נטיות אנטישמיות, בעוד עד לפני כמה שנים העם היהודי היווה עבורם השראה לחזון שחרור העבדים והחופש, משיב ריבלין: "מדובר בכמה מרכיבים. היחסים בין הקהילה האפרו אמריקאית ליהודים עברו שינויים. המתח הוא בין מי שמרגישים כמהגרים בעוד היהודים המתעשרים הגיעו לצמרת תוך התעמרות באחרים. בנוסף משפיעה גם כניסת האיסלאם, בסרט אחר של ספייק לי, מלקולם X שבו הגיבור רואה את האור ברגעים שהוא מתאסלם. אני סבור שיש כאן גם עניין פוליטי. היהודים נתפסים כבורגנים. בחברה קפיטליסטית הכסף הוא הדבר המרכזי ולא פעם היוצר האפרואמריקאי רואה ביהודים כמי שמזיעת אפיו שלו חיים, דבר שבתפיסת עולם קפיטליסטית נתפס בסלחנות אבל לא על ידי מי שמרגיש שהוא בצד שמתעמרים בו".

בהמשכה של השיחה התבקש ד"ר ריבלין להתייחס גם ליצירות שיהודים וישראלים מפיקים וגם בהם נטייה אנטישמית. ריבלין מדגיש כי הדבר אמנם מביך לשיחה אך בסרטים רבים של יוצרים יהודים וישראלים ניתן למצוא חלק מהארכיטיפים של היהודי הנלעג והעלוב. דוגמא לכך הוא 'צומת מילר' של האחים כהן, מבכירי יוצרי הקולנוע העכשווי, "דמותו של היהודי, ברני טייטלבויים, שמתפרנס אך רק מעבודה של אחרים. דמות דוחה ומרתיעה. ועולה השאלה אם כאשר יוצר יהודי מציג ארכיטיפ אנטישמי הדבר מותר לו. זו שאלה שיש לדון בה והיא חלק מהקולנוע הישראלי שבראשית דרכו הציג דמויות גלותיות".

הדברים לא מסתיימים בכך וד"ר ריבלין מזכיר גם את הקולנוע העכשווי המבטא גם הוא מוטיבים אנטישמיים לא פעם, ודוגמה לכך הוא הסרט 'גן עדן עכשיו' "שמציג בצורה מאוד אוהדת את חייהם של שני מחבלים העושים את דרכם למיתת קדושים בתל אביב, להתפוצץ באוטובוס הומה אדם. הדמויות הישראליות שהם פוגשים בדרך הם כמו נהג המונית שמוכן להעביר אותם תמורת שלמונים. מוטיב הנכונות לעשות הכול למען כסף ישנם גם בסרטים שלנו".

בשיחה עמו נשאל ד"ר ריבלין אם אין מדובר ברגישות יתר של יהודים מאנטישמיות, שהרי בכל סרט קולנוע או סדרת טלוויזיה קיים מי שעשוי למצוא את עצמו נפגע אישית או מגזרית. לדבריו אכן יש הרבה אמת בטענה זו, והדברים הוצגו באחד מפרקי סיינפלד בהם נראה הדוד המייחס כל ביקורת המוטחת בו כאמירה אנטישמית. עם זאת סבור ריבלין כי "יש לנו הצדקה לכך. הנכווה ברותחין נזהר בפושרין, אבל צריך להיזהר מייחוס אנטישמיות במקום שהיא לא קיימת". בהקשר זה הוא מעיר כי "אנחנו לא מוצפים בדימויים כאלה כי תעשיית הקולנוע האמריקאית מוצפת ביהודים".

לעומת זאת הוא עורך הפרדה והגדרה מדויקת של אפיוני ההתבטאויות האנטישמיות: כאשר "זו לא דמות בודדת אלא כזו הנושאת על גבה את העם שלה. ברגע שהשליליות הזו לא נובעת מהחלטה פרטית, אלא כי הוא משתייך למילייה חברתי של אנשים כמוהו ובהתאם למסורת קהילתית שממנה הוא בא – החושך היהודי מוצג כמסורת".

עוד נשאל ריבלין מדוע אין התייצבות של יוצרי קולנוע ליצירת סרטים וסדרות הרואות את היהדות והישראליות באור חיובי. לדבריו העובדה היא שכיום הסרטים מתמקדים בביקורות עצמיות וקרנות אינן מאשרות תקציבים לסרטים בעלי גוון אחר, "סרט על רועי קליין הי"ד לא היה מופק בקולנוע הישראלי. המסגרת התרבותית לא מתעניינת בדברים מהסוג הזה".

עם זאת הוא מעיר כי בשנה האחרונה צצות יצירות תרבותיות יהודיות כדוגמת 'לעבור את הקיר', 'ישמח חתני', ובקולנוע האמריקאי סרטים כמו 'התנגדות' על האחים ביילסקי וגבורתם, אך "בגדול, מכיוון שהחברה הופכת לאינדיבידואלית עימות בין קהילות הוא פחות נמצא. אנחנו בחברה מופרטת שפחות שואלת שאלות גדולות אלא עוסקת בתא המשפחתי שבו יש פחות מקום לדיון על היהדות אלא לכל היותר על יהודים טובים".

הכנס בו יציג ריבלין את מסקנותיו יתקיים באוניברסיטת בר אילן ועיקרו אתגר המאבק באנטישמיות, לארגונו של האירוע חברו מרכז דהאן והמחלקה למאבק באנטישמיות של ההסתדרות הציונית.